יד אליעזר חלק ב קעג

עמי כפועל ויהי' חפץ זה שלך ודאי דחשיב כנתינת מעות על החפץ וחייב לקבל מי שפרע כשא"ר ליתן לו החפץ כו' אבל היכא שאמר עשה עמי כפועל ואתן לך חפץ זה בשכרך דאתן לאו קנין הוא הוי כאו' לו לוה לי מעות ואפרע לך בחפץ זה דיכול ליתן לו דמיו כו' עכ"ד. וא"כ י"ל דשפיר משכחת לה זה שפחה וזה עוברה שקנה העובר בשכר פעולה דשכירות קונה אף בדבר שלבל"ע וא"כ שפיר י"ל כד' התוס' הנ"ל דעובר הוי דשלבל"ע. וכן ראיתי בארץ צבי חיו"ד סי' נ"ד שכ' נמי ליישב כן קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בקצה"ח סי' ר"ט ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הריב"ש שכתב דקודם מ"ת אף דשלבל"ע נמי נקנה כו' ועי' בהפלאה כתובות י"א א' ובחתם סופר חיו"ד סי' שי"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בעצ"ל מ"ש בכונת הג"א פ' הזהב לענין עובר להפקיע מבכורה כו' והאריך בזה ואכ"מ להאריך בזה ועי' בישוי"ע מ"ש ליישב קושי' הש"ך ס"ק ה' והאריך בזה יעוש"ה

(ב) שיקבל פרוטה כו'. הנה דעת רש"י בבכורות ג' ב' ד"ה קנין ובחולין ל"ט ב' ד"ה ואי לא דעכו"ם לא קני אלא בכסף דס"ל דהל' כר"ל דישראל במשיכה ודרשי' לישראל במשיכה ולעכו"ם בכסף וכן הוא דעת הג"א פ' הזהב סי' ח' בשם או"ז דעכו"ם בכסף ודעת ר"ת הובא בתוס' בכורות י"ג ב' ד"ה ר"א ובב"מ מ"ח א' ד"ה נתנה דהל' כר"י דדבר תורה מעות קונות בישראל ודרשי' ישראל בכסף ולעכו"ם במשיכה וכן הוא דעת הרא"ש פ"ב דבכורות שם ובפ' הזהב סי' ח' והרמב"ן בבכורות שם דהל' כר"י דישראל בכסף ועכו"ם במשיכה וכ' דכן הוא דעת בה"ג ורב האי גאון בס' המקח דמשיכה בעכו"ם קונה וכן מפורש בבה"ג הל' בכורות סי' ע"ג קל"ט ד' שכ' ח"ל ישראל שנתן מעות לגוי על בהמתו ולא משכה וילדה ברשות גוי פטורה מן הבכורה עכ"ל הרי להדיא דס"ל כדעת ר"ת. אך קשה מהא דאיתא בבה"ג הל' הלואה סי' מ"ט ק"ט ד' וז"ל דתנן ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד עכ"ל ומדהביא הך קרא דאו קנה מיד עמיתך ש"מ דס"ל דהל' כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת דהא אמרי' בקידושין כ"ו א' מנלן כו' דאין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד אמיתך דבר הנקנה מיד ליד ולר"י דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר תנא תקנתא דרבנן קתני וא"כ אי ס"ל דהל' כר"י איך מביא מקרא א"ו מוכח דס"ל דהל' כר"ל וא"כ קשה איך כ' בהל' בכורות הנ"ל דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות והא לר"ל הוא בהיפך לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וכן ראיתי במהרי"ט אלגזי בבכורות שם אות י"ז שהק' כן על הבה"ג והניח בצ"ע וצ"ל דבה"ג מחלק בין ישראל מעכו"ם לבין עכו"ם מישראל דישראל מעכו"ם בעי משיכה כמו ישראל מישראל ובעכו"ם מישראל קונה בכסף וכן ראיתי בכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ג שכ' נמי כן ליישב ד' הבה"ג והאריך בזה. אבל באמת זה דוחק דאין חילוק בין ישראל מעכו"ם לבין עכו"ם מישראל וכמ"ש הט"ז ס"ק ח' והש"ך ס"ק ח' בשם תשובת רמ"א סי' פ"ז וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' קצ"ד ס"ק ד' דאין חילוק והשיג על הסמ"ע שם ס"ק ט"ז ועי' בט"ז לעיל סי' קל"ב ס"ק ח' וד' הבה"ג צ"ע ועי' בריטב"א ע"ז ע"א א' ד"ה תדע שהביא משם הרמב"ן שכ' דהא דאמר אמימר שם משיכה בעכו"ם קונה אף משיכה קא' וה"ה לכסף וכ"כ הרשב"א בתוה"ב הארוך בית ה' שער ב' בשם הרמב"ן דאמימר לאי משיכה דוקא קא' אלא אף משיכה קא' וה"ה למעות עכ"ד. והובא דבריו לעיל בב"י סי' קל"ב. ובאמת הא הרמב"ן בכאיות הנ"ל ס"ל דמשיכה בעכו"ם קונה ולכאורה ד' הרמב"ן סתרי אהדדי ומפ"ז כ' המהרש"ך ח"ב סי' קט"ז דגרסי' בד' התוה"ב הרמב"ם ולא הרמב"ן אבל באמת א"צ לזה דשפיר גריס הרמב"ן בד' התוה"ב ואפי"ה א"ש ולא תקשי ד' הרמב"ן אהדדי דמ"ש התוה"ב והריטב"א בשם הרמב"ן היינו דס"ל בפי' הסוגיא דע"ז מתפרש הכי דהסוגיא דהתם ס"ל דאפי' לר"י דרשי' הכי לעמיתך בכסף לחוד ולעכו"ם בין בכסף ובין במשיכה אבל הסוגיא דבכורות לא ס"ל הכי אלא אדרבה אמרי' מה עמיתך באחת אף עכו"ם באחת וא"כ ע"כ לר"י דקי"ל כותי' אין קנין עכו"ם אלא במשיכה וס"ל להרמב"ן דכסוגיא דבכורות קי"ל ומש"ה פ' הרמב"ן בבכורות הנ"ל דעכו"ם במשיכה ולא בכסף ולא סתרי כלל ד' הרמב"ן אהדדי וכ"כ המ"מ פ"א מהל' זכי' הל' י"ד דדעת הרמב"ן דעכו"ם במשיכה ולא בכסף וכמ"ש בבכורות וכ"כ במהרי"ט אלגזי שם דלא סתרי כלל ד' הרמב"ן אהדדי וכן ראיתי בנחלת שבעה סי' ל"א שכ' נמי דדעת הרמב"ן כר"ת וכמ"ש בהל' בכורות והשיג על מהרש"ך שם סי' ל' שכ' דעכו"ם קונה או בכסף או במשיכה והאריך בזה וכן הוא דעת הרשב"א בחולין ל"ט ב' גבי הא דקא' חזי' אי אינש אלמא הוא כו' כתב וז"ל ומסתבר לי דהא אתיא כאמימר דאמר בשלהי ע"ז דמעות אינן קונות וקי"ל כותי' הלכך לאו גברא אלמא הוא הא לא קנה ואינו שותף בה דא"ל רישך והר ומיהו בגברא אלמא כו' אסור מדרבנן קא' עכ"ל הרי דס"ל דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות וכדעת הר"ת והרמב"ן והרא"ש הנ"ל וכ"כ במהרי"ט אלגזי שם שכן הוא דעת הרשב"א מהא דחולין וכ' דזה היפך ממ"ש הריב"ע בתשובת מהרש"ך שם דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם כו' וכ"כ הכנה"ג בחו"מ סי' קצ"ד בהגהות הטור אות י"ג דהא הכא מפורש דדעתו כר"ת דדוקא משיכה קונה ולא מעות עכ"ד. אך ראיתי בב"י לעיל סי' קל"ב שכ' דדעת הרשב"א דעכו"ם קונה או בכסף או במשיכה ממה שהביא בתוה"ב הנ"ל ד' הרמב"ן משמע שתופס ד' הרמב"ן עיקר וכן ס"ל למהרש"ק בנת"ש סי' ל' בדעת הרשב"א כהב"י והיינו כמהרש"ק והכנה"ג הנ"ל ולפ"ד. סתרי דברי הרשב"א אהדדי מהא דחולין הנ"ל וצ"ל דהרשב"א הביא ד' הרמב"ן דרק דפי' הסוגיא דע"ז מתפרש הכי דס"ל דאפי' לר"י דרשי' הכי לעמיתך בכסף לחוד ולעכו"ם בין בכסף ובין במשיכה אבל הסוגיא דבכורות ס"ל לר"י דלעמיתך בחדא בכסף לעכו"ם נמי בחדא במשיכה דוקא ולא בכסף וס"ל להרשב"א דהעיקר כהסוגיא דבכורות ומש"ה פ' בהא דחולין דעכו"ם במשיכה ולא בכסף וכ"כ לעיל בד' הרמב"ן דס"ל דהעיקר כהסוגיא דבכורות וכן הוא נמי להרשב"א והיינו דלא כהב"י ומהרש"ך ומהרש"ק והכנה"ג בדעת הרשב"א אלא כמהרי"ט אלגזי בדעת הרשב"א וכדמוכח מד' הרשב"א חולין דס"ל כדעת ר"ת ועי' במעדני יו"ט פ"ק דבכורות אות ק' ובדברי חמודות פ"ב אות ג' שהק' ד' הרא"ש אהדדי דבפ"ב פ' דמשיכה קונה בעכו"ם ולא כסף וכדעת ר"ת ובפ"ק משכת תקנתא למיעבד תרווייהו לצאת מידי ספי' דדינא דדלמא כותי בכסף קונה ולא במשיכה כו' עכקוש"י. ובאמת כונת הרא"ש רק כדי לצאת ידי שניהם אף לדעת רש"י צריך העכו"ם למשוך הבהמה כו' וגם שיתן דמים וכן הוא הלשון בטור כאן אבל להל' ס"ל להרא"ש כדעת ר"ת דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות וכמ"ש פ"ב דבכורות ופ' הזהב הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"א ועי' במרדכי ב"מ סי' ש"ב ובע"ז סי' תת"נ משמע נמי דס"ל כדעת ר"ת ודעת הרמב"ם פ"א מהל' זכי' הל' י"ד דעכו"ם קונה בין במשיכה לחוד ובין בכסף לחוד שכתב וז"ל עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים עכ"ל וכ' הכ"מ שם וז"ל דס"ל להרמב"ם דכי אמרי' התם בע"ז ע"א א' משיכה קונה אף משיכה קא' וה"ה למעות כו' ולא קי"ל כי האי סוגיא דאמרי' בבכורות י"ג א' מה עמיתך בחדא אף עכו"ם בחדא אלא עכו"ם בין במשיכה בין בכסף כו'