יד אליעזר חלק ב קעב

ע"ה ובאגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' י"ד ובגליא מסכת בקו"א סי' א' ב' ובנודע בשערים ח"א ביו"ד סי' י"ז ובמנ"ח שם אות ג' ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ח וסי' קס"ב ובארץ צבי חיו"ד סי' נ"ב ובס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד מסי' י"ב עד סי' ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן שיד

סעיף ה (א) אפי' אשה. עי' בחידושי רע"א שהביא בשם מהראנ"ח דא"נ במעיד מפי אחר דהוי תרתי לריעותא כו' ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' ט"ו מ"ש להסתפק אם עכו"ם מסלפ"ת נאמן בזה וכן קטן מסלפ"ת אי נאמן וצ"ע

סעיף ו (ב) לא הי' כו עי' בישוי"ע שהק' בהא דקא' הגמ' בכורות ל"ו לא הי' מוחזקין בו שהוא בכור ובא א' ואמר זה בכור ומומו עמו כו' נאמן ופריך מאי קמ"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר תנינא האשה שאמרה א"א הייתי כו' נאמנת אמאי יהא נאמן לומר שהוא בכור ונפל בו המום תאלי' משום מגו דאי בעי אמר שאינו בכור כלל לדעת הסוברים לגרוע ל"מ אף למה שלא נגרע כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ג) והעיד כו'. עי' ש"ך ס"ק ו' שהביא ד' הב"ח שכ' דהיכא דלא ידעי' דבכור זה ניתן לכהן זה בלא מום א"צ להביא עדים שיעידו על המום דנאמן במגו כו' והש"ך השיג עליו דלפ"מ דפ' לקמן דצריך שיאמר ישראל פ' דוקא א"כ אין כאן מגו דמסתפי שמא ישאל ויתבדה משא"כ הכא שאו' שמעצמו נפל אין כאן מי שיכחישנו עכ"ד. וסברא זו לענין מגו כ' הרשב"ם בב"ב מ"ה א' והרא"ש שם סי' מ"ו דמש"ה א"נ לומר פרעתיך ביני ובינך במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למדה"י כו' דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר אינש פן יעשה בדאי היום ולמחר כי הדרי עדים ממדה"י ויאמרו להד"מ עכ"ל. הרי להדיא שכ' דהיכא דמסתפי לא הוי מגו וכהש"ך ולהב"ח קשה מד' הרשב"ם והרא"ש ועי' בתומים בכללי מגו סי' ל"ז מ"ש בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ב מ"ש והאריכו בזה

סימן שטו

סעיף א (א) תקפו בהן. עי' בישוי"ע שכ' להסתפק בפה"ב אם תפס הכהן מאיש א' שחייב בפה"ב שווי ה' סלעים אי צריך להחזיר לו כשיאמר הישראל אין רצוני ליתן הה' סלעים לפדות את בנו כו' והביא ד' המח"א שכ' דצריך להחזיר הכהן הה' סלעים והק' עליו מקידושין ו' ב' אי קסבר מתנה עמלה"ח כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

(ב) אין מוציאין עי' בישוי"ע בחו"מ סי' כ"ה ובעטרת חכמים בחידושיו לב"מ ו' ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ד מ"ש ליישב ד' הרמב"ם מקושי' הרשב"א סי' שי"א והאריכו בזה יעוש"ה

סימן שטז

סעיף א (א) תוך שנתה. עי' בישוי"ע שהק' דבאמת יש כאן חזקה שלא ילדה ושלא טינפה רק שיש כנגדו ח"מ מבלי להוציא מיד הבעלים אמנם יש כאן רוב ג"כ דרוב אינם מטנפים כו' רק דאין הולכין בממון אחה"ר ואמנם בהך דמשארסתני נאנסתי קי"ל כר"ג ור"א דהיא נאמנת כו' מ"מ כאן דיש רוב להוציא מהמוחזק למה לא יהי' מועיל הרוב בצירוף חזה"ג נגד חז"מ כמו דקא' הש"ס כתובות ט"ז א' כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמיא כו' אבל אנן דלא קי"ל כר"י למה בזה קי"ל כותי' וכ' ליישב והאריך בזה. ועי' בהיד החזקה סי' י"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בישיו"ע מ"ש ע"ד הרמ"א בסעי' ג' והאריך בזה

סימן שיח

סעיף א (א) זכר ונקבה. ולכאורה קשה לפ"מ שהק' התוס' חולין י"א ב' ד"ה לר"מ דאמאי לא נוקמא אחזקה שלא ילדה כבר ותי' דכנגד חזה"ג יש לנו חזקת חולין דכמו כשהי' במעי אמו קודם שיצא לאור העולם לא הי' קדוש דאין קדושה חלה במעי אמו ה"ה כעת שילדה אינה קדושה וא"כ נהי דגבי ס' אם כבר ילדה ל"ש להחשיבו לודאי שאינו קדוש בקדושת בכור משום חזקת חולין דיש לנו לסתור חזקה זו מכת חזה"ג שלא ילדה אבל בס' אם ילדה זכר תחלה או נקבה תתלה דבזה ל"ש חזה"ג כיון דילדה שניהם בשעה אחת אין לנו סיוע מחזה"ג איזה יצא ראשונה א"כ נימא דהזכר לא נתקדש בבכור דיצא אח"ז שנולדה הנקבה מטעם חזקת תולין וכן הק' בישוי"ע וכ' ליישב דאף דאיכא חזקה כיון דידוע דבפת הלידה אזיל חזקה זו דאם יהי' בכור לרחם יהי' קדוש אף דח"מ חזקת חולין יש כאן נגד חזה"ג מ"מ החמירו חז"ל באי' תורה כמ"ש לענין ס' טרפה דאף דאיכא חזקת היתר מ"מ כשהאי' וההיתר שוין ואין קרוב להתיר יותר מלאסור מחמירין מדרבנן כו' וכ' ליישב בזה הקושי' לדעת הפוס' דס"ל דבס"ס מוציאין ממון דקשה מבכורות י"ח ב' רחילות כו' וגם כ' ליישב נמי בזה ד' הגמ' בכורות י"ב א' כו' אי יכול לפדות פט"ח בבהמת שביעית כו' והאריך בזה יעוש"ה. ופי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ז מ"ש והאריך בזה

סימן שכ

סעיף ב (א) דבר שלב"ע. והוא מד' התוס' בכורות ג' ב' ד"ה דקא מפקע שכ' וז"ל עוד פר"ת רב מרי שהי' מקנה אוזן עובר לעכו"ם כוי דבר שלבל"ע אלא הי' מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעה אינש ואמר אזני עובר הי' מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למטעי עכ"ל, ולכאורה קשה ע"ד התוס' אלו משבת קל"ה ב' דפריך בשלמא לר' חמא משכחת יליד בית נימול לא' כו' מקנת כסף נימול לא' כו' אלא לת"ק כו' יליד בית שנימול לא' היכי משכחת לה אמר בלוקח שפחה לעוברה ופריך הניחא למ"ר ק"פ לאו כקה"ג דמי אלא למ"ד כקה"ג דמי מאי איכא למימר ומשמע דלר' חמא ניחא אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי הא זה שפחה וזה עוברה לא משכחת דעובר ה"ל דבר שלב"ע עד דמזבין שפחה לעוברה ותקשי נמי לדידי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי וכן ראיתי במח"א הל' מוכר דשלב"ע סי' א' שהק' כן והוכיח מזה דמצי להקנות העובר בלא הקנאת אמו ולא חשיב דשלב"ע דלא כהתוס' והאריך בזה. ובאמת אין זה הוכתה דקושי' זו יש ליישב לפמ"ש המח"א גופי' שם סי' ג' דשכר פעולה היכא שהבטיח ליתן לו חפץ בשכרו הוי כנותן מעות על החפץ כו' ועי' בנתיבות סי' ר"ג ס"ק ז' ככ' נמי כן וכ' לחלק דהיכא דא"ל עשה