יד אליעזר חלק ב קסה

פ' דכ' תחלה והיא"ש ואח"כ כ' תחתי' שמע וזה במכ"ש פסול שהרי בתורה כתובה שמע קודם והוא כ' שמע תחת והיא"ש וכ' דבזה מיושב ג"כ קושי' שני' שהק' הט"ז דמתוס' מבואר דבאמת כשר בהקדים פ' ולפמ"ש ל"ק דשם מיירי שעכ"פ כ' שמע למעלה מוהיא"ש אלא שיהי' קודם בכתיבה משא"כ כאן איירי שקדם והיא"ש בתחלת הדף אך הט"ז לקמן סי' ר"צ דחה זה וכ' דא"כ לא הו"ל להשמיט דין זה דהקדים פ' שמע כסדר העמוד אלא שכ' תתלה והיא"ש ולפ"ד לק"מ די"ל דזה בכלל ראשית דבריו דאמר כתבה שלא על הסדר עכ"ד

סעיף ה' (ב) אבל במקום כו'. עי' ט"ז ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' הכ"מ על הרמב"ם מהא דתנן אין בין ס"ת לתו"מ כו' עפ"ד התוס' מנחות ל"ב א' ד"ה תפילין והוא דחוק כאשר יראה הרואה בתוס' שם ובאחת לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה ט' א' דהתנא דמגילה חומרא דתו"מ קתני אבל קולא בודאי לא קתני וא"כ ל"ק קושי' הכ"מ דלא קתני הא דמזוזה א"צ עיבוד לשמה דקולא היא וכן ראיתי בנחל איתן שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הכ"מ וכ' דבזה יש ליישב נמי דלא תקש' אמאי לא קתני קולא דתו"מ לענין דנכתב שלא מן הכתב וכ' שם עוד על הכ"מ שתמה על הרמב"ם דמנין לו חילוק זה דס"ת הוי חובה"ג דכבר מצינו חילוק זה בד' הירושלמי במגילה והובא ברא"ש סוף הל' תפילין דר"ה סבר דתפילין קודמין למזוזה כו' והאריך בזה. ובסוף דבריו הביא ד' היראים סי' י"ת דילפי' כתיבה מזוזה מס"ת דבעי' עיבוד לשמה כי היכי דילפי' לענין דקדוק חסר ויתיר והשיג עליו די"ל דש"ה דזה מוכת מוכתבתם אבל עיבוד לשמה הוא רק בע"פ וכה"ג אין דנין בגז"ש כמו שמוכח ממ"ש רש"י בשבת קל"ב א' עכ"ד ובאמת אין זה השגה דהיראים ס"ל דדוקא ק"ו אין דנין מהל' אבל גז"ש שפיר דנין מהל' וכן ס"ל להתוס' במנחות ל"ב ב' ד"ה הא דבגז"ש דנין מהל' ועי' לעיל סי' רע"ח ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ומד' היראים מוכח דעיבוד לשמה בעי' מה"ת דהיינו מהלל"מ ועי' פרמ"ג או"ח בפתיחה כוללת להל' תפילין ובסי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג שכ' בפשיטות דהא דבעי עיבוד לשמה בס"ת ותפילין אינו אלא מדרבנן ולא מה"ת ולא ראה ד' היראים הנ"ל ועי' לעיל סי' רע"ד ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ג) על עור. ע' ש"ך ס"ק ד' שכ' דאם ימתין יתבטל מהמצוה יקבענה בלא ברכה כו' דלא כהב"ח שכ' דלא יקבענה כלל כו' ועי' בבית ארי' שם אות ב' הביא ד' הב"ח שהביא ראי' מהירושלמי דאין קורין בחומשין מגו דנפשין עגומה זבין להו תורה כו' וכ' עליו דאין ראי' דשם שאני דצבור הוי קדירא דבי שותפי ויש לחוש דיתעצלו ועי' עירובין ג' א' גבי מקצת קורה למעלה מי' לאיכא דאמרי דבמבוי פסול משום קדירא דבי שותפי' וה"ה כאן ועי' ב"ב כ"ד ב' עכ"ד

סעיף ז (ז) כמו בס"ת. עי' ט"ז וש"ך ס"ק ה' ועי' בבית ארי' שם אות ג' שהביא ד' הב"י שכ' ע"ד הטור שכ' דכל משפטי ס"ת ודין הדיו כך הוא במזוזה ולא ציין מקום וכ' דנפקא לי' מהירושלמי פ"א דמגילה דר"ת דכ' ספרים כך כ' תו"מ משמע דבכל ענין אפי' לענין שעטנ"ז ג"ץ ולענין דיו כו' והאריך בזה וע' בדע"ק ס"ק ג' שכ' דבכתיבת מזוזה כתיב לשון יחיד כו' ומ"מ הל' פשיטה לקנות מזוזה שלא נכתבה ע"י שליחות ואולי היינו מצד היקש לתפילין דכתיב בפ' א' בהם לשון רבים ולא כתיב לשון שיהי' משמע שהכתיבה מצוה גם לשון רבים מורה שכותב א' מכלל עם בנ"י על ידו יש קיום המצוה כו' אך מ"מ י"ל שיש חסידות לצוות לכתוב מזוזה בשליחות ואולי גם בתפילין מצוה מהמובחר שיכתוב בשליחותו כו' ואף שהשוכר סתם לכתוב לו הו"ל שליחות וכ"ה המנהג בס"ח מ"מ י"ל שלפרש שליחות מדת חסידות עכ"ד ועי' בגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה ובס"ק ד' כ' הדע"ק לענין מה שנהגו לקנות חו"מ מרוכלים אף דצ"ל תוחזק בכשרות אולי הטעם משום כו' דאומנתן בכך כו' והוי כעין חזקה אומן לא מרעי אומנתו ומרתת כי עביד לגלויי גם בריחוק מקום כו' והאריך בזה ובענין חזקה דרבא יעוש"ה

סימן רפט

סעיף א' (א) לקבוע מזוזה. עי' רמב"ם פי"א מהל' ש ברכות הל' י"ג שפ' דאם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה וכן הוא באשכול הל' מזוזה סי' כ"ד והוא מד' הגמ' פסחים ז' ב' ועי' בכ"מ שם והטור והמחבר השמיטו דין זה ולא ידעתי למה השמיטו וע' בנחל אשכול שם אות י"ת מ"ש בזה ובאות י"ט שם חמה על הש"ע שלא הביא מ"ש הרמב"ם עושה מפקה לעצמו מבניך לעשות מעקה עושה לאחרים מברך על עשות מעקה והביא ד' הבה"ג הל' מזוזה שכ' עבד מעקה מברך וצונו על המעקה והק' למה לא כ' לעשות מעקה כמ"ש גבי מזוזה וכ' דאפשר דקמ"ל דעל נמי להבא משמע כדמסיק בפסחים וכן במילה מברך על עכ"ד

(ב) ולא יברך. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הפרישה שכ' הא דאין מברך שהחיינו משום דאינו בא מזמן לזמן הו' ומצאתי באשכול הל' מזוזה שכ' וז"ל דאי בעי לברך שהחיינו הרשות בידו אבל ברכת לקבוע מזוזה חובה היא וכיון שברך בשעה שקובעה תו ל"צ לברוכי עכ"ל הרי שכ' להדיא דיש לו רשות לברך שהחיינו ות"ש כיון שברך בשעה שקובעה כו' הוא דלא כהמג"א סי' י"ט ס"ק א' שכ' דאם קבע מזוזה קודם שדר בתוכה כשנכנס לדור בתוכם מברך אקב"ו לדור בבית שיש בה מזוז' ובאשכול מבואר דא"צ תו לברוכי וכ"כ בנחל אשכול שם אות י' וע' בבית ארי' פט"ז אות א' ת"ש לענין אי מברך שהחיינו על המזוזה ומ"ש לענין אם כותב ס"ת כו' אם תברך שהחיינו והביא ד' הגהות ר' ברוך פרענקיל באו"מ סי' רכ"ג ותשובת ר"י בירב דצריך לברך שהחיינו והאריך בזה וכ' אח"כ דצ"ע אימתי יברך כו' והאריך בזה וכ' דהי' נ' דמי שכותב לעצמו ס"ת או קנה והגיה בה שילבוש ג"כ בגד חדש ויברך עלי' ויפטור ג"כ הס"ת כו' ודרך הקצינים שקונים אז ג"כ כלי הקודש של כסף וזהב לכבודה א"כ בודאי מברך שהחיינו כדין כלים חדשים שהקונה חייב לברך וא"כ בלא"ה יפטור בברכת ס"ת עכ"ד ובאות ב' הביא שם ד' החיי אדם הל' מזוזה כלל ט"ו סי' י"ז שכ' דאם קבעה בשמאל וצריך להסירה לקבוע כדינה א"צ לברך פעם אחרת והק' עליו דהא קי"ל דשמאל מעכב אפי' בדיעבד דכתיב ביתך ביאתך וא"כ ה"ז דומה כנוטל הלולב שלא כדרך גדילתו כו' וכ' דכונת הח"א כשנודע לו תיכף אתר קביעתה בזו הרגע ותיכף נוטלה וקובעה בימין דא"צ לברך ואתר כך דתה זה והניח בצריך עיון. ובפי"ד אות א' הביא ד' המעשה רב של הגאון ר"א מווילנא שכ' דלא יכרוך מזוזה בקלף וכדומה שלא יהי' חוצץ בין מזוזה למזוזות הבית. וחמה עליו דהא גבי ציץ כתיב והי' על מצת אהרן ואחרי' בתולין קל"מ א' כיפה של צמר הי' מונח על מצח כה"ג ועליו הציץ נתון וגבי לחה"פ כתיב על המערכת לבונה זכה והרי הלבונה נתון בבזיכין. ועוד יש ראי' מקרא דכתיב ונתת על חוהמ"ש את האורים ואת התומים יהי' על לב אהרן ובהדיא אמרו בירושלמי מגילה פ"ד הל' י"ב חקק בראש מקל והניחו ומשמע שם דאם הי' במקום הראוי דכשר עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ב' שהביא ד' המעשה רב וכ' עליו דצ"ע ועי' במקמ"ע ס"ק א' שהביא נמי ד' המעשה רב וכ' דהעולם אין נזהרים בזה נ' דס"ל דלא פסל כאן חציצה כו' וטוב ליזהר הוא ל ונפק מפי הגאון עכ"ד ועי' במהר"ם שיק מצוה תכ"ד שהביא נמי ד' הגר"א הנ"ל וכ' דמנהג העולם שכורכים אותם בנייר וכיוצא וצא בהם ונכון הם עושים דהאי על