יד אליעזר חלק ב קמד

ולא ס' א"כ כך הוא גזיה"כ דס' אינו דוחה שבת א"כ הוי חילול וחייב חטאת וכחו דמילה שלא בזמנה אינה דוחה וחייב חטאת ה"נ גזיה"כ דס' לא ידחה שבח ומיושב בזה קושי' התוס' שבת קל"ה א' ד"ה ולא כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ג) יו"ט ב'. עי' בדגול מרבבה שכ' ואף דהוי ס"ם כו' דס"ל דבדשיל"מ אסור אפי' ס"ס כו' עכ"ד. ובאמת ל"ש בזה דשיל"מ דראוי להקדים המצוה וכ"כ בחידושי רע"א דמש"ה לא הוי דשיל"מ. ועי' בנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל' שכ' הוא עצמו מטעם. אחר דל"ש בזה דשיל"מ כיון דחוזר ונאסר כו' והאריך בזה. ועי' בנחל איתן פ"א מהל' מילה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יג (ד) אותו בשבת. עי' פ"ח ס"ק י"ד שהביא בשם התפארת למשה שכ' דבישראלית שהולידה בן מעכו"ם ג"כ מלין אותו בשבת דהא הולד כשר עכ"ד. ובאמת ז"א וכמ"ש בחידושי רע"א דלפמ"ש מהרש"א בקידושין ע"ה ב' בתוס' שם דס"ל בעכו"ם שבא על בת ישראל דהולד עכו"ם וצריך גירות א"כ אין מלין אותו בשבת עכ"ד

סעיף יד (ה) ב' מוהלים. עי' בש"א סי' ניט מה שהשיג על הרמ"א בתשובה סי' ע"ו והאריך בזה ופ' לאסור ע"י ב' מוהלים ועי' בדרך חיים בסוף הס' מ"ש ע"ד הרמ"א והש"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה

הלכות עבדים

סימן רסז

סעיף א (א) מ"ע על הרב. עי' בכ"מ ריש הל' מילה שהק' על הרמב"ם דאמאי לא מנה מילת עבדים למ"ע בפ"ע. ובאמת לק"מ וכמ"ש במעין החכמה בריש הס' דמוכח מסנהדרין נ"ט דלא חשיב מצוה בפ"ע דאמרי' שם כל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ואנו אין לנו אלא גה"נ ואליבא ור"י ופריך וניחשב נמי מילה ופ"ו כו' ותי' דהני איתנו מיהת לשום מלתא בעלמא ואי מילת עבדים הוא מצוה בפ"ע אכתי קשי' דליחשב נמי מילת עבדים שנאמרה לאברהם ולא נשנית בסיני ולישראל לבד נאמרה כו' אלא נ' מזה דאין זה מצוה בפ"ע רק כדין מדיני המצוה ולכן אין לחושבו למ"ע עכ"ד. ועי' באר אברהם ברכות י"ג א' שכ' נמי ליישב כה"ג הא דהשמיטו הפוס' להא דאמרי' שם כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובלאו עפ"ד הגמ' דסנהדרין הנ"ל והאריך בזה. ועי' בנחל איתן בהל' מילה שם שכ' ליישב קושי' הכ"מ הנ"ל מהא דיבמות מ"ו ב' מפלוגתא דר"י ור"ע התם דש"מ דאף לר"ע דאוסר החם אין נחשב למצוה בפ"ע דא"כ תקשי דלר"י חסר מתרי"ג מצות כו' עכ"ד

סעיף כב (ב) האדון כו'. עי' בשעה"מ פ"ו מהל' עבדים שהביא מחלוקת בדין זה אם הרב נותן מתנה לעבד אם קונה העבד דומיא דאשה כו' ולא הביא ד' המחבר הנ"ל שס"ל בהדיא דלא קנה העבד לא הגוף ולא פירות ועי"ש עוד מ"ש לענין הרב שנתן מחנה לעבדו וזיכה לו ע"י אתר אם זוכה לגמרי דומיא דאשה כו' וכ' דבדין זה נחלקו הריטב"א והמרדכי פ"ק דקידושין כו' והאריך בזה ומ"ש ע"פ הט"ז ס"ק י' יעוש"ה

סעיף כג (ג) קנאו מעכו"ם. עי' בחידושי רע"א מה שהק' פ"ז מתוס' בכורות י"ג א' שכ' דקונה מעכו"ם אין נקנה בשטר. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ו ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה

סעיף לט (ד) ואם תפס. עי' ט"ז ס"ק י"ד שהביא המגדול עוז שכ' לחלק בין בבת אחת לבזה אח"ז והשיג עליו מגיטין מ"ב ב' כו' ועי' בנוה"כ מ"ש בזה. ובאמת מבואר בירושלמי גיטין פ"ר הל' ד' להיפך דאיתא שם הפיל ב' שיניו כאחת יוצא בהן לחירות בזה אח"ז יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמים בשני' עכ"ל הירושלמי הרי להדיא להיפך מד' המג"ע הנ"ל וכן ראיתי בס' תוס' ירושלים שהק' נמי מד' הירושלמי על המג"ע דמבואר להיפך

סעיף מ (ה) שמשמתין אותו. עי' ט"ז ס"ק ט"ו שהשיג על הב"י שכ' דודאי גם הראב"ד ידע האי גמ' דר"ג ור"י אלא דאיהו קא' דהודאה מהני כשיש ב"ד מומחין כו' דאשתמיט מיני' ד' בנ"י פ' מרובה שכ' בפירוש בד' הראב"ד דלא פטור אלא בזה"ז. ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב בחו"מ סי' ה' ו' ז' שהשיג על הגאון ר' ירוחם יהודא מד"א דק"ק מינסק שכ' דהראב"ד שהביא הרא"ש הוא הראב"ד שהביא הנ"י והשיג עליו שהוא ראב"ד אחר והאריך בזה יעוש"ה. ומד' הט"ז מוכת להדיא כהגאון ר' ירוחם יהודא דאין זה ראב"ד אחר אלא הראב"ד שהביא הרא"ש הוא הראב"ד שהביא הנ"י דאי כד' המלבושי יו"ט אין כאן שום השגה על הב"י. ועי' בתרומת הכרי סי' א' מוכח נמי דס"ל דהראב"ד שהביא הרא"ש הוא הראב"ד שהביא הנ"י וכהגאון ר' ירוחם יהודא הנ"ל יעוש"ה

ו) בהג"ה אם הודה. עי' ש"ך ס"ק נ"ב שהביא ד' עט"ז והב"ח והסמ"ע סי' א' ס"ק י"ח שכ' דאפי' אין כאן עדים מתחייב בהודאתו כו' דאע"ג דאין כאן ב"ד מומחין בזה"ז מ"מ הודאתו הודאה דהודאת בע"ד כק' עדים דמי כו'. והק' עליהם מד' הגמ' ב"ק פ"ה א' דמוכח דהיכא דלא מפטר משום מודה בקנס הודאתו נמי לאו הודאה היא גבי הא דקא' התם שלא בב"ד הוי כו' סבר חוץ לב"ד הוי. ובאמת לק"מ די"ל כמ"ש בתרומת הכרי שם דר"ג הודה בפני ר"י לחוד ומש"ה ל"מ לחייבו ואפי' למאן דס"ל דהודאה בפני ע"א הוי הודאה מ"מ הרי אי בעי ר"ג הוי כפר בי' והשתא דמודה בי' הדר הוי מודה בקנס אבל כל שמודה בפני שנים שלעולם א"י לכפור לעולם אימא לך דמהני לחייבו ע"י הודאתו גרידא וכ"ת א"כ אמאי לא עשה ר"ג כן להודות בפני ב' חוץ לב"ד כו' י"ל דלא הי' רשאי להודות באופן שיתחייב ע"י הודאתו ויצא משוחרר משום דהמשחרר עבדו עובר בעשה ובזה שהי' כובש עדותו ולא הודה על אופן זה לא קעביד איסורא כו' עכ"ד. ועי' בדברי משפט סי' א' ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה. אך מ"מ קשה קושי' הש"ך מד' הרמב"ן שהביא הרא"ש ספ"ק דב"ק כו' ומד' הרמב"ם פ"ג מהל' גניבה כו' והוכיח מזה כהש"ך דלא הוי הודאה לחיוב כו' והביא בשם השארית יוסף דכ' נמי כן וכן מסיק בתרומת הכרי שם דהעיקר כהש"ך והש"י והאריך בזה. ועי' בשעהמ"ש סי' א' ס"ק ג' ובדברי משפט בסוף הס' בחידושים של בן המחבר שם ובדברי חיים דיני דיינים סי' א' בד' בן המחבר שם מ"ש פ"ד הש"ך והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף מה (ז) שוים שחרורי עבדים. עי' בספרי דמשק אליעזר סי' קכ"ה ס"ק א' וסי' קפ"ה ס"ק א' מ"ש לענין אי מהני בשטר שחרור על שחרור מע"ג קרקע והבאתי ד' הריטב"א בקידושין כ"ג ב דס"ל דל"מ בשחרור טלי שחרור מע"ג קרקע והשגתי על