יד אליעזר חלק ב קמג

או האשה עצמה אמרה מת וניסת אם זינתה אח"כ לא קטלינן לה כו' דלמא בשעת קידושין לשני לא מת ולא הוי קידושין והביא קושי' הפרמ"ג בפתיחה שתמה כיון דמתירין אותה להנשא כו' למה לא קטלי' לה אם זינתה כו' וכ' דלק"מ דתוס' ס"ל דסמכי' על ע"א מטעם דייקא ומנסבא כו' וקי"ל אין אדם מת עפ"י עצמו ולא עפ"י ע"א כו' אלא לענין אי' אפי' לקרבן עא"נ כו' אבל למכות ולעונשין א"נ והכי איתא בקידושין כ"ו וא"כ ד' התוס' חולין ברורין דעא"נ לאסור ולא לעונשין וכ' דהשתא יש לצדד גם בנ"ד דלמא לענין נדה אשה נאמנת מכח דוספרה וזה מקרי בידה כמ"ש מהרש"א בריש גיטין אבל למול בשבת דאתחזק אי' ואין בידה י"ל דאין עא"נ דאף דהא בהא תליא שאם נאמר שלא המליטה בשבת אלא במוצ"ש אסורה לבעלה בשבת ואנן מתירין לו בשבת הא חזינן מתוס' דאף בחדא מלתא פלגינן ואמרי' עא"נ לבא ולא להא וכ' דלפמ"ש הפ"י בקידושין הא דאמרי' אין עא"נ נגד החזקה כו' דוקא היכא דבלא ד' העד הוי חזקה גמורה כמו בההיא דיבמות כו' אבל אם בלא ד' העד אכתי נשאר לנו ס' שפיר סמכי' על העד כו'. ומצאתי דוגמא ברשב"א יבמות פ"ח כו' ובנ"ד שבת וחול כב' חתיכות דמיין ובלאו עדותן יש לנו ס' אם נולד בשבת או ביום ת' ל"מ חזקת שבת כנגדו בשלמא אי בלא עדותו ידעי' מכת חזקה דלא נולד בשבת אז לא הוי מהני דבורו אבל בנ"ד מהני ובלא"ה לא נתברר עדיין ספי' דש"ס יבמות דאפשר דעא"נ אף נגד החזקה ואינו בידו כו'. וכ' דיצא מזה אף לתוס' שאין לאב מה"ת אלא דין ע"א מ"מ אם מעיד קודם מעשה נאמן מה"ת לקרבן וה"ה כל ע"א והני נשי נמי דאמרי שילדה בשבת כמו שנאמנות מה"ת להתירה לבעלה בשבת הבא ונאמנות נמי לומר שהשלימה יום מלאת להביא קרבן נאמנת נמי לענין שבת שהרי אין מעידות למול לשבת ולהביא קרבן אלא קודם מעשה שהיום ילדה וכדאמר ר"ת נאמן לקרבן והביא ד' הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דמבואר כן והאריך בד' הרמב"ם וכ' דממילא בנ"ד כו' אם אמרה אשה שנולד בשבת נקבע אי' והותר ע"פ לענין נדה וקרבן וכן לענין למול בשבת וכ' דמצא דין זה בירושלמי פ"ב דר"ה ופ"ג דיומא כו' הרואה או' ברקאי ע"א מי נאמן ומשני חלתא דעל"ג ותו תניא ע"א או' נולד איש פ' בשבת מלין אותו ע"פ חשכה מוצ"ש מלין אותו ע"פ ר' אמי מל ע"פ נשים דאמרן שמשא הוי על סוסתא וס"ל להירושלמי כיון דאתחזק לילה עד שהאיר יום אין עא"נ לומר יום הוא כיון שלא ראינו שהאיר שא"נ כשאין בידו להכי משני במלתא דעל"ג כו'. ומ"ש הירושלמי אח"כ נולד איש פ' בשבת חלין ע"פ היינו במלתא דעל"ג שאכתי יום הוא ואפשר לברר דל"ל מע"ש נולד דראינוה כריסה ב"ש ועוד דחזקה קמייתא שלא נולד ומוסיף הירושלמי אפי' חשכה מוצ"ש מלין ע"פ ר"ל אפי' אמר במו"ש נולד בשבת דלא הוי מלתא דעל"ג מ"מ נאמן למול ע"פ בשבת וקשה למה הא אין בידו ואתחזק אי' וצ"ל כמ"ש הפ"י בשיטת התוס' קידושין אף שהאב א"נ מה"ת אלא כשאר ע"א וא"נ לקרבן מ"מ אם מעיד ועדותו לא הי' לקרבן ואח"כ נעשה מעשה מהני עדותו אף לקרבן וה"ה אם אמר נולד בשבת אינו או' לנו למול בשבת ולהוציא שבת הבא מחזקת אי' חובל אלא מעיד על יום שנולד כו' אבל האו' ברקאי או' כן בהדיא להוציא לילה מחזקתו ושישחטו התמיד להכי א"נ בלא מלתא דעל"ג. ועוד יש לחלק כמ"ש הפ"י הא דאין עא"נ נגד חזקה אם בלא עדותו יש לנו ברור ע"י החזקה כמו חזקה טבל וחזקת לילה כ"ז שלא האיר היום כו' אבל היכא דבלא עדותו אכתי ס' כגון חתיכות שומן וחלב כו' בהא סמכי' על ע"א כו' וה"נ בלא ד' העד יש לפנינו שבת וחול ואפשר שבשבת נולד כו' להכי נאמן לומר בשבת נולד ואין סתירה וכ' דעוד נ' דדמיא האי דינא להא דיבמות ל"ט דאשתמודיעינהו דהדין פ' אחוה דמתנא ונאמן מטעם שכ' הרי"ף והרא"ש דלאו אמלתא דאיסורא ואממונא קמסהיד אלא מלתא בעלמא מגלי אע"ג דנפיק מיני' דבר שבערוה מ"מ האי לאו סהדותא דערוה וה"ה באשה שאמרה נולד היום והוא שבת וכ' דהירושלמי הנ"ל אשתמיט להטו"א בר"ה כ"ב כו' והאריך בזה. וכ' ליישב קושי' הפ"י שם בר"ה יעוש"ה. וא"כ ד' האשכול הנ"ל מבואר להדיא בד' הירושלמי הנ"ל ועי' בדברי אמת סי' א' שכ' להסתפק באשה שאו' שקודם שנולד התינוק ראתה ג' כוכבים אי מלין אותו בשבת מי נימא עא"נ באיסורין ומהימן או לאו והאריך הרבה בדין אשה אי נאמנת באי' תורה ואח"כ כ' לבאר אם נ"ד דמי לשאר אי' כגון חתיכה ס' חלב ס' שומן דנאמן ע"א א"ד בעי' ב' עדים ואפי' ע"א כשר ל"מ וכ' דהנה שנינו פ"ב דכתובות אלו נאמנין להעיד כו' עד כאן תחום שבת ובגמ' אמרו והוא שגדול עומד עמו והתוס' בעירובין כ' לתי' הא' דהא דבעי' גדול עמו לתחום שבת קאי ומשמע מדבריהם דבתחומין דרבנן הוא דסגי בגדול וקטן הא אי הוי תחומין דאורייתא בעי' ב' עדים גמורים משמע דלענין לחלל את השבת אף בתחומין שאינו אלא אי' לאו בעי' ב' עדים כו' וא"ת הרי כ' ריא"ז הביאו הכנה"ג דע"א המעיד שנולד בשבת מלין אותו ע"פ והוא לקוח מהירושלמי אבל לא ציין מקומו. וכ' דמצא אותו ביומא פ"ג הנ"ל כו' וכ' דנ' דכל ד' הירושלמי עלה דדבר העשוי להתברר הוא דכשם שהאו' ברקאי הוא נאמן מטעם שעשוי להתברר כן ע"א האו' כבר קדש היום ובשבת נולד שכבר נראו ג' כוכבים דבר שעשוי להתברר עא"נ וכן האו' חשכה מוצ"ש נאמן מטעם עשוי להתברר ואי לאו לא הי' נאמן וזה מורה כד' התוס' דאף בתחומין דרבנן בעי' ב' אלא דגדול המעיד וקטן שראה בקוטנו והיום גדול מהימני זכינו לדין שע"א האו' נולד פ' בשבת הוא מטעם דבאותה שעה עשוי להתברר כמו הרואה או' ברקאי והביא ד' הרמב"ם פ"ג מהל' קידה"ח הל' י"ד דעד כשר נאמן ומשמע דוקא עד כשר אבל חשה או שפתה א"נ אפי' בדבר שראוי להתברר כו' והאריך בד' הרמב"ם וכ' דלפי טעם זה דוקא כשאו' העד בשעה שהי' עשוי להתברר כו' שאו' העד הנה ראיתי ג' כוכבים והי' העם שם שאם הי' מביטים בחלונותיהם הי' רואים ג"כ אבל אם לאח"ז אמר אני ראיתי ג' כוכבים קודם שנולד דבר זה לא קרינן דבר העשוי להתברר ואין עא"נ וכ' אבל מה נעשה לד' ריא"ז דסתם למילתי' וכ' דעא"נ לומר פ' נולד בשבת ולא עשוי עלה מטעם עשוי להתברר כו' ודימהו לשאר אי'. שעא"נ בין כשר בין פסול והביא ד' מהרח"ש חאה"ע סי' מ"א כו' וד' מהרשד"ם חאה"ע סי' ר"ת כו' וכ' דנ' כל דבר העשוי להתברר זכינו לדין מד' הירושלמי דבין ע"א ובין אשה נאמנין ולד' הרמב"ם בדבר הנוגע לשבת ומועדות דוקא עד כשר אבל לא אשה ובעד כשר בדבר העשוי להתברר כ"ע יודו אך בדבר שאינו עשוי להתברר באנו למחלוקת דלד' ריא"ז העד נאמן בין כשר בין נפסול אך לד' התוס' בעירובין לתי' הב' בעי' ב' עדים כשרים וכן לד' הרשד"ם וירר"ח כו' והאריך בד' מהרח"ש יעוש"ה. ולא הביא האשכול הנ"ל דלא נדפס בימיו. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין עא"נ באיסורין מ"ש בדין אשה אי נאמנת באי' והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק ט' ח"ש ע"ד הרמב"ם פט"ז מהל' סנהדדין הנ"ל ומ"ש ע"ד הרי"ף יבמות ל"ט הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ח (ב) שאין דוחין. עי' במנ"ח מצוה ב' אות ב' שכ' דאם חל ס' בשבת אף דבכ"מ אם חילל שבת בס' אינו חייב חטאת אלא אשם תלוי זה דוקא בכל ס' אבל כאן גילתה התורה בפירוש ערלתו ודאי