יד אליעזר חלק ב קלט

א"א לעולם בלא מקרא וא"א לעולם בלא משנה וא"א לעולם בלא הש"ס אבל אשרי אדם שיהא עמלו בהש"ס ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס. אלא ע"מ שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס

סעיף יב (ג) שנים כא'. עי' בס' תוס' ירושלים שכ' כלומר ב' שאלות וכן הוא לשון התוספתא סנהדרין פ"ז אין נשאלין על ב' שאלות כאחד אבל שאלה אחת בב' אנשים אדרבה איתא בירושלמי סנהדרין פ"ב הל' ה' שאין הלכה מתבררת פחות משלשה שישמעו וידקדקו בדברי חכמים המושיבין לו עכ"ד

סעיף יג (ד) מעומד עי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש והאריך בזה ועי' בקרבן נתנאל פ' הקורא עומד אות ב' מה שהק' על הרמב"ם והניח בצ"ע

הלכות צדקה

סימן רמז

סעיף א (א) ולא תקפוץ. עי' בב"ק נ"ו ב' גבי שומר אבידה דקא' דלא בעיא למתבי לי' ריפתא לעניא הוי כש"ש וכ' רש"י ד"ה דלא וז"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כו' ולכאורה קשה ה הא בצדקה איכא לאו לא תאמץ ולא תקפוץ א"כ היכי מצי למפטרי' משוה דעוסק במצוה פטור מן המצה דאטו היכי דעוסק במצוה מצי למעבד איסורא ול"ל משום דאתי עשה ודחי ל"ת דהא הוי לאוי דסמיכי ולא אתי עשה ועקר ב' לאוי דסמיכי וכמ"ש התוס' חולין פ"א ד"ה הנ"ל ועוד לא דחינן איסורא מקמי ממונא וכן הק' בס' ברית יעקב חאו"ח סי' כ"א וכ' ליישב עפ"ד הריטב"א בחידושיו ל"ד שתי' קושי' התוס' שם שהק' דתפ"ל דאיכא לאו בכל חדא וחדא מנייהו ונשים בכל ל"ת חייבין וכ' וז"ל ורבינו ז"ל תי' דבהני אע"ג דאיתנהו ל"ת אין העיקר אלא בעשה שבהן ולא אתי ל"ת אלא לקיומא לעשה דבמעקה כתיב ועשית מעקה לגגך ובו הרצון והכונה ואח"כ אמר ולא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב מלעשות מצוה זו וכן בשלוח הקן לא תקח האם לעצמך רק שלח תשלח וכיון דעשה עיקר אלו הי' נשים פטורות מן העשה הי' פטורות מלאו שבו שאין הלאו אלא קיום העשה שבו וזה נכון עכ"ל כו'. ולפ"ז א"ש דהני לאוי דצדקה באו רק לחזק העשה פתח תפתח ודמי למעקה ושלוח הקן דאי לאו דמצות שאין הזמ"ג הוי נשים פטורות אע"ג דאיכא לאו כיון דפטורות מעיקר המ"ע פטורות מהני לאוי דבאו לקיומא לעשה ה"נ העוסק במצוה דפטור ממ"ע דצדקה פטורין נמי מהני לאוין ונ' דהא דהק' התוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפי' הא הוי מ"ע שמתשב"צ דאין ב"ד מוזהר עלי' כו' ותי' משום דבצדקה איכא לאו לא תקפוץ ולא תאמץ התם שאני כיון דהלאוין באו לחוק העשה ע"כ כופין ע"ז כמו גבי מעקה פכ"ד

סימן רמח

סעיף א (א) כופין אותו. עי' ביד אברהם שהביא ד' המשל"מ כו' דאין בזה חיוב על הב"ד לכוף ואע"ג דאיכא בזה לאו אינו אלא רשות לב"ד והשיג עליו דלא קי"ל הכי אלא היכא דאיכא לאו גמור מחוייבים לכוף אפי' מ"ע שמתשב"צ וראי' ממ"ש בחו"מ סי' רל"א גבי מדות דאיכא חיוב על הב"ד והתם נמי הוי מ"ע שמתשב"צ כדאיתא בירושלמי ואפי"ה אמר דב"ד מוזהרין עליו ש"מ דהיכא דאיכא לאו גמור מוזהרין ומחוייבין ב"ד וההיא דחו"מ סי' צ"ז גבי השבת העבוט שכ' דאינו אלא רשות היינו משום דאינו לאו גמור אלא לאו הנל"ע עכ"ד. ועי' במעין החכמה קי"ג א' ד"ה זרעו ובמנ"ח מצוה תע"ט ובס' נר מצוה מצות ל"ת רל"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) ויורדים לנכסיו. עי' במח"א הל' צדקה סי' א' ובקצה"ח סי' ל"ש ס"ק א' ובסי' ר"צ ס"ק ג' ובנתיבות שם ס"ק ח' ובסי' ר"נ ס"ק ד' ובחו"ד לעיל סי' קס"א ס"ק ו' ובאמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' שם סי' ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן רמט

סעיף א (א) בהג"ה לעניים. עי' ס"ז ס"ק א' מ"ש לענין לקנות מצות בביהכ"נ במעות מעשר כו' ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' קי"ב מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יג (ב) לא יתפאר. עי' במשנת חכמים מים הל' יסוה"ת סי' ד' ביבין שמועה אות ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן רנא

סעיף ג (א) קרובו כו'. והוא מד' הספרי פ' ראה הובא ברש"י פ' ראה ט"ו פ' ז' ועי' ברמב"ם פ"ז מהל' מת"ע הל' י"ג שכ' נמי דין זה דעני שהוא קרובו קודם כו' וכ' הכ"מ דהוא מד' הגמ' פ' א"נ ע"א א' ובאמת דין זה הוא מד' הספרי הנ"ל דמיירי בצדקה אבל בפ' א"נ מיירי בהלואה. וכן ראיתי ברדב"ז על הרמב"ם הנדפס מחדש שכ' ע"ד הרמב"ם דהכי איתא בספרי ועי' במנ"ח מצוה ס"ו שכ' נמי ע"ד הכ"מ דבפא"נ מיירי בהלואה וד' הרמב"ם הוא מהספרי. ותמה על הרמב"ם דאמאי לא הביא הרמב"ם דיני קדימה בפי"א מהל' מלוה והביא דהלח"מ פ"א מהל' מלוה הרגיש בזה על הרמב"ם וכ' דסמך על אא בהל' מת"ע ועי' במהר"ם שיק מצוה ס"ו שכ' ליישב דבדיוק כ' הרמב"ם כן שהרי במכילתא חקר מנ"ל דהאי אם כסף הוא חיוב דלמא הוא רשות ומביא ראי' מקרא דפ' ראה דכתיב כו' פתוח תפתח את ידך כו' מבואר דחיוב להלוות וכן הביא הרמב"ם לשון המכילתא במנין המצות מצוה קס"ו וכיון דעיקר המצוה ילפי' מהאי קרא דנאמר בפ' צדקה ושם נאמר ג"כ הקדמות האלה מאחד אחיך בשעריך בארצך ולכך הביא הרמב"ם זה לענין מת"ע אבל בודאי גם הרמב"ם מודה דגם כאן שייכים הקדמות האלה כמ"ש החינוך עכ"ד. ועי' ברש"י בפי' החומש פ' משפטים כ"ב פ' כ"ד שהביא ד' הגמ' דב"מ הנ"ל וז"ל עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין עכ"ל ולא ידענא אמאי השמיט רש"י ד' הגמ' שם דאמר ענייך ועניי עירך ענייך קודמין והמחבר הביא דין זה כאן גבי צדקה ובחו"מ סי' צ"ז סעיף א' גבי הלואה דענייך קודמין לעניי עירך. ועי' בפנים יפות פ' ראה שהביא ד' הספרי דדריש אביון התאב תאב קודם ושוב דריש עניי עמך קודמין כו' ועניי קרובך קודמין וכ' דלכן הקדים התאב תאב קודם לומר עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת היינו אם שניהם