יד אליעזר חלק ב קלג

ועי' בריטב"א כתובות מ"ט ב הובא בשימקו"ב שם דמוכח נמי כן דס"ל דלא כהרמב"ן יעוש"ה. וא"כ דדין זה אי במ"ע שמתשב"צ כופין אם רצו ב"ד או לאו היא במחלוקת שנוי' דלדעת הרמב"ן והריצב"א והחינוך והמרדכי והתשובות מיי' לס' קנין סי' כ"ז ומהרי"ק שורש קמ"ז אם רצו ב"ד כופין והרמב"ם והטור והריטב"א ורבו ס"ל דאף אם רצו ב"ד אין כופין. ועי' במנחת חינוך מצוה רי"ב אות ד' שכ' דעל מצות מורא כופין עד שת"נ כי דוקא בכבוד אין כופין דמת"ש כתיב בצדה אבל לא מורא עכ"ד והנה התוס' ב"ב שם ובכתובות מ"ט ב' ד"ה אכפי' כ' עוד תי' דאכפי' בדברים כו' ועוד דבצדקה איכא ב' לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ וכן הר"ן שם הסכים לתי' בתרא וכ' הב"י לקמן סי' רמ"ח דכן הוא דעת הרמב"ן שכ' דהא דאכפי' לרב נתן בר אמי לאו מחמת קיצותא דמתא הוה אלא שהי' עשיר ולא הוה עביד כדבעי לי' וכך הוא דעת רבינו וכ"פ הסמ"ג והסמ"ק וכ"פ הרמב"ם כו' וכיון דכל הני רבוותא ס"ל דמעשין על הצדקה הכי נקטינן כו' עכ"ד. וכ"פ בשו"ע לקמן סי' רמ"ח סעיף א' דכופין על הצדקה ועי' בש"ך שם ס"ק ג' וכ"פ בט"ז הנ"ל ובס"ק ו' ועי' במשל"מ פ"ז מהל' מתע"נ הל' י' שהק' הב"י שכ' דדעת הרמב"ן כתי' בתרא של התוס' דהא הרמב"ן כ' בתשובה דהשבת עבוט היא מ"ע שמתשב"צ ולפיכך אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' והתם נמי איכא לאו דלא תשכב בעבוטו ואיך כ' דס"ל כתי' בתרא והי' אפשר לומר דלא תשכב הוי לאו הנל"ע ולהכי כ' דהוי מ"ע שמתשב"צ אבל מ"מ ק"ל דממ"ש שם בסוף ואם ירצו ב"ד לכוף יכולים לכוף משמע דלא ס"ל כתי' בתרא של התוס' עכקוש"י ודחק' ליישב. ובפ"ג מהל' עבדים הל' י"ד הק' נמי כן על הב"י מד' תשובת הרמב"ן וכ' ליישב דשאני השבת עבוט דהוי לאו הנל"ע אבל בצדקה דאינו נל"ע כייפי' לי' כו' עכ"ד. ועי' בקצה"ח סי' צ"ז ס"ק ט' שהק' נמי כן על הב"י מד' תשובת הרמב"ן ולא ראה ד' המשל"מ שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דאפשר דהך תשובה דהרשב"א היא ואפשר דס"ל להרשב"א דאף בצדקה אין כופין אע"ג דאית בי' לאו כו' וא"כ לדידן דכופין בצדקה כו' ה"ה בהשבת עבוט ונ' דעבר ומשכנו שלא ברשות דאם לא קיים העשה שבה הרי לוקה בזה ודאי ראוי לכל ב"ד כו' לכוף להחזיר ולקיים העשה שבה ואע"ג דמד' הסמ"ע נ' דאף בכה"ג אין כופין מ"מ העיקר כמ"ש כו' עכ"ד. ובאמת מ"ש הקצה"ח דאפשר דהך תשובה דהרשב"א היא לאו אפשר הוא דודאי כן הוא דתשובות המיוחסות להרמב"ן דהרשב"א היא וכ"כ בברכ"י לקמן סי' רמ"ת להשיג על המשל"מ דתשובה זו דהרשב"א היא וגברא אגברא קרמית ואין הבר"י ת"י ומ"ש הקצה"ח דבמשכנו שלא שרשות ב"ד כופין אותו כ"כ התומים שם ס"ק ט"ז והשיג על הסמ"ע. וכ"כ באורים שם ס"ק מ"ג ולא ראה הקצה"ח ד' האוה"ח אלו שהרי לא הביאם ועי' במנחת חינוך מצוה תקפ"ז מ"ש בזה. וראיתי במשנת דר"א סי' צ"ז שהק' על הרמ"א דמנ"ל הא הרי כל שאינו משיב קאי בלאו דלא תשכב כו' והרי להתוס' והרא"ש אליבא דהסמ"ע צריך לתרץ בכך הך דסוף חולין דנגדי' ר"י עכקוש"י ולק"מ דהוי לאו הנל"ע וכמ"ש המשל"מ הנ"ל ומ"ש דלהתוס' והרא"ש צריך לתרץ בכך ההיא דסוף חולין עי' במשל"מ שם שהק' על הרשב"א ור"ת מההיא דסוף חולין דאמאי נגדי' ר"י דהא הוי לאו הנל"ע והוי מ"ע שמתשב"צ כו' והניח בצ"ע. ובאמת לק"מ וכמ"ש בלב ארי' ובהגהות מהר"ץ חיות שם ליישב עפ"ד רש"י חולין ק"י ב' שכ' הטעם דמש"ה אין ב"ד מוזהרין לענוש דהתורה כתבה במכוון מתשב"צ להורות בזה עונש אם לא תקיימנה שלא תטול שכר וזה ושייך דוקא בכ"מ אבל בשלוח הקן עצמה דאצטריך למכתב והארכת ימים להורות דמצוה קלה כו' כאמר בה והארכת ימים כו' וא"כ בשאר מצות שכבר למדנו שכרם באריכת ימים מן שלה"ק בא מתשב"צ להורות דאין עונשין הב"ד על מ"ע כזו משא"כ בשלה"ק עצמו דאצטריך מתשב"צ לגופא א"כ באמת עונשין ב"ד של מטה גם ע"ז עכ"ד ולק"מ קושי' המשל מ וא"כ ממילא אזיל נמי ההוכחה של המשנת דר"א הנ"ל שכ' דלהתוס' והרא"ש אליבא דהסמ"ע צריך לתרץ הך דסוף חולין דמש"ה נגדי' ר"י משום דיש בה לאו דז"א דהלאו הוי לאו הנל"ע וכמ"ש המשל"מ רק דמש"ה נגדי' ר"י משים דהתם אצטריך המתשב"צ לגופה וכמ"ש הלב ארי' והגהות מהר"צ חיות ולק"מ קושי' המשנת דר"א וגם ההוכחה שלו אינה הוכחה וכמ"ש. ועי"ש עוד בלב ארי' מ"ש ליישב קושי' המשל"מ מהא דנגדי' ר"י והאריך בזה ולכאורה קשה ע"ד המשל"מ הנ"ל שכ' דבצדקה לא הוי לאו הנל"ע דהא כתיב בצדקה אחר הלאו כי פתות תפתח כו' והוי ג"כ נל"ע אך י"ל דגבי צדקה כיון דאיכא ב' לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ לא אתי תו עשה ומנתק ב' לאוי דנשאר עכ"פ חד לאו בלא נל"ע וכ"כ בלב ארי' ק"י ב' שם וכ' דזהו כונת התוס' שם וכ"כ בהפלאה בכתובות מ"ט ב' ד"ה אכפי' ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' ג' מ"ש ע"ד ר"ת וריצב"א דאמאי לא תי' משום דאיכא לאוין מש"ה כופין והאריך בזה. ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש לענין הענקה אי כופין ומ"ש בשם ארי' שם והאריכו בזה ועי' במנחת חינוך מניה תע"ט מ"ש בזה ומ"ש דאמאי לא הזכירו הפוס' גבי מזוזה דאין כופין משום דהוי מ"ע שמתשב"צ כו' והאריך בזה ועי' בנחלת צבי לקמן סי' רמ"ה ובס' אבן שתי' חאו"ח סי' ג' מ"ש והאריכו בזה ועי' עוד בשם ארי' מ"ש להשיג על הגליא מסכת שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר סי' קע"ז שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ד) ולא יקראנו כו' עי' בחידושי רע"א שהק' משבת קט"ו א' אמר ר"י מעשה באבא חלפתא והניח בקושי' וכבר הק' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי במענה לשון ח"ב לשון חכמים אות א' סי' ק"ט מב"ק ע' א' אמר ר"י כשהלך אבא חלפתא כו' ומברכות כ"ו א' אמר ר"י מודה אבא חלפתא כו' וכ' ליישב די"ל דתנא דברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ור"י כי קא' אמר אבא סתם עכ"ד. ולפ"ד מיושב נמי קושי' החידושי רע"א דהתם נמי הברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ומה שהק' עוד החידושי רע"א מברכות י"ח ב' דא"ל שמואל בעיא אבא כו' נמי ל"ק דהתם כיון דקאי בביה"ק הי' צ"ל שם אביו וע' בנמוקי הגרי"ב מ"ש בזה. וכעת ראיתי בביאורי הגר"א לקמן סי' רמ"ב ס"ק ל"ו שכ' ע"ד הרמ"א שם וכן באביו כשאמר אבא מותר כמ"ש בכ"מ אבא חלפתא ליותי אבא פסחים קי"ב א' יוחאי אבא מעילא י"ז ב' לינאי אבא גיטין י"ד ב' עכ"ד הרי שהרגיש בקושי' הנ"ל ומיושב דכיון דאמר אבא מותר אבל באמת מד' המחבר שכ' והוא מד' הרמב"ם פ"ו מהל' ממרים הל' ג' ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא או' אבא מורי משמע דאף דאמר אבא מורי אסור לקרות בשמו ועכצ"ל בקושי' הנ"ל כמ"ש הקהל"י. ועי' בירושלמי מגילה פ"ד הל' י' איתא דר' מנא כר"י דר' יונה כד דהוה מורי בחברותא מילין דשמע מן אבוה בביתי' הוה אמר כן אמר ר' יונה וכ' הפ"מ שכסבור הוא שזה כבוד אביו הוא להזכיר שמו בהלכה שאמר ברבים עכ"ד. ולפ"ד מיושב קושי' הקהל"י והחידושי רע"א דבכל המקומות הנ"ל הזכיר אבא חלפתא לענין הלכה וי"ל דהזכיר דבריו לפני רבים ובזה הוי כבוד לאביו להזכיר שמו ברבים וכמ"ש הפ"מ ואחר כותבי הנ"ל ראיתי בדרו"ח מהגאון רע"א בשבת קט"ו א' שהק' נמי קושי' הנ"ל והביא תי' בשם בנו הגאון ר' שלמה איגר עפ"ד רש"י בסנהדרין ק"א ד"ה בשמו שכ' ואינו או' רבי ומורי פ ומבואר דבמקדים שבח לפני שם העצם וה"ה הכא שהקדים אבא לשם העצם חלפתא כו' עכ"ד וכבר כתבתי דמד' המחבר לא משמע כן אלא אף דאמר אבא מורי אסור