יד אליעזר חלק ב קכג

בישוי"ע שם ובמהר"ם מינץ שם ובברית יעקב שם ובנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קט"ו ובחמדת שלמה חיו"ד סי' י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ואכע"מ להאריך בזה

והנה הרמב"ם פ"ו מהל' חו"מ הל' ז' כ' וז"ל אין אדם יוצא י"ח באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מע"ר שלא נטלה תרומתו או שגזלה זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמ"ז יוצא בו י"ח וכל שאין מברכין עליו ברהמ"ז אין יוצא בו י"ת עכ"ל. והק' הלח"מ מהא דפסחים ל"ה ב' יכול יוצא אדם בטבל כו' ואיסורו דחמץ להיכא אזלא הא מני ר"ש היא דאמר א"א חע"א דתניא ר"ש או' האוכל נבלה ביוה"כ פטור והק' כיון דהך ברייתא אתיא כר"ש ולדידי' אין יוצאין בו משמע דפ' כאן כר"ש ובפ"ב מהל' שביתת עשור כ' אחד האוכל אוכלים כו' כגון פיגול ונותר כו' ה"ז חייב כרת משום אוכל ביוה"כ משמע דפ' דלא כר"ש וכ' דאפשר לתרץ דמ"ש בשביתת עשור דחייב היינו כגון דהוא אי' ב"א או מוסיף או כולל וסמך על מ"ש ספי"ב מהל' מכ"א כו' והשתא שפיר פ' כר"ש דא"א חע"א כגון ההיא דטבל וחמץ דאי' טבל מעיקרא והדר אתי אי' חמץ דאין שם לא כולל ולא מוסיף ולא ב"א זה הי' נ' לומר לכאורה אבל כשנעיין בפ"ד מהל' מכ"א אין צורך לכל זה דשם כ' דיוה"כ חע"א נבלה ופיגול משום דהוי אי' כולל שכולל כל האוכלים והשתא צ"ל לדעתו דמה שאמרו בפכ"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור אינו ר"ל פטור מיוה"כ דע"כ חייב ביוה"כ ממ"נ כו' וא"ש מ"ש בשביתת עשור דחייב כרת האוכל נבלה כו' ביוה"כ דחייב ממ"נ כדפרי' וחמץ וטבל כיון דכשחל אי' חמץ על הטבל אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא ב"א להכי קא' ר"ש דפטור זה נ"ל כו' אבל רש"י ס"ל דפטור מיוה"כ משמע דלא ס"ל דיוה"כ הוי אי' כולל כדעת רבינו עכ"ד. ודבריו תמוהין מ"ש דחמץ על טבל אינו אי' כולל דודאי חמץ הוא אי' כולל שאסר כל התבואות אף שאינן של טבל כמו דיוה"כ הוי אי' כולל דאוסר כל האוכלין ועוד קשה ע"ד דלמה מתרץ הגמ' שם בפסחים ה"מ ר"ש היא הא אף רבנן ס"ל היכא דליכא כולל ולא מוסיף ולא ב"א דא"א חע"א וא"כ גם הם ידרשו הקרא כר"ש יצא זה שא"א משום ב"ת חמץ דא"א חמץ חע"א טבל ול"ק קושי' הגמ' מידי בלבד כתיב וכן הק' לי חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ וכן ראיתי בנר תמיד בכריתות שם כ"ג א' שהק' נמי כן ודחק ליישב קושי' הב' והאריך בזה. ועוד הק' על הלח"מ דהא איתא בהדיא בברייתא שם דנבלה ביוה"כ פטור משום יוה"כ כו'. וכעת ראיתי בברית יעקב שם ס' ט"ו שהק' נמי כן על הלח"מ וכ' מתחלה ליישב דל"ל בחמץ דחע"א טבל משום אי' כולל כו' ואח"כ דחה זה דהוי שפיר אי דהוי שפיר חמץ על טבל אי' כולל כו' ועוד הק' על הלח"מ דנעלם ממנו גמ' ערוכה בשבועות כ"ד א' דקא' מידי הוא טעמא אלא משום אי' כולל ר"ש לטעמי' דל"ל אי' כולל דתניא ר"ש או' האוכל נבלה ביוה"כ פטור וגם הגמ' דכריתות הנ"ל וגם הגמ' דיבמות ל"ב א' דר"ש ל"ל לא אי' כולל ולא מוסיף כו'. ועי' בס' המנוחה פ"ו מחו"מ בבית מנוחה שם שהק' נמי כן על הלח"מ ועוד הק' עליו דנבלה על יוה"כ הוי אי' מוסיף כו' ועי' בס' נתיבות השלם על אה"ע ח"ב בסוף הס' שם שהק' נמי כן על הלח"מ והאריך בזה וקושי' הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם י"ל דס"ל להרמב"ם דמש"ה אי' במנה של טבל כו' משום דהוי מצוה הב"ע וכ"כ רש"י פסחים שם ד"ה דמאי בטעם הב' משום דהוי מהב"ע וכ"כ הר"ן שם דטעמא דכל הני משום דהוי מהב"ע וכ"כ בבית מנוחה שם דהרמב"ם ס"ל משום דהוי מהב"ע וכמ"ש התוס' בר"פ לולב הגזול. ועי' בצל"ח שם ובשעה"מ שם הל' א' שכ' נמי דמצה של טבל לדידן דלא קי"ל כר"ש ה"ט דאי' משום דהוי מהב"ע אבל באמת ל"ל דזהו טעמא של הרמב"ם וכמ"ש הח"א סי' צ"ו דהרמב"ם כללא כייל דמה שאין מברכין עליו א"י בו י"ח מצה ואפי' אי' שאינו אלא בלאו גרידא וא"ב מיתה ואמאי ל"מ בדיעבד דאם עבר ואכל יי"ח בהם כין דלא קי"ל כר"ש כו' א"כ א"א לנו ללמוד מהיקשא דמצה לחמץ אלא אפי' לכתחלה ראוי לצאת באותן איסורין שאין בהן אלא לאו גרידא משום דיבא עשה וידחה ל"ת ואין בזה משום מהב"ע אלא אדרבה אפי' מצוה יש כאן כו' דבשלמא באי' שחייבים עליהם מיתה דקחשיב איכא למימר כיון דלכתחלה אסור לאוכלן לחובת מצה כיון דאין עשה דמצה דוחה אותן כו' אבל אי' לאו גרידא אפי' לכתחלה נמי יבא עשה דמצה וידחה אותן כו' ואם נאמר דהרמב"ם ס"ל דעשה דמצה שהוא קוה"ד לא אלימא לדחות שום ל"ת דלאחה"ד וכיון דאין שום אי' נדחה לכתחלה מפני עשה דמצה לפיכך אפי' עבר ואכל א"י בו י"ח משום דהוי מהב"ע והרי ע"כ א"א לארכבי' אתרי ריכשי אלו דאין עשה דמצה דוחה ל"ת מפני שהיא עשה דקוה"ד וגם משום מהב"ע אינו יי"ח אפי' בדיעבד אא"כ ניחא דמהב"ע אינו אלא מדרבנן דאס"ד מהב"ע מה"ת א"כ תקשה לך להאי תנא דקאי כר"ש היקשא דאינו יי"ח בטבל של מע"ש או מ"ע ל"ל דלכתחלה דלא צ"ל היקשא דהא אין עשה דמצה דקוה"ד ראוי לדחות לאו דטבל דהוא לאחה"ד וכיון דלכתחלה לא ממילא ש"מ דאפי' דיעבד נמי לא משום מהב"ע א"ו אי אמרי' דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת בע"כ ש"מ דמהב"ע לא הוי מה"ת וקמ"ל היקשא דאפי' בדיעבד לא יי"ח במצה של מ"ע והרי הרמב"ם ס"ל דמהב"ע מה"ת שכ"כ בפ"ה מהל' איסחז"ב כו' וכיון שכן ע"כ עשה דמצה אע"ג דהיא קוה"ד דוחה ל"ת דאל"כ הא' תנא דקאי כר"ש ל"ל היקשא כו' אע"כ עשה דמצה אע"ג דהיא קוה"ד ראוי לדחות ל"ת וקמ"ל האי תנא דקאי כר"ש דלא משום היקשא קשא דמצה לחמץ א"כ לדידן דא"א ללמוד הא מהאי היקשא אפי' לכתחלה נמי יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דטבל וה"ה לשאר ל"ת גרידא והרי אין כאן משום מהב"ע אלא אדרבה אפ' מנוה איכא כיון דעשה דמצה אותן וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' על הרמב"ם כו' עכ"ד. וא"כ לפ"ד ל"ל דטעמא דהרמב"ם כמ"ש הבית מנוחה הנ"ל משום דהוי מהב"ע ולא ראה הבית מנוחה ד' הש"א אלו שהרי לא הביאם. אך באמת שפיר י"ל דטעמא דהרמב"ם הוא לדידן משום דהוי מהב"ע וכמ"ש הבית מנוחה וכן מבואר בד' הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דנדרים גבי זה תומר כו' שכ' וז"ל לפי שהוא אסר גוף הדבר ולא יתקיים המצוה אלא בהיותו דבר מותר כו' כמו חי שלא ימצא בליל הפסח אלא מצה שהיא אסורה עליו באכילה כגון שתהי' טבל או הקדש שאסור עליו אכילתן לפי שהוא מהב"ע עכ"ל. הרי להדיא שכ' הטעם דהוי מהב"ע וכן הוא נמי כונתו בהא דהל' חו"מ הנ"ל ומה שהק' הש"א דיבא עשה דמצה וידחה הל"ת י"ל וס"ל להרמב"ם כהירושלמי דמשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ועשה דמצה הוא קוה"ד והוכחות הש"א הנ"ל אינו לדידן דקי"ל דלא כר"ש. וכן ראיתי בנחל איתן שם שכ' נמי דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע והביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה דנדרים הנ"ל וכ' נמי די"ל דהרמב"ם ס"ל דעשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ומיישב קושי' הש"א שם על האי כללא מפסחים כ"ת ב' בו' והאריך בזה, וכ"כ בנתיבות השלם שם דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע והביא נמי ד' הרמב"ם בפי' המשנה וכ' נמי דהרמב"ם ס"ל כהירושלמי דעשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ומיישב בזה קושי' הש"א והאריך בזה. ועי' בברית יעקב שם שכ' נמי די"ל דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע כו' וכ' דכונת הרמב"ם הוא דמיירי היכי שבלע מצה כו' והאריך הרבה בזה. וע' בעמק יהושע סי' ט"ז מ"ש והאריך בזה ופי' פרמ"ג באו"ח סי' תנ"ד במשב"ז ס"ק ד' ובסי' תע"ה בא"א ס"ק י"ג מ"ש בזה ואכע"מ להאריך בזה ואי"ה במ"א אבאר ענין זה באריכות: