יד אליעזר חלק ב קכב

בזה ופירש נמי דחלב בחלב אסבה"נ וראיתי בשבו"י ח"א ביו"ד סי' ס' שהביא ד' השואל שם על הסולת למנחה כלל פ"ה וכ' דלא אוכל לירד לסוף דעת הרמב"ם דבבשול פ' דנוהג אי' בב"מ ולענין אכילה פ' דאינו לוקה משום בב"ח ולענין הנאה לא גילה הרמב"ם דעתו ולדעתי תמוה דאי ס"ל דבהנאה ג"כ חייב משום בב"ח א"כ ליחול ג"כ לענין אי' אכילה באי' מוסיף כו' א"ו נ' דהרמב"ם ס"ל דאינו אסבה"נ ומש"ה לא לקי על האכילה עכ"ד השואל והוא השיב עליו והאריך בד' הרמב"ם אי ס"ל דלוקין על הנאת בב"מ ואח"כ כ' ועיקר קושי' הוא של כת הקודמין הובא בכנה"ג קכ"ה א' בביאורי להרמב"ם כו' וא"ת הא נוסיף איה"נ כו' וי"ל דאיה"נ דבב"ח אינו אלא בכלל אכילה כו' וכיון דאין אכילת בב"ח חע"א חלב ונבלה דא"א חע"א ממילא פקע איה"נ מיני' שאינו פסוק לאסור בהנאה שאלו הי' פסוק בפ"ע לאיה"נ הי' חל עליו ג"כ אי' אכילה באי' מוסיף עכ"ד. ובאמת לא נודע מי הוא הכותב הזה דמה שפשוט בעיניו דאינו פסוק בפ"ע על איה"נ נעלם ממנו הגמ' פכ"ה דג"פ כתיב ל"ת א' לאי' בישול וא' לאי' אכילה וא' לאיה"נ ואם רצונו לדחוק דהרמב"ם ס"ל כמאן דיליף איה"נ רק מק"ו כו' ז"א דהא הרמב"ם בפי' המשנה בקידושין פ"ב כ' בהדיא נאמר ג"פ ל"ח כו' וכ"כ במנין המצות ג"כ מצוה קפ"ז וכבר ראיתי בלח"מ שם שהרגיש בזה ועל עיקר הקושי' הא דלא הוי אי' מוסיף דאסבה"נ כ' הלח"מ שם לתרץ כו' יוצא מדבריו שם דגם הרמב"ם ס"ל דחלב דחלב אסבה"נ וכדעת התוס' לכן יפה הוצרכתי להשיב אי מותר להדליק הנרות שנתערב בו החמאה עכ"ד. הנה ס"ל נמי דחלב בחלב אסבה"נ וגם הוא לא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה שהוא בעצמו הק' קושי' הנ"ל ומה שהק' השבו"י על התי' של הח"כ שהביא הכנה"ג כו' שנעלם ממנו הגמ' דפכ"ה י"ל דס"ל להמ"כ כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' מכ"א הל' ב' הנ"ל שכ' דלא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסור הבשול כו' וס"ל דאיה"נ ילפי' מאי' אכילה דס"ל כר' אבוהו בתולין קי"ד ב' ובפסחים כ"א ב' ואין כאן על איה"נ לאו בפ"ע וכמ"ש לעיל ליישב ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל. וכן ס"ל נמי להמ"כ אבל בזה דס"ל להשבו"י דחלב בחלב אסבה"נ נ"ל עיקר כדבריו

ב) ועי' בשא"ר סי' ע"ו מ"ש ליישב קושי' התוס' בכריתות כ"ג א' הנ"ל שהק' דמאי פריך דלמא שאני יוה"כ מש"ה לא חע"א נבלה משום דאינו רק אי' כולל אבל הכא גבי נותר הוי אי' מוסיף ונימא אע"ג דל"ל לר"ש אי' כולל אי' מוסיף אית לי' וכ' ליישב דע"כ רש"י ל"ל אי' מוסיף דיוה"כ הוי אי' מוסיף לגבי נבלה משום דקי"ל בפכ"ש כל אי' אין לוקין עליהן שלכד"א וטעמא משום דאכילה כתיב בהו והא ודאי גבי יוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא לא תעונה אפי' אם אכלן שלכד"א כו' מכ"ש בשר בהמה חי' כו' הרי אי' יוה"כ הוי אי' מוסיף אמפצא דנבלה כו' עכ"ד. ולכאורה קשה עליו מד' התוס' שבועות כ"ג ב' הנ"ל שכ' בתי' הב' וז"ל ועוד דמצי לאוקמא שלכדה"נ ואינו אסור אלא מדרבנן כחו ח"ש לר"ל עכ"ל. והק' מהרש"ל ומהריב"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר ותי' דר"ש דס"ל כ"ש למכות גם שלא כדה"נ אסור כדינו ככ"ש וא"כ הא הכא קאי אליבא דר"ש ולר"ש ליכא אי' מוסיף דהא אף בנבלה חייב אף שלכדה"נ כמו ביוה"כ. וכן הק' בישוי"ע באו"מ סי' תרי"ב ס"ק א' ובתוס' רע"א במשניות בכריתות אות י"ט בשם אחיו הגאון ר' בונם ובעמק יהושע סי' י' וכ' דהכי מוכח בירושלמי בשבועות דהעיקר כתי' הב' ולא כהתי'. הא' שם והאריך בזה. וכ"כ במהר"ק מינץ סי' ב' דלדעת מהרש"ל ליתא לד' הש"א ועי' בטעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת שכ' נמי דלדעת מהרש"ל ומהריב"ל ליתא לד' הש"א ועי' בברוך טעם שם דין א' שהק' נמי קושי' זו על הש"א והביא ד' מהרש"א שם כו' וכ' דאף לר"ש יש לחלק בין אכילת כ"ש לאכילה שלא כדה"נ כו' עפ"ד הריטב"א במכות י"ד א' כו' והאריך בזה ליישב ד' הש"א הנ"ל אבל באמת זה לא מקרי אי' מוסיף וכמ"ש הברוך טעם גופי' הבאתי דבריו לעיל דכיון שאין דרך ב"א לאוכלו שלא כד"א כו' הוי כאלו לא חל עדיין אי' זה על אותה חתיכה ולכך לא מקרי מוסיף מחמת זה. ועי' בברית יעקב שם סי' י"ג שכ' נמי דזה לא מקרי מוסיף במה שאסור שלכדה"נ דלא כהש"א והאריך בזה. ועי"ש עוד בברוך טעם ובנר תמיד שם י"ד א' מ"ש ע"ד הש"א והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע שם ח"ש ליישב קושי' התוס' כריתות הנ"ל והאריך בזה. ובעיקר דין זה של הש"א הנ"ל עי' בכתב סופר חאו"ח סי' קי"א שכ' ראי' דשלכדה"נ מותר ביוה"כ כמו בכל אי' דלא כהש"א מהא דקא' ר"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור דאין אי' יוה"כ ח"ע נבלה ואיך סתם ואחר פטור הא איכא אופן דחייב כגון שאכל בשר נבלה חי דהוי שלא כדה"נ כו' משום יוה"כ איכא דאסור שלכדה"נ ומשום נבלה ליכא כו' וע"כ דשלא כדה"נ ביוה"כ שוה לשאר אי' וכ' אח"כ דאין ראי' די"ל דר"ש אזיל לשיטתי' דס"ל כ"ש למכות ולפ"ד התוס' שבועות הנ"ל דס"ל דלר"ש דכ"ש למכות ה"ה שלכה"נ כו' ולפ"ז אדחי ראי' זו דר"ש לטעמי' סתם ואחר דפטור דגם שלכדה"נ איכא אי'. נבלה אלא דהש"א מדוויל ידו משתלם כו' דהא עיקר יצא ליישב קושי' התוס' דמוכת דר"ש ל"ל מוסיף דאל"ה הא יוה"כ מוסיף על נבלה אי' שלכדה"נ ולהמהרש"ל הנ"ל אין יוה"כ מוסיף על נבלה דשלכדה"נ בכ"מ וע"כ דלא נחית הש"א לד' מהרש"ל א"כ איכא ראי' נגדו בעיקר הדין דחידש דשלא כדה"נ שאני ביוה"כ משאר אי' כו' והאריך בזה. והביא ד' הרמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' וז"ל בד"א שאין מתרפאים בשאר אי' אלא במקום סכנה בזמן שהם דרה"נ כגון שמאכילים את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילים אותו ביוה"כ אבל שלכדה"נ כגון שעושים לו רטי' כו' מותר כו' חוץ מכ"כ ובב"ח שהם אסורים אפי' שלכה"נ כו' עכ"ל. ומדכ' בזמן שהם כדה"נ כו' או שמאכילים אותו ביוה"כ הרי מפורש בדבריו דביוה"כ דוקא כדה"נ אסור מדאורייתא וגם מסוף דבריו שכ' חוץ מכ"כ ובב"ח שאפי' שלכה"נ אסור ולא כ' חוץ מיוה"כ הרי מפורש דביוה"כ שלכדה"נ מותר דלא כהש"א וכ' אלא דטעמי' מ"ש מכ"כ ובב"ח דאסור אפי' שלכדה"נ משום דלא כתיב בי' אכילה ומ"ש יו"כ דג"כ לא כתיב אכילה וצ"ל דשאני יוה"כ דתליא ביתובא דעתא דגברא ולכן שיעורו משונה מכל שיעורים דפחות מכותבת כו' לא מיתבא דעתא כו' כן בשלא כדה"נ שאין דרך ב"א לאכול אם יערב בו דבר מר או אוכל בשר מי שאינו כדה"נ לא מייתב דעת האדם והוא מעונה בזה עצמו שאינו אוכל כדה"נ של האוכלים ובטלה דעתו ומעונה מקרי אבל באי' תורה דאסרה תורה חפצא אגברא מנ"ל לחלק בין אוכל כדה"נ או לא לולי דכתיב אכילה דלא אסרה תורה רק כדה"נ ובכ"כ ובב"מ דלא כתיב אכילה מנ"ל דלא אסרם תורה רק דר"א לכן אמר אביי חוץ מכ"כ כו' עכ"ד. ועי' בנר תמיד שם שהשיג נמי על הש"א וכ' דל"ש הטעם הואיל דלא כתיב אכילה דמש"ה לא כתיב כו' כדאיתא ביומא פ"א וכן דאפי' לר"ש דס"ל בכ"ש אבל ביוה"כ ביתובי דעתא תליא מלתא עד שיאכל כשיעור דמייתבי דעתי' והא דס"ל לר"ש כ"ש למכות היכא דכתיב אכילה וכמ"ש בהמקנה קידושין ע"ז א"כ הוא להיפך לר"ש בכ"ש בכל אי' חייב בכ"ש שלכדה"נ דלא כד' מהרש"ל ויוה"כ נימא דחייב שלכה"נ אבל כ"ש אינו חייב אע"כ דגם יוה"כ אינו חייב שלכדה"נ וביותר קשה למה אמר אביי כו' הכ"מ כו' ולא הכ"מ ביוה"כ דחייב שלא כדה"נ א"ו דיוה"כ אינו חייב שלכה"נ עכ"ד. ועי' בעמק יהושע שם מ"ש להשיג על הש"א והאריך הרבה בזה. ועי'