יד אליעזר חלק ב קג

יעוש"ה. וכעת ראיתי באור זרוע הל' פסחים סי' רל"ג שהביא ד' הירושלמי הנ"ל וכ' וז"ל פי' לי מורי ר' יהודא בר יצחק ז"ל דבצדה היינו שנאמרו שניהם אחר מתן תורה עשה ול"ת אבל הכא דבערב תאכלו מצות נאמר קודם מ"ת לכך לא ידחה ל"ת דחדש של אחר מ"ת אליבא דר' יוסי. ואם תקשי דת"ר בפ' ר"א דמילה ימול ערלתו אע"פ שיש שם בהרת ועתה יקשה לך הרי עשה דמילה נאמר קודם מ"ת ול"ת דבהרת אחר מ"ת א"כ היכי דחי לה למדני מורי ר' יהודא דבירושלמי נדרים פריך לה ומשני כיון דכתיב בשר כמו שהיא כתובה בצדה והייתי מקשה לו לדבריך משמע דעשה דלאחר מ"ת עדיף מעשה דקודם מ"ת א"כ מאי האי דאמרי' פ"ק דיבמות אשכחן כו' וכ"ת נילף כו' ממילה ותמיד שכן ישנו לפה"ד השתא עשה שלפה"ד דחי עשה שלאחה"ד לא כ"ש דהיא עדיף טפי כפי סברת הירושלמי. ועוד קשה לי שם בפשוט הלא שבת נאמר כ"כ לפה"ד והייתי מתרץ לעצמי כפי סברת הירושלמי דהכי קא' ממילה ותמיד שכן ישנו לפה"ד פי' כיון שגם הם גם שבת נאמרו קודם מ"ת לכך דוחין זא"ז אבל עשה ול"ת שנאמרו לאחר מ"ת מנ"ל דדחי עכ"ל. הרי שהק' קושי' מהרי"ט והפ"י והש"א הנ"ל מהא דיבמות ומתרץ דמילה ותמיד וגם שבת נאמרו קודם מ"ת לכך דוחין וא"ז אבל עשה ול"ת שנאמרו לאחר מ"ת מנ"ל דדחי וגם הק' קושי' מהא דפ' ר"א דמילה והביא ר' הירושלמי פ"ג דנדרים שהק'. ומתרץ כיון דכתיב בשר כמו שהיא כתובה בצדה ולא ראו ד' האו"ז הנ"ל שלא נדפס בימיהם ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ע"ב שכ' ליישב קושי' הנ"ל מיבמות כמו שתי' האו"ז והביא ד' האו"ז והאריך בזה. ועי' בלימודי ה' שם שהביא ד' הבני חיי בחידושיו פ"ק דיבמות שכ' דמ"ש התוס' בקידושין בשם הירושלמי כו' לא פליגי אהא דהכא דש"ה דהעשה והל"ת הי' קוה"ד דשבת נמי במרה איפקוד והשיג עליו וי"ל דכונת הבני חיי כהאו"ז ואין כאן השגה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות ביבמות שם מ"ש בזה, ועי' בהמקנה שם מה שהק' על קושי' הירושלמי מהא דאמרי' בפסחים ל"ה ב' דאין יוצאין בטבל כו' יצא טבל שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל א"כ בחדש ג"כ אין יוצאין מה"ט וכ' ליישב משום דאמרי' שם הא מני ר"ש דאמר אין אסור חא"ע כו' א"כ קושי' הירושלמי הוא אליבא דרבנן כו' והאריך בזה. ועי' בשם ארי' חאה"ע סי' י"ז שכ' ליישב עפ"ד המקנה קושי' הדורש לציון דרוש י"ג ביבמות ע"ז גבי בנים ולא בנות כו' והאריך בזה. ועי' בעונג יו"ט חאו"ח סי' מ"ש ליישב קושי' המקנה בג' אופנים ומ"ש ליישב בזה קושי' הדורש לציון על הירושלמי דהא מצה נמי ישנה לאחה"ד כו' והאריך בזה. ועי' בס' פורת יוסף מערכה ד' ומערכה ח' י"ג ט"ו מ"ש ליישב קושי' המקנה ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דיבמות והאריך בזה. ועי"ש עוד בערבי נחל שהביא קושי' הגאון ר' יונתן שהק' על קושי' הירושלמי הנ"ל דהא ארז"ל ש' הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וחד מנייהו שיעורין והענין כי יש ששיעורן בכזית כגון איסורי אכילות וחיובי אכילות כמצה ויש ששיעורין כביצה דהיינו ב' זיתים כמו טומאת אוכלין כו' ושכחו באיזה השיעור כזית ובאיזה השיעור ב' זיתים והשתא איך הי' יכולים לאכול מצה הא ממ"נ אם יאכלו ב' זיתים שמא א"צ לאכול רק זית א"כ עברו בזית הב' על ל"ת דחדש ואם יאכלו זית א' שמא השיעור ב"ז וא"כ בזית א' לא יצאו ידי מצות מצה ועברו על חדש ואף דגם בחדש השיעור ב"ז והם לא אכלו רק זית א' הא קי"ל ח"ש אסור מה"ת ותי' דהרי ביומא ע"ד קא' ר"י הטעם כו' משום דחזי לאצטרופי וכאן ליכא ה"ט דהא כשיצרף יהי' שיעור שלם ויקוים עשה דמצה ואז ידחה ל"ת דחדש וא"כ קשה קושי' הירושלמי דה"ל לאכול זית א' ואף דעדיין לא יצא י"ח מצה באה השיעור ב"ז מ"מ כל מה דמצי למיעבד ה"ל למיעבד אולי השיעור זית א' ויקיימו מצות מצה עכ"ד. והערבי נחל מתחלה דחה תי' זה ואח"כ מקיים זה התי' והאריך בזה. והובא דבריו בקו"א לש"א סי' צ"ו ועי' בפורת יוסף סי' ל"ג וסי' ל"ו מ"ש ליישב והאריך בזה ובאמת לק"מ קושי' זו וכמ"ש בקהלת יעקב ר"ה י"ג א' דהא בהך מלתא דשיעורין איפליגו אמוראי דחד מ"ד ס"ל שיעורין הלכה למ"מ ואחרים או' דב"ד של יעבץ תיקנום וא"כ קושי' ותי' הירושלמי אזיל אליבא דמ"ד הלכה למ"מ הוא מפני שהלכה כמותו דאמרי' בכ"מ שיעורין חציצין הל' למ"מ ולהאי מ"ד דב"ד של יעבץ תיקנום יכול לתרץ בע"א כמו שמפורש בירושלמי דהוי אכלי ממה שתגרי עכו"ם מוכרים להם עכ"ד. עוד הביא מהרי"ט תי' הב' של התוס' שם דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני וכ' דאשכחן כה"ג דגזרו גבי יבמה כו' בפ' כיצד נזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' עכ"ד. ועי' בש"א שם מ"ש ע"ד התוס' ובד' התוס' הנ"ל יש ליישב קושי' החינוך והרשב"א שהבאתי בריש הקונטרס דעשה דמצה הוי עשה דקוה"ד ואינו דוחה לאו דלא יחל דברו דהוי לאחה"ד או כתי' הב' של התוס' דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני וכ"כ בשעה"מ שם ליישב קושי' החינוך עפ"י ב' תי' של התוס'

יב) ולענין דחיית ל"ת משום כבוד הבריות עי' בברוך טעם שם ובתומים סי' כ"ח ס"ק י"ב ובפ"י בברכות כ' ובצל"ח שם ובבאר אברהם שם ובלימודי ה' לימוד ל"ב ובשאילות שמואל חאו"ח סי' א' ובאמרי בינה חאו"ח סי' א ובחקרי הלכות סי' י"ד ובחידושי מהרשד"ם אות כ' כבוד הבריות מ"ש בזה ומ"ש ליישב ד' הרמב"ם בסוף הל' כלאים דהוא נגד הגמ' שם שלא חילק בין קום ועשה לשב וא"ת והאריכו הרבה בזה יעוש"ה. עי' בצל"ח פסחים מ"ט א' שהביא קושי' בנו הגאון ר' שמואל לנדא דלמה לא ידחה עשה דפסח ל"ת דלא תשחט ואף דאיכא בחמץ עשה ול"ת עשה דתשביתו ול"ת דל"ת מ"מ עשה דתשביתו כ' האהע"ז שאינו עובר כיון שסוף יבערנו אח"כ בחוה"מ והמשהה כדי לבער אינו עובר וכ' ליישב דל"ש כאן עשה דותה ל"ת כיון שעל דבר זה עצמו הזהירה התורה שלא ישחט הפסח אף שיש בו כרת על חמץ ואף דאיכא לאוקמי קרא בשיש לו פנאי לבער קודם שחי' מ"מ לדעתי ל"ש בדבר זה עצמו לומר עשה דוחה ל"ת שאין זה דומה לשאר מקומות דעשה דוחה ל"ת שלא נאמר הל"ת על דבר זה עצמו רק שאירע שמזדמנים יחד. העשה ול"ת כו' עכ"ד יעוש"ה

עי' בברית אברהם חאו"ח סי' ג' שהק' לדעת הרשב"א בנדרים ט"ו דס"ל דאמרי' מצות לאו ליהנות נתנו אפי' היכא דיש הנאת הגוף בהדי מצוה והא דמודר הנאה ממעין דאסור לטבול ביהמ"ח הוא משום דהנאה לאחר קיום המצוה ובכלאים עיקר האי' הוא דומיא דלבישה דאית בי' הנאה ונשאינו נהנה ליכא אי' וכשמקיים המצוה לא נחשב הנאת הגוף והוי כמו שאינו נהנה וליכא עבירה ואיך נילף מזה בכ"מ דעשה דותה ל"ת עכקוש"י והאריך בזה ליישב. ובאמת לק"מ וכמ"ש באמרי בינה שם סי' ג' די"ל דע"כ לא קא' הרשב"א דהנאת הגוף מותר לגבי מצוה רק היכא דגוף המצוה לאו ליהנות נתנה ואפשר לקיים המצוה אף אם אינו נהנה כמו בתשמיש דתכלית המצוה של פו"ר יכול להתקיים אף בלעדי הנאת תשמיש ע"ז שפיר הק' הרשב"א דאף באו' הנאת תשמישך עלי מ"מ הא איכא מצוה והמצוה לא להנאה נתנה יהי' רשאי לשמש כיון דאינו מכוין להנאה ובטלה לגבי מצוה משא"כ בכלאים בציצית עיקר חיוב של ציצית הוא על בגד אשר מכסה בה וכשהוא דרך הנאת לבישה א"כ העיקר הוא לצורך הנאתו שרוצה לילך במלבוש של ב' כנפות וחיוב רמיא עליו להטיל בו ציצית וע"י הציצית של צמר אתעבד הבגד של אי' בזה ל"ש מצות לאו ליהנות נתנו כיון דנעשו של אי' והוא רוצה לכסות א"ע בהבגד לא נוכל לומר דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה ואעפ"כ התירה התורה וע"כ מטעם דעשה דוחה