יד אליעזר חלק א עג

שדחה ראי' הפרמ"ג מסי' מ"א גבי טרפש הכבד כו' כן דתה נמי בחידושי רע"א בגליון הפרמ"ג ראי' הפרמ"ג ועי' במאירת עינים שורש ז' ענף ב' אות א' שפי נמי כו דכשר והביא נמי ד' ארבעה טורי אבן הנ"ל דפ' שכשר וגם דחה נמי ראי' הפרמ"ג כהחידושי רע"א והיד אברהם הנ"ל ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"א סי' מ"ח שפ' נמי דניקב כיס הורדא כשר וכ' דאף שבס' יהושע לא כ' להכשיר רק בנקב שאין בו חסרון מ"מ מד' כל האחרונים לא נ' כן אלא אף בנקב שיש בו חסרון כשר וכ' דכ"נ להדיא מד' הבית אפרים סי' ל"ה ס"ק מ' עכ"ד וכ"פ בס' מנחת הזבח כלל ה' דין כ' דכשר וכן עיקר לדינא דניקב הכיס כשר אבל אם לא נשאר רק קצת מהכיס כ' הבית שלמה שם דכבר קבלנו עלינו לאסור בחסרון כיס ואין לגבב עוד סברות להקל עכ"ד ועי' בס' רב טובך סי' כ"ג מ"ש בזה יעוש"ה

(ט) ב' כיסין. עי' ש"ך ס"ק י"ד שהביא ד' המ"ב סי' ס"א שכ' להתיר בנמצא ב' כיסין כו' ופ' הש"ך בהפ"מ דיש להקל כהמ"ב והנה המ"ב שם כ' דאף דבחסר כיס נהגו לאסור אפי"ה יש להכשיר ביתיר כיס ול"א בכה"ג כל יתר כנטול דמי דלא כל יכ"נ דמי אלא באבר שאם ינטל יהי' איסורו מחמת האבר בעצמו אבל הכא אין האי' מחנות חסרון הכיס כו' אלא האי' הוא משום הורדא כו' הלכך אין לנו לאסור אלא בחסר הכיס ממש אבל כ"ז שלא חסר הכיס עדיין כגון שיש לה ב' כיסין אין לאסור בכה"ג דל"א תרי רואין דהיינו רואין כאלו ניטל הכיס ואם ניטל הכיס רואין כאלו נחסרה הורדא דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין שפיר על הורדא וחילוק זה כו' אנו למדין מדין טרפשא דכבדא כו' דאם ניקבה נקב מפולש שמטריפין אותה וכ' הב"י סי' מ"א בשם המרדכי ומהרא"י דאם נסרכה טרפש הכבד לדופן לא מטרפינן בהם והק' כיון דמטרפינן בנקב ה"נ הו"ל למיטרף בסרכא כו' וחי' דמאחר דטריפות נקב מפולש בחצר דכבד לא מחמת עצמה היא אלא מתנות הכבד שסופה להינטל ולפיכך אי איכא נקב מפולש ממש אמרי' שסופו לינטל הכבד אבל כ"ז שאין נקב ממש רק ע"י סרכא ל"א הכי והשתא הלא דברים ק"ו דמה התם דטריפות דאורייתא הוא כו' ואפי"ה מאחר דאין טריפות חצר הכבד מחמת עצמו לא אסרינן אלא בנקב ממש ק"ו הכא בחסרון הכיס שאין כאן טריפות כלל כו' אלא מנהג בעלמא שנהגו כן להטריף כד' היחיד כו' איך יעלה על הדעת להחמיר עוד יותר ולומר שמא יהי' ב' כיסים הו"ל כחסר הכיס ויהי' טרפה כו' דלא טריף וכ"נ דמי בכיס דורדא מהסרכא בטרפשא דכבדא לד' מהרא"י כו' עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק מ"ו שהשיג עליו במ"ש דל"א תרי רואין כו' לא ידענא מנ"ל הא אנן לאו מטעם רואין אוסרין אלא כל יתר סופו לינטל הוא וחבירו וכטעם שכ' במהרי"ו על כל יתר כו' דמשמע שם להדיא דסוף שינטלו שניהם כו' ומה שהביא ראי' מטרפש הכבד כו' ל"ד כלל דהתם ה"ט דלא מהני קרום שעלה כו' דכיון דטרפה הוא מחמת הנקב וכדמתחכו סימנים וכדאיתא בסנהדרין ע"ת א"א לחזור ולחיות ע"י קרום שעלה אח"כ אבל נקב דטרפשא דלאו כדמחתכי סימנים ולאו טרפה היא כ"א שסופו לבא לידי טריפות כיון שנתרפאת זאת ונסתם הנקב היא בחזקתה ומה"ט מחלקים ביבמות ע"ו דנקב באבר הזרע באדם פסול נסתם כשר כו' למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה כו' ופירש"י והיינו סירכי דריאה דמטרפא בהו חיותא וזה דבאדם ליכא כ"א מכה ורפואה כדרך שהעולם נוהג להכי הוה קרום משא"כ בבהמה דהוי מיתה ב"א וזה שלא כמנהג העולם אבל סרכי דטרפשא דמי לקרום דאבר זרע הנ"ל דלא הוי כ"א מכה ורפואה ולהכי שפיר משני במרדכי אבל בנ"ד כל יתכ"נ אפי' שאינו טרפה ע"י כדמשמע בגמ' וסוף שינטלו שניהם וסוף שתנטל הורדא גם מ"ש תרי רואין ל"א אין לזה שורש בש"ס דלא נמצא כן כ"א בעירובין י"ט ואינו ענין לכאן עכ"ד ועי' בלב"ש ס"ק א' אות ד' שכ' להשיג על התב"ש דהמ"ב ס"ל דאין סופו לינטל כלל רק דבמקום שאסרה תורה ניטל אסרה גם יתר ואהא קא' שפיר הנו"ב דה"ד היכא דהניטל טרפה מחמת עצמו נושאים כים דהניטל טרפה משום דאמרי' סוף שתינטל הורדא ממילא ביתר דאינו מזיק להורדא כשר והביא ראי' להמ"ב והאריך בזה וא"כ לסברתו ה"ט דהמ"ב משום דס"ל דיתכ"נ היינו כחסר מתחלת ברייתו כו' ואין סופו לינטל ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' כ' שהשיג על הלב"ש וכ' דגם להסוברים כהמ"ב ס"ל דל"א כנטול דמי אלא במקום שהחיות תלוי בו ואם ניטל עושה טרפה בכה"ג אמרי' כיון שיניקת חיותם ממעין אחד יתבטלו שניהם משא"כ בכיס הורדא כיון שאין חיות הבהמה תלוי בו לא אכפת לן כולי האי ביניקה כו' ומ"מ גם הסוברים כהמ"ב שפיר מודים דהיכא דתלוי בחיות ואמרי' גבי' כל יתכ"נ דמי שפיר הוי סופו לינטל עכ"ד ועי' בספרו ראש אפרים ס"ק קכ"ו מ"ש ע"ד המ"ב והתב"ש הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד ה"ט דהמ"ב דס"ל דאבר שאין חיות תלוי בעצמותו ל"א ביתר שסופו לינטל ובאמת מד' המ"ב הנ"ל בעצמו מוכח דס"ל כהתב"ש הנ"ל דהא כ' כיון שאין הטריפות מחמ"ע דכיס אלא מחמת הורדא אין לאסור אלא בחסר הכיס ממש אבל כ"ז שלא חסר הכיס עדיין אלא שאנו רואין כאלו חסר כבר משום דכל יתכ"נ דמי כגון שיש לה ב' כיסין אין לאסור בכה"ג דל"א חרי רואין דהיינו רואין כאלו ניטל הכיס כו' דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין שפיר על הורדא כו' ומלשון שכ' שלא חסר הכיס עדיין כו' השתא עדיין לא ניטל הכיס כו' מוכת דגם הא דיתכ"נ היינו שסופו לינטל וכהתב"ש הנ"ל רק דהשתא עדיין לא ניטל ועוד דאל"כ פשיטא דאין מקום לאסור יתיר כיס דהא אדרבה הוכפלה שמירת הורדא בב' כיסין א"ו מוכת דכונת המ"ב הנ"ל לחדש דאף דבעלמא יש טריפות ע"ש סופו דכל שעומד לנקוב רואין אותו כאלו הוא כבר נקוב מ"מ כיון דחסרונו אינו טריפות רק משום דסוף הורדא לינטל ורואין כאלו נטולה כבר וביתיר כיס צריך לבא לב' ע"ש סופו היינו רואין מה שסוף הכיסין לינטל כאלו כבר ניטלו ואח"כ רואין מה שאח"כ סוף הורדא לינטל כאלו כבר ניטלה וכולי האי לא מטרפינן ע"ש סופו וע"ז הביא המ"ב ראי' מטרפש שניקב ונסתם בקרום מחמת מכה דבכל דוכתי סופו ליסתר לא מטרפינן משום סוף הקרום ליסתר ואח"כ סוף הכבד לינטל אלא ע"כ דב' ע"ש סופו ל"א וכ"ש כאן דמעולם לא הי' עדיין שום ריעותא דהכיסין זהו כונת המ"ב הנ"ל וכן ס"ל להתב"ש הנ"ל בכונת המ"ב ודחה שפיר ראיתו דהתם גבי טרפש אין הקרום סופו ליסתר כלל דאבר שאין חיות תלוי בו מקבל משא"כ כאן דסוף הכיסין לינטל וכן ראיתי בגידולי הקדש ס"ק כ"ט שכ"כ בכונת המ"ב והשיג על הלב"ש הנ"ל וכ' דשפיר ד' התב"ש הנ"ל וכ' אח"כ ליישב ד' המ"ב לפמ"ש התב"ש בעצמו לקמן סי' מ' ס"ק ד' והפלתי שם ס"ק ג' והרא"ש אפרים סי' ל"ט ס"ק קצ"ה והביא ד' החינוך פ' משפטים דלא מטרפינן ע"ש סופו אלא בשכבר הוחל חולשא וסופו להתגבר עוד עד לאין מרפא אבל בלא שלט בה עדיין התחלת החולי אף שהי' סופה לנקוב ע"י איזה סבה וקדם ושחטה כשרה ועפ"ז סברת המ"ב נכונה דחסר כיס דמטריפין ע"ש סוף ורדא לינטל היינו משום דתיכף דחסר הכיס כו' נכנס התחלת חולשא ופירוק בהורדא וסופה להתגבר לכן טרפה מיד כו' משא"כ יתיר כיס אף שכבר הוחל חולשא בהכיסין אכתי מגינין שפיר אורדא כו' וא"כ לא שייך למטרף השתא בשביל מה שסוף הורדא לינטל אחר שינטל הכיס וע"ז הביא המ"ב שפיר ראי' מטרפש שניקב ונסתם דנהי דהא אין להקשות מכי ניקב הטרפש טרם שנסתם כבר הוחל חולשא בכבד ונימא דסופה לינטל דז"א דבשביל התחלת חולשא זו לא הי' סופה לינטל דהרי התחילה הכבד כבר