יד אליעזר חלק א ס

והעלתי דהא דרובא דתליא במעשה ל"א לא הוה רק מדרבנן יעוש"ה

סעיף יט (ט) מצא טבעת כו'. עי' ט"ז ס"ק י"ז שכ' דאפי' אם ס' לנו אם הוא הרוב או לא ניזול לקולא מטעם ס"ס כו' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ו מ"ש ליישב קושי' השבו"י והתב"ש על הט"ז דהא הוי ס"ס במקום חזקה ועי' בדע"ק ס"ק ט"ז ובד"ח בקונטרס כלל גדול אות ט"ו מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ל"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן כה

סעיף א (א) אסור. וכ' הש"ך ס"ק א' והוי נבילה דבהמה בחי' בחזקת אי' עומדת ואינה ניתרת עד שיודע לך שנשחטה כראוי עכ"ד ומשמע דס"ל דהוי ודאי נבילה מדאורייתא והיינו משום דמוקמינן לה אחזקה והוי כודאי בס' השקול וכ"כ התוס' בחולין פ"ו א' ד"ה מ"ט וכ"כ הפר"ח ס"ק א' דהוי נבילה משום דבחזקת אי' הראשון עומדת כו' ובחולין ט' א' אמרי' לא בדק מאי ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי אמר טרפה ואסורה באכילה במתני' תנא נבילה ומטמא במשא במאי קמפלגי בדר"ה כו' מר סבר בחזקת אי' קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת אי' אמרי' בחוקת טומאה ל"א ועי' ברמב"ם פ"א מהל' שחיטה הל' י"ב שכ' וז"ל כל השוחט צריך לבדוק בסי' לאחר שחי' ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק ה"ז נבילה ואפי' הי' השוחט זריז ומהיר עכ"ל וכ' הכ"מ שם דהרמב"ם פ' דנבילה ולחומרא דמטמא במשא ועוד דמסתבר טעמא דמתני' דבחזקת אי' קיימא והשתא מתה היא כו' עכ"ד וכן ס"ל להפר"ח בדעת הרמב"ם כהכ"מ וכן משמע דעת הרי"ף פ"ק דחולין שם דס"ל כן שכ' וז"ל שכל זמן שהיא בחיים הרי היא אסורה משום אבר מה"ת ואינה ניתרת אלא בשחי' כשרה וכ"כ בסכין שאין בה פגם הלכך אם לא נתברר שנשחטה שחי' כראוי בין בסי' בין בסכין יפה הרי היא בחזקת אי' עד שיודע לך במה נשחטה ומטמאה במשא כנבילה עכ"ל משמע דפ' כמתני' דהוי נבילה ומטמא וכ"כ במ"מ שם הנדפס מחדש דכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם דהוי נבילה ומטמא וכ' דכן הוא נמי דעת הר' אפרים כמתני' כו' וכן הוא נמי דעת הרא"ש שם בסי' י"ד שכ' כלשון הרי"ף הנ"ל ועי' בתב"ש ס"ק ג' שהק' על הכ"מ הנ"ל וכ' דהרמב"ם לא הכריע בזה כלום אלא למ"ד טרפה נמי לאו דוקא קא' כו' אלא משום דלאו טרפה ממש היא כ"א דאסורה באכילה כטרפה דמחזיקים לה כנבילה לפלגא לענין אכילה ולא לענין טומאה כו' והרמב"ם דכ' ה"ז נבילה היינו לכ"ע לענין אכילה ואי אתרו בי' משום נבילה לוקה כו' ולא איירי כן מדין טומאה כמ"ש בפ"ג כ"מ כו' פסולה ה"ז נבילה ואי אכל ממנה כזית לוקה משום נבילה ולא כ' ומטמא במשא אלמא דלענין מלקות אתמר ולא לענין טומאה דלא ובפ"א מהל' שא"ה כ' ואם אירע פסול בשחי' ה"ז נבילה ומטמא במשא והיינו משום שנודע בודאי שאירע פסול אבל ס' פסול י"ל דאינה מטמא כמ"ד דלאו בחזקת טומאה קיימא וכ"נ דעת הרי"ף דלא הכריע בפלוגתא זו דהביא הפלוגתא כצורתה ואע"ג דכ' אח"כ טעם למה מטמא היינו לפרושי טעמא דברייתא דס"ל הכי ונפ"מ מכ"ז לנודר מן הטרפה דודאי מותר בהא דלאו טרפה היא ונודר מדבר המטמא במשא הו"ל ס' בהא אבל לענין או"ב נ' דשרי אבל התוס' כ' דמדאורייתא שרי כו' ואי' זה מדרבנן וכן משמע קצת דעת הרשב"א ולכן יש להחמיר וכן לענין כיסוי הדם. עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שכ' ע"ד התב"ש ולא ידענא למה כיון דמטהר עכ"פ מידי נבילה מידי דהוי אטרפה דהוי שחי' לענין או"ב עכ"ד ולק"מ דהא כ' התב"ש דמ"ד טרפה ואסורה באכילה דמחזקינן לה כנבילה לפלגא לענין אכילה ולא לטומאה כו' ולגבי או"ב אוקמינן על חזקת שאינה זבוחה וכיון דלקי משום נבילה ולא משום טרפה לכך לית בי' אי' משום או"ב וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ על הפרמ"ג ועי' ביד אברהם שכ' נמי כהתב"ש וכן ס"ל להגאון רע"א בדעת הרמב"ם דהוי נבילה דאורייתא וכהתב"ש ועי' בחמדת צבי בחולין ט' א' ד"ה לא שכ' להוכיח מחולין פ"ו א' כהרמב"ם והאריך בזה יעוש"ה אבל באמת ד' התב"ש הנ"ל דחוקים להוציא הדברים מפשטן דמ"ד טרפה ס"ל נמי נבילה והא בגמ' אמרי' דטעמא דמ"ד אסורה באכילה משום דבחזקת אי' אמרי' בחזקת טומאה ל"א וה"נ בחזקת נבילה ל"א והא דקא' ואסורה באכילה לאפוקי ממ"ד דמטמא במשא קא' איהו דאסורה באכילה לחוד וכן ראיתי בר"ח שהשיג כן על התב"ש הנ"ל וגם השיג על התב"ש בדעת הרי"ף הנ"ל דהמעי' בהרי"ף יראה להדיא דמתני' דנבילה ומטמא במשא וכצ"ל בד' הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ עכ"ד וא"כ צ"ל דמ"ש הרמב"ם שם הל' כ"ד גבי שוחט בסכין ומצא בו פגם אחר השחי' ה"ז ס' נבילה וכ"כ הש"ך לעיל סי' י"ח ס"ק א' דלא הוי רק ס' נבילה היינו משום דיש חזקת סכין דמעיקרא נגד חזקה דהשתא דבהמה בחי' כו' ומש"ה לא הוי רק ס' נבילה וכ"כ הפרמ"ג סי' י"ת בש"ד ס"ק א' והאריך בזה ועי' עוד בפרמ"ג בפתיחה להל' שחיטה שורש ב' מ"ש לחלק והאריך בזה וס"ל נמי בדעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דמטמא במשא כמתני' ועי' בראש אפרים בסוף הס' בכללי חזקה אות א' שכ' לחלק דהכא באם לא בדק אם נשחט הרוב הוי חזקה דגופא דאמרי' דבחזקתייהו קיימא שלא הי' שחוטין ובשביל שיעשה מעשה במקצת הסי' אין לנו להוציא השאר מחזקתו והוי נבילה אבל לענין סכין פגומה ל"ש חזקה דגופא שהרי סוף סוף בית השחי' פרוע לפנינו ואתעביד בה מעשה ואין כאן רק חזקה דדינא שהיינו מחזיקין אותה בחזקת אי' אבר מה"ת או בחזקת אי' שאינו זבוח ואין לנו להוציאה מחזקתה כו' ואין כאן רק ס' לבד ואין זה דומה לס' בשחיטת רוב כו' ודחה ד' הכ"מ שכ' הטעם משום דסכין אתרעאי כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח בפתיחה להל' שחיטה אות י"ט מ"ש לחלק בין לא בדק בסי' ובין שחט בסכין ונמצאת פגום כו' והאריך בזה ועי' בגידולי הקדש בכללי הל' שחי' כלל ג' מ"ש והאריך בזה וא"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הנ"ל כוון דהוי נבילה ודאי מותר לשחוט אח בנו אחריו וכהתב"ש הנ"ל רק לדעת התוס' והרשב"א הנ"ל אסור לשחוט בנו אחריו כיון דלא הוי רק אי' דרבנן ובאמת הד"ח בעצמו כ' אח"כ דאין הכרח לד' התב"ש בדעת הרמב"ם הנ"ל די"ל דהרמב"ם ס"ל דהוי רק ס' נבילה וסמך עצמו על מ"ש בפ"ג דכל ס' בשחיטה ה"ז נבילה כו' וכ' דהרמב"ם מדאורייתא ס"ל דהוי ס' נבילה וא"כ לפ"ד אף להרמב"ם אסור לשחוט בנו אחריו וחותני הגאון ז"ל כ' די"ל דהרמב"ם נמי ס"ל כהתוס' הנ"ל דאינו אסור אלא מדרבנן משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא רק מדרבנן אסור ומש"ה לא כ' הרמב"ם ולוקה על אכילה מה"ת כמ"ש גבי שחיטת נכרי בפ"ד מהל' שחי' הל' י"א וגם לא כ' דהוי ס' נבילה כמ"ש בפ"ג הל' ט"ו גבי ס' שמוטה משום דהכא הוי ודאי נבילה מדרבנן לפי שעבר על תקנת חז"ל ולא בדק בסי' ואתחזק אי' שאינה זבוחה וא"כ בודאי אסור לשחוט בנו אחריו עכ"ד וכיון דלהרמב"ם נמי י"ל דס"ל דלא הוי רק ס' נבילה ולהתוס' והרשב"א הנ"ל אינו אסור אלא מדרבנן וכן ס"ל להמרדכי בחולין סי' תקע"ח דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ נ' דאסור לשחוט בנו אחריו וכ"פ התב"ש שם והפרמ"ג שם ועי' בב"ש אחרון חיו"ד סי' ט"ז שכ' נמי על הש"ך הנ"ל דלא הוי רק ס' נבילה והאריך בזה ופ' דאסור לשחוט בנו אחריו ועי' ביד אברהם שפ' נמי דאסור לשחוט בנו אחריו ועי' באמרי בינה דיני