יד אליעזר חלק א מט

ובלבוש כ' הטעם משום דהוי דשיל"מ הובא דבריו בשמ"ח אות י"ט וי"ל דמש"ה לא כ' הש"ך הטעם דדשיל"מ דס"ל דבדבר שיל"מ לא אמרי' כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש המג"א באו"ח סי' תקי"ג ס"ק י"ג בשם היש"ש כו' אך באמת ל"ל הכי דהא או"ב הוי דשיל"מ דהיום אסור ולמחר מותר והיינו כהלבוש הנ"ל וא"כ יהא מוכת מכאן דלא כהמג"א בשם היש"ש הנ"ל וכ"כ הצל"ח בביצה י' ב' דמכאן מוכח דלא כהמג"א הנ"ל ועוד השיג עליו מד' הר"ן בס"פ א"צ דמסתפק בזה כו' וכ' דעד כאן לא נסתפק הר"ן אלא התם שהולך אצל עכו"ם וקונה ממנו בחנותו או בביתו ושייך בזה קצת דין קבוע כו' אבל אם העכו"ם מביא ביצים לבית ישראל למה לא נימא כל דפריש כו' והביא דכן מפורש בהר"ן בביצה כו' והאריך בזה ופ' כן דעכו"ם המביא ביצים ביו"ט לבית ישראל דמותרים משום דאמרי' כל דפריש כו' ועי' בצל"ח פסחים ז' א' מ"ש והאריך בזה אך בנו"ב מהדו"ח חיו"ד סי' ח' בהג"ה מבן המחבר שם כ' ליישב ד' המג"א הנ"ל עפ"מ דפסקי' באו"ח סי' ש"כ סעי' ב' ביין שבגיגית שענבים בתוכו דבטל ול"א דהוי דשיל"מ הואיל ולא הי' האי' ניכר קודם שנתערב ולפ"ז י"ל דגם באו"ב מיירי שנתערב האם קודם ששחט הבת וא"כ ג"כ לא ניכר האי' קודם התערובות כמו בענבים שבגיגית ומ"ש בש"ע בהמה שנשחטה ונתערב אין הכונה שנתערב אחר שחיטת האם אלא הפי' שנתערב כבר קידם השחיטה עכ"ד ולפ"ד שפיר י"ל כהמג"א בשם היש"ש הנ"ל דבדשיל"מ ל"א כל דפריש כו' והכא ה"ט דאמרי' כל דפריש כו' משום דלא הוי דשיל"מ הואיל ולא ניכר האי' והיינו דלא כהצל"ח הנ"ל וי"ל דזהו נמי טעמא של הש"ך הנ"ל שלא כ' כהלבוש דהטעם משום דשיל"מ משום דס"ל דמיירי הכא דלא הי' ניכר האי' ובכה"ג לא הוי דשיל"מ וכן ראיתי ביד אברהם שכ"כ דזהו טעמו של הש"ך הנ"ל והלבוש שכ' הטעם משום דהוי דשיל"מ י"ל דס"ל דמיירי כאן שנתערב אחר ששחט הבת דהוי ניכר האי' וכדמשמע פשט ד' הש"ע שכ' בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה כו' דמיירי דהי' ניכר האי' ושפיר מקרי דשיל"מ ומש"ה כ' הטעם דהוי דשיל"מ ועי' בדרך חיים ס"ק י"ב שכ' דמש"ה כ' הלבוש הטעם דדשיל"מ דהא אי' דאו"ב לכי שחטה שחי' ראוי' וההיא שעתא בטלה חשיבותי' ולהש"ך מ"מ אי' איכא ומבטל אי' בידים ועוד דישנה לשחיטה, מתחלה וע"ס עכ"ד ועי' בחו"י סי' קל"ג שכ' דהיכא דלא הי' ניכר האי' כגון שנתערבה האם תחלה ואח"כ שחט בתה מותר אח"כ לשחוט מן התערובות בלא נכבשינהו כי דשיל"מ פשיטא דלא הוי אלא אפי' חשיבות דבע"ח לא מהני אחר דבשעה שנתערב לא הי' בו שום אי' והביא ד' התוס' בתמורה ל"א ד"ה ואידך כו' דסגי בנ"ד שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות דכיון שהאי' לא הי' מבורר קודם, תערובתו רק לאחר התערובות נולד האי' סמכי' אברירה וכ"ש אם שחט תחלה א' מן התערובות שמותר אח"כ לשחוט הבת עכ"ד ולפ"ד החו"י אלו ע"כ מיירי הכא היכא דניכר האי' וכהלבוש הנ"ל ועי' בפרמ"ג לקמן סי' ק"ב במשב"ז ס"ק א' שהביא ד' החו"י הנ"ל והביא ד' או"ה כלל ז' ג' דכ"כ גבי חתיכה הראוי' להתכבד וכ' דמד' התוס' סוף מעילה כ"א ב' ד"ט פרוטה מוכח דלא ס"ל הכי דהא התם לא הי' ניכר האי' ואפי"ה כ' דהוי דשיל"מ ועוד כ' דמטבע חשוב ולא בטל כו' וכ"כ הפלתי שם ס"ק ח' דהתוס' הנ"ל ס"ל דאף בדבר שלא הי' ניכר האי' אפי"ה הוי דשיל"מ ומ"ש החו"י הנ"ל דהכא סגי שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות כו' דסמכי' אברירה עפ"ד התוס' דתמורה עי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מה שהק' עליו דהא או"ב הוי אי' דאורייתא ובדאורייתא קי"ל דאין ברירה כו' ועוד כ' דבדשיל"מ אין להתיר מטעם ברירה כו' והאריך הרבה כזה ומסיים דאין שום צד להקל מטעם ברירה ועי' בחידושי רע"א שכ' דיש היתר ע"י דנוטל א' מהם דכיון דמדאורייתא הכל שרי מדין ביטול אלא דמדרבנן אסור דבע"ח לא בטילי וסמכי' על ברירה דבדרבנן יש ברירה כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בתמורה שם כו' והיינו כהתו"י הנ"ל ומיישב קושי' הנ"ל דהא מדאורייתא קי"ל דאין ברירה דלא הוי כאן רק אי' דרבנן דבע"ח לא בטילי מש"ה סמכי' אברירה ונוטל א' מהם אך הערוגות הבושם שם כ' דל"ל הכי דהא כ' היש"ש בקונטרס הברירה והשעה"מ פ"ג מהל' גירושין דדוקא אם גוף האי' הוא דרבנן אמרי' ברירה אבל אם גוף האי' הוא מה"ת רק שנתערב ברוב דבטל מה"ת בזה ל"א ברירה וכ' דזה דמיא לס' א' בגוף וס' א' בתערובות דל"א כו' עכ"ד וצ"ל דס"ל להחידושי רע"א דאין חילוק וכיון דמדאורייתא מתבטל שפיר אמרי' דיש ברירה ונוטל מהם וכן ס"ל להחו"י הנ"ל ועי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים שם סי' כ"ו שכ' נמי כהחידושי רע"א הנ"ל דכיון דמה"ת חד בתרי בטל אלא דמדרבנן אסור משום דבע"ח לא בטילי אמרי' דיש ברירה ונוטל א' מהם כו' והביא ד' החו"י הנ"ל ומיישב בזה ד' הרי"ף בפגיה"נ גבי ריחא מלתא כו' והאריך בזה ועו"ש ש בסי' כ"ח ובחידושי רע"א בליקוטים בתמורה ל' א' מ"ש האריכו בזה עוד כ' החו"י שם דאף שנתערב אחר ששחט הבת אמרי' דחד בתרי בטל ואף כי הוא בע"ח וגם דשיל"מ י"ל דלא החמירו רק בדבר שאסור מחמת עצמו משא"כ בזה דלא אירע שום דבר בבהמה זו רק מחמת שחיטת אמה או בתה היום לא חמירא בחומרת בע"ת ודשיל"מ ובה"ג בטעמי' אזיל כו' והובא בתב"ש ס"ק מ"ז והשיג עליו ובאמת בטל דעתו נגד הבה"ג והמחבר דמוכח דל"ל הך סברא וכ"כ בערוגות הבושם שם ובסי' ק"ב ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ז' מ"ש והאריך בזה ועי' עוד בתו"י שהק' על הבה"ג והמחבר דאמאי אמרי' נכבשינהו כו' דכל דפריש כו' והא בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר וכ' ליישב וע' בצל"ח שם ובראש אפרים שם ובמשל"מ פ"ז מהל' מעילה ובשעה"מ פ"א מהל' יו"ט הל' כ"ד ובטעה"מ שם ובערוגות הבושם בסי' ק"ב שם ובאמרי בינה דיני יו"ט סי' י"ז מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בצל"ח ובנו"ב של ובשעה"מ פ"ב שם הל' ו' ובערוגות הבושם שם ובאמרי בינה שם ובישוי"ע ס"ק ה' מה שהק' דאמאי פסקי' באו"ח סי' תצ"ו גבי זימן שנים ומצא ג' דאסורין ול"א הך תקנה דנכבשינהו כו' ומ"ש ליישב והאריכו בזה ועי' לקמן סי' ק"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן יז

סעיף א (א) ה"ז נבילה. עי' בישוי"ע ס"ק א' ובדרך חיים ס"ק א' מ"ש ע"ד הרמב"ם והמחבר שכ' דלוקין על המסוכנת והאריכו בזה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש מקור לד' הטור בשם הגאונים שכ' דמסוכנת אינו מותר רק בבהמת ישראל כו' מהא דפריך הש"ס בתולין ח' ב' ות"ל משום שמנונית כו' ועי"ש עוד בד"ח מ"ש ע"ד המחבר שכ' דהפרכוס צריך שתהי' בסוף שחיטה כו' ומ"ש על הפר"ח והתב"ש והפלתי והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ה מ"ש לענין יונה אי מפרכסת והביא מד' המדרש תנחומא והובא בילקוט פ' תצוה דיונה אינה מפרכסת כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ג' וס"ק ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) ולא ידע כו'. עי' פלתי ס"ק ב' ק בהא דתנן בביצה כ"ה א' דמסוכנת מותר לשוחטה ביו"ט כו' ואמאי מותר לשוחטה דלמא לא תפרכס ותהי' אסורה ונמצא שחט ביו"ט שחיטה שלא לצורך ע"כ קושי' ומפ"ז הביא ראי' לדעת הטור דפ' כר"א דאם מצא כותלי ביה"ש דם כשר כו' וכן הק' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' והפ"י בביצה ל"ד א' והצל"ח שם כ"ה א' ובשמחת יו"ט שם ובשאגת ארי' סי' ס"ד והאריכו בזה ועי' בבאר