יד אליעזר חלק א לז

(ב) בהג"ה משום בל תשקצו. עי' בתב"ש ס"ק ב' שהביא ד' הב"י בסי' קי"ו שכ' להסתפק אי הוי אי' מדאורייתא או מדרבנן והאריך בזה ועי' לקמן סי' קי"ו ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתב"ש ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה

סעיף ב (ג) ואינו טעון שחיטה. עי' בשאילת יעב"ץ ת"א סי' כ"ה שכ' דה"ה לענין בהמה דקה שייכים אותם חילוקים בין בן ד' לבן ה' כו' הובא דבריו בפ"ח ס"ק א' וכ"כ להדיא בשמל"ח אות י"ג דאף בבהמה דקה שייכים אותם חילוקים בין בן ד' לבן ה' ותמהני על הפ"ת דלמה צריך להביא ד' השאילת יעב"ץ והא מבואר כן להדיא בשמל"ח ולענין חי' כמה חדשים הוי ימי עיבורה ומה נקרא כלו חדשיו עי' בערוגות הבושם ס"ק ד' שהביא ראי' מהא דאמרי' בגמ' דכוי לא הכריעו בו חכמים אם הוא מין חי' או מין בהמה ונחזי אנן עבורי' היכי הוא אם כשל חי' או בהמה א"ו דאין חילוק בזה בין חי' לבהמה כו' ומסיק דחי' גדולה שוה לבהמה גדולה ויולדת לט' וחי' קטנה יולדת לה' כבהמה דקה עכ"ד עוד כ' שם לענין תי' היכא דהפריס ע"ג קרקע מהו הדין לענין כסוי כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ג' מ"ש להסתפק אם מותר להושיט אבר מה"ת של ב"פ לב"נ כו' והניח בצ"ע ועי' בדרך חיים ס"ק ב' שכ' דדין זה תליא בהא דאמרי' בחולין ל"ג א' תניא דלא כראב"י מו' דלפ"ד התוס' שם משום דליכא מידי כו' ה"נ כן אולם לפ"ד הרשב"א כו' דהיכא דאיכא טעמא ל"א מי איכא כו' ה"נ לענין ב"נ עכ"ד

(ד) אבל שאר כו'. עי' בחידושי רע"א מ"ש להסתפק לענין ניקב הושט כו' ומסיק דגם משום נקב בושט פסול בשחיטה דכלא נשחט דמי עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ג' שכ' דניקב הושט כשר והביא ראי' מד' הגמ' דנפל דובא עלי' והתירו ר"י לשוחטו כו' ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ה' כ' דהיכא דניקב הושט במקום שחיטה פוסל ושלא במקום שחיטה כיון דלא הוי רק טרפה ולא נבילה אין פוסל בו ועי' במשב"ז ס"ק ד' מ"ש בזה והביא ד' הפלתי הנ"ל ודחה ראי' עפ"ד המשל"מ כו' והגאון רע"א הנ"ל לא הביא דבריהם כלל ועי"ש עוד במשב"ז ס"ק ה' שכ' דחסירת רגל או יתיר דמפורסם יש לאסור ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' מה שהשיג עליו לענין אבר כו' וכ' דאפשר דכונת הפרמ"ג לדעת הסוברים דבעי' דוקא תרי תמיהי ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובפי' הקצר ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ד' וביד יהודא ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ה) לא הפריס כו'. עי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שהק' דאמאי נפל שהפילה בהמה בתי' שלא כלו חדשיו אינו אסור אלא משום נבילה כו' ואמאי לא יאסר משום אבר מה"ח כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בס"ק ג' מ"ש והביא ראי' להמהרש"א בבכורות כ' ב' דבספק דלמא במקום נקב שחט לא מקרי חזקת אינו זבות כו' והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש על המהרש"א והארכתי בזה יעוש"ה

(ו) אינו טעון כו'. עי' בפ"ת ס"ק ד' שהביא ד' הפרשת דרכים בדרך האתרים דרוש א' שכ' דשחיטה הוא דלא בעי אבל נחירה מעי כו' ובאמת כן מבואר להדיא בשימקו"ב בב"ק מ"א א' בשם הר"ר ישעי' דבעי נחירה וכ' ליישב בזה קושי' התוס' שם דאמאי לא משני דאצטריך קרא דלא יאכל את בשרו משום ב"פ משום דמ"מ נחירה בעי ולא ראו הפרד"ר והפ"ת הנ"ל ד' השימקו"ב אלו אבל באמת מד' כל הפוס' לא משמע כן וכן ראיתי באמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ג שהביא ד' השימקו"ב הנ"ל וכ' דזהו דבר חדש כו' ומד' כל הפוס' לא משמע כן ולא הביא ד' הפרד"ר הנ"ל ועי"ש עוד שהביא ד' הרשב"א בב"ק שם שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל דלא אקרי שור אלא כשנולד כו' אבל שה אפי' קודם לידתו אקרי שה וכ' דכונת הרשב"א דפשטא דקרא לא איירי בב"פ דלא אקרי שור אבל מ"מ כיון דאף ב"פ הוא בכלל בהמה אף הרשב"א ס"ל דנידון בסקילה כמו שור הנסקל כו' והאריך בזה בד' הרשב"א הנ"ל ועי' במנחת חינוך מצוה נ"ב אות א' מ"ש בזה

סעיף ג (ז) בהג"ה שמא אינו בן ט'. עי' ש"ך ס"ק י"א שכ' אבל ודאי כשימתין עד תחלת ח' ללידתו כו' ניתר בשחיטת עצמו ועי' באמרי בינה שם סי' י"ד ובישוי"ע ס"ק ד', ובחידושי מהרא"ל ס"ק ו' מ"ש והאריכו בזה ועי' בחידושי רע"א מ"ש לענין אם נמצא הסכין פגום לאחר שחיטה כו' אם הולד מותר בשחיטת עצמו מכח ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגמה ואת"ל בעור נפגמה שמא כלו חדשיו כו' והניח בצ"ע ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"א שכ' בפשיטות לענין אם נמצא ס' טרפה כמו קוץ בחלל הגוף דמותר הולד אם שחט בלא שהי' ח' ימים דהוי ס"ס שמא אינו טרפה ושמא יש לו ט' חדשים כו' ולכאורה קשה לפמ"ש הרא"ם על הסמ"ג בהל' מגילה דס"ס בתרי גופים לא אמרי' ומה"ט טומטום אינו מוציא את מינו אף דהוי ס"ס דלמא אינו בר חיובא ואם הוא בר חיובא דלמא גם זה שמוציא הוא בר חיובא ובתרי גופי ל"א ס"ס והובא דבריו בשעה"מ פ"י מהל' מקואות הל' ג' וה"נ הוי חרי גופי ס' שמא הוא אינו טרפה ושמא הולד יש לו ט' חדשים וצ"ל דהכא הוי כמו חד גופא כיון דהולד הוא בתוך האם וכן ראיתי באמרי בינה שם שהק' כן על הפרמ"ג מד' הרא"ם הנ"ל וכ' דיש לחלק משם וכונתו כמ"ש דהכא הוי כמו חד גופא כיון דהולד הוא בתוך האם ועי' ביד יהודא ס"ק ת' מ"ש והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' הפלתי מזבחים ע"ד כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה (ח) דמות עוף עי' בערוגות הבושם ס"ק ו' שכ' דאסור משום אבר מה"ת דכיון דשחיטת אמו אינו מועיל לו וגם שחיטתו וחיותו לאו כלום הוא דאינו מתקיים כלל כו' ממילא אסור משום אבר מה"ת כו' והאריך בזה והניח בצ"ע ד' רש"י בנדה כ"ד א' גבי שסועה שכ' דנפל הוא ונבילה דלמה לא יאסר משום אבר מה"ת יעוש"ה

סימן יד סעיף א (א) את ראשו. עי' ט"ו ס"ק א' וש"ך ס"ק א' שכ' דרוב פדחתו הוי ככולו ועי' בתב"ש ס"ק ו' ובשמל"ת אות ב' שכ' דברוב פדחת אזלי' לחומרא ולא לקולא דבבן ט' מת אסור הוא דהוי כילוד ובבן ט' חי מה שיצא לחוץ אסור שמא לאו כילוד וכ"כ בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' כהתב"ש ועי' ביד יהודה ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ומסיק דאף לחומרא אין לחוש לזה כלל ועי"ש עוד ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ג' ובדרך חיים ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) מן האבר כו'. ולכאורה קשה מהא דאמרי' בביצה ל"ז ב' שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר דחבית נמי אסורה ומפרש הגמ' דטעמא דרב דאמר בהמה אסורה דקא ינקי תחומין מהדדי ופירש"י ד"ה לעולם דכל אברי הבהמה ינקי מהדדי וינק כל אבר ואבר משל חבירו וכן פסקי' באו"ת סי' שצ"ז סעי' י' וא"כ קשה הכא דאבר היוצא אסור א"כ תאסר כל הבהמה אף מה שנשאר בפני משום דיונק מאבר היוצא דקא ינקי אברים מהדדי וכדאמרי' לענין תחומין וכן הק' אותי ב"א הרב הגדול מ' מרדכי יעקב נ"י מו"ץ דק"ק פרוזינא ונ"ל ליישב דהא בלא"ה קשה בהא דביצה הנ"ל דקא' דקא ינקי תחומין מהדדי דהא ודאי שאין היניקה רק מעט וא"כ הבטל ברובה וצ"ל משום דהוי דשיל"מ