יד אליעזר חלק א כח

(י) חוץ מב' אלו. והוא מד' ר' ירוחם שהוכיח כן מחולין ה' א' ועי' בפר"ח ס"ק א' מה שהק' על זה כו' ועי' בתב"ש ס"ק י"ב י"ג מ"ש בזה ובאמת דעת השה"ג בריש חולין בשם הריא"ז שפ' דהרי הוא כישראל גמור אלא שהוא פושע לפיכך אם הי' כשר אע"ג כו' שחיטתו כשרה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י' ובדרך חיים ס"ק ה' וביד יהודא ס"ק י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(יא) שאינו חושש בשחיטה. עי' בתוי"ק ס"ק ג' שהניח ד' הרמ"א בצ"ע דכיון שמסכים למומר לד"א להכעיס נמי הוה כעכו"ם ופ' דאוכל נבילות שלא לתאבון אע"פ שאינו להכעיס שחיטתו אסורה וצ"ע דב' דינים אלו המה תרתי דסתרי כו' והאריך בזה ופ' דיש להקל בדיעבד ועי' ביד אברהם מה שהביא בשם הפנים מאירות ח"ב סי' מ"א מי שאכל בשר ואח"כ נודע שהיתה טרפה א"צ כפרה כו' ומ"ש עליו ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' א' ובנודע בשערים ח"ב בחידושיו לכתובות מ"ש ע"ד הפ"מ והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ו (יב) ולהרמב"ם צריך. עי' ט"ז ס"ק ט' וש"ך ס"ק י"ד שהביאו קושי' הדרישה מלעיל סי' א' סעי' ד' דאף דנחשד על הגניבה לא נחשד על השחיטה ותי' דלא נעשה מומר אלא א"כ עשאו כמה פעמים כו' ודחו תי' זה וחי' דמש"ה מותרין בהא דסי' א' דשמא נתן לאחר לשחוט ובאמת בלא"ה לק"מ דהתם כ"ע מודו משום דחמירי להו לאינשי טובא אכילת איסור מאכילת גזל וגניבה וכדאיתא בב"ב קס"ה א' רוב בגזל ומיעוט כו' וה"ה לשאר אי' והרמב"ם לא קא' רק דהחשוד על א' משאר עבירות חשדינן לי' נם אשחיטה מדחשיד אחדא דלא ידעינן הי מינייהו קילא לי' וליכא טעמא לפלוגי בינייהו חיישינן מדחשיד אחדא איתרע חזקתו גם באידך ולא סמכי' עליו דהא חזינן בי' דמיקל באי' לתאוותו אבל בגניבה דידעי' דקולא טובא לאינשי ודאי לא חשדינן להו באי' וכן ראיתי במשכנות יעקב חיו"ד סי' ו' שכ' ליישב כן והביא ראי' מבכורות ל' ומד' הרמב"ם בפי' המשנה שם והאריך בזה יעוש"ה ועכ"פ מבואר דאף הרמב"ם ס"ל דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ושחיטתו כשרה ועי' בשאילתות פ' בהעלותך שאילתא קכ"ד בהעמק שאלה אות ח' שכ' דהרמב"ם ס"ל דחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה ושחיטתו פסולה והיינו דס"ל כהיראים בסי' קל"ז שהבאתי לעיל סי' א' ס"ק י"א יעוש"ה ומד' הדרישה והט"ז והש"ך והמשכנות יעקב הנ"ל מבואר בהדיא דאף הרמב"ם ס"ל דהחשוד על הגניבה שחיטתו כשרה ודלא כהעמק שאלה הנ"ל ואשתמיטתי' להעמק שאלה ד' הדרישה והט"ז והש"ך והמשכנות יעקב הנ"ל ועי' בעמודי אור סי' מ"ד שהביא ראי' מקרא דכי יגנוב איש שור או שה וטבחו לדעת הפוס' דס"ל דשחיטת מומר הוי נבילה ואמאי חייב בד' וה' ואף דמריבויא דקרא אתרבי גם שליח לטביחה אבל פשטי' דקרא בי' גופי' כתיב איו דאע"פ שגנב בעדים כשר הוא לשחיטה כו' עכ"ד ובסי' מ"ב שם כ' דאף להרמב"ם אינו פסול לשחיטה רק מדרבנן כו' והביא ראי' מע"ז ס"ט ב' דאמר רבא כו' זונה כותית במסיבת ישראל חמרא דידהו שרי כו' שלא לחשוד מאי' לאי' כו' והאריך בזה ועי' בחידושי רע"א שהק' על הרמב"ם דא"כ אמאי אמרי' בחולין ג' ב' אביי לא אמר כר"א לא ס"ל לדרבא הא אף אם לא ס"ל לדרבא מ"מ ע"כ ס"ל למומר לדבר א' אם אינו לאותו דבר דמותר עכ"פ ע"י בדיקת סכין כו' וא"כ אם נימא כהרמב"ם דבמומר לדבר א' בעי' ג"כ בדיקת סכין עדיין לוקי למתני' בהכי הכל שוחטין ואפי' מומר לדבר א' בד"א בבודק סכין כו' ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בקרן אורה בהוריות י"א א' וכ' ליישב דצ"ל דמלתא דפשיטא היא ולא אצטריך לאתויי כו' וכ' הוכחה לזה והאריך בזה ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ז ובתוי"ק ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב ובדרך חיים ס"ק ו' וביד יהודא ס"ק י"ב ובלב ארי' בחולין ג' ב' ובחמדת צבי שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ט (יג) צדוקי ובייתוסי כו'. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהכריע מד' הגמ' חולין ד' א' כהרמב"ם כו' ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב שיטת הרשב"א והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ט"ז ובדרך חיים ס"ק ט' ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק ו' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' ד' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בדרך חיים וביד יהודא ס"ק י"ג ובגט מקושר סדר גט ראשון אות ז' מ"ש לענין מסור והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יא (יד) פסולה. עי' ש"ך ס"ק ל' שהביא דעת הרבה פוס' דמכשירין ועי' בערוגות הבושם ס"ק ז' שכ' דזה תליא בהא דנחלקו הפוס' אם בפעם אחת הוי מומר כו' והאריך בזה ואח"כ מדמה דין זה להא די"נ לקמן סי' קכ"ה כו' והשיג על התב"ש והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ט כ' ובדרך חיים ס"ק י"א וביד יהודא ס"ק ט"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח לקמן סי' קנ"ח שהק' על התוס' בע"ז כ"ו ב' ד"ה איזהו דס"ל דישראל העובד ע"ז שחיטתו מותרת אף באכילה כו' דהא בחולין ה' מסיק הגמ' דרב ענן בתיובתא כו' וראייתם מחולין מהשוחט לזרוק דמה לע"ז כו' כבר כ' התוס' בחולין י"ד א' ד"ה השוחט דבפ"א לא נעשה מומר ע"כ קושי' והניח בצע"ג ולא ידענא מאי קשי' לי' דהא דכ' התוס' בע"ז הנ"ל דמותר לאכול משחיטתו מיירי היכא דלא עבד ע"ז רק פ"א מש"ה מותרת אף באכילה ובחולין ה' הנ"ל מיירי היכא דעבד ע"ז בג' פעמים בזה מסיק הגמ' בתיובתא על רב ענן ושפיר ד' התוס' בע"ז הנ"ל

סימן ג'

סעיף א (א) א"צ כונה. עי' יש"ש חולין פ' השוחט סי' י"ג שכ' דאף דלא בעי' כונה לשחיטה הא כוון שלא לשחוט שחיטה המכשרת אלא בתורת נחירה אף ששחט כראוי שחיטתו פסולה עכ"ד הובא דבריו בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' וחמה על הבאים אחריו דלמה לא הביאו ועי' בשמ"ח סעי' ה' שהביא ד' היש"ש וכ' דראוי לחוש לדבריו ועי' בתב"ש ס"ק ט' מ"ש להביא ראי' מד' התוס' חולין ל"א א' ד"ה עון ומריש זבחים דמחלקים במידי דסתמא לשם זה עומד דלא מחריב בי' כ"א כשמכוין להיפך ומד' ת"ה גבי זרק סכין כו' ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שכ' דבד' היש"ש יש ליתן תבלין למ"ש המרדכי בחולין בשם הל' א"י דהזיד ולא ברך שחיטתו פסולה כו' דה"ט דכיון דלא ברך יש לחוש דלמא כוון לנחירה ולא לשחיטה מדחזי' דלא ברך ואתיליד ריעותא לא חיישי' לזה כו' ואח"כ הק' על היש"ש דאיך לוקים באותו ואת בנו הא בשוחט ונתנבלה בידו פטור ודלמא כוון לנחירה בעלמא כו' ונ' דכונת היש"ש הנ"ל שכ' שכוון לנחור היינו שרצה לעשות בהסכין מעשה נחירה ונתקל ידו ועשה שחיטה מעליא דומיא דזרק סכין כו' ובזה קא' דאף דבזרק סכין לנעוץ בכותל ולא כוון לשחיטה שרי מ"מ התם לא כוון להיפך אבל אם רצה בהסכין לעשות נחירה ונעשה שחיטה ממילא שלא בכונה. בזה גרע טפי כיון דכונתו הי' לנחור ולא לשחוט כו' ולא כוון הרש"ל כלל כמו שהבינו התב"ש והפרמ"ג דהיינו אם כונתו בפיו ובשפתיו או במחשבתו הי' לנחירה ולא לשחיטה רק במעשה כוון לנחור ולעקור בסכין זה ועלה בידו שחיטה הגונה שלא בכונה ולפ"ז ל"ק מאו"ב וגם מיושב קושי' הפרמ"ג ממומר להכעיס כו' וניחוש דכוון לנחירה דודאי אין הולכין בתר כונת הלב רק אם רוצה לנחור דוקא וכשאחרים רואין דמכוין ושחיט שחיטה מעליא שוב אין לחוש לשום דבר והיש"ש מיירי כשרוצה לנחור בסכין