יד אליעזר חלק א כז

התוס' דהא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו דהא באותה שחיטה לא נעשה מומר ומש"ה שחיטתו כשרה א"ו דס"ל להתוס' דאף באותה שחיטה נעשה מומר וזהו בפרהסיא אבל בצנעא לא נעשה מומר בפ"א והיינו דוקא במחלל שבת אבל במומר לעכו"ם אפי' בצנעא ואפי' בפ"א נעשה מומר כן ס"ל להתוס' בתי' הא' ובחי' הב' ס"ל דאפי' בפרהסיא בפ"א לא נעשה מומר וה"ה במומר לעכו"ם לא נעשה מומר בפ"א וכן ראיתי במהרי"ק שורש ק"ס שפי' כן ד' התוס' וא"כ תי' הב' הוי לקולא לגבי תי' הא' ולענין בצנעא היכא דעבר כמה פעמים י"ל דאין חילוק בין תי' הא' לתי' הב' אך עי' בדרישה שהביא ד' התוס' הנ"ל וכ' דהטור ס"ל כתי' הא' הנ"ל מדכ' כאן מומר לעכו"ם ומחלל שבת בפרהסיא ולא הזכיר דאפי' בלא בפרהסיא נמי מקרי מומר כשעבר כמה פעמים ש"מ דתפס שינויא דבפרהסיא לעיקר עכ"ד ומשמע מדבריו דס"ל דלתי' הא' של התוס' הנ"ל ס"ל היכא דעבר בפרהסיא אף בפ"א נעשה מומר והיכא דעבר בצנעא אף בכמה פעמים לא נעשה מומר ולתי' הב' של התוס' הנ"ל ס"ל דבצנעא היכא דעבר כמה פעמים נעשה מומר ובפרהסיא אף בפ"א נעשה מומר וא"כ תי' הב' מחמיר יותר מתי' הא' לענין צנעא ומש"ה כ' הדרישה דהטור ס"ל כתי' הא' של התוס' הנ"ל ומד' הט"ז דסי' י"א הנ"ל משמע דס"ל כפי' מהרי"ק בד' התוס' הנ"ל ועי' בראש יוסף בתולין שם מה שהאריך בד' התוס' והביא ד' הפרישה ולא הביא ד' מהרי"ק בפי' ד' התוס' הנ"ל ועי' בבכור שור שם מ"ש בד' התוס' ובד' המרדכי ובד' מהרי"ק והאריך בזה ועי' בחוסן ישועות שם ובצל"ח שם ובחתם סופר שם ובלב ארי' שם ובבאר יעקב מ"ש בד' התוס' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי בפלתי סי' י"א ס"ק ב' שהק' על התוס' הנ"ל דמאי מקשים מר"מ וכי אמרי' דאינו בר זביחה כלל והרי הוא בכלל כוחי ויצא מחזקת ישראל נחשב הוא לכל התורה כו' אבל לא שיצא, מתורת ישראל כו' א"כ מאי קשי' להו משוחט בשבת אטו מתורת נאמנות אתינן עלה במשנה גוף הדין אתא להודיענו ומיירי בעומד ע"ג אחד ורואה ששוחט כדת ותו ליכא למיחוש מידי ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בלב ארי' שם מ"ש ליישב קושי' זו דהתוס' ס"ל כהמרדכי דבפרהסיא לאו דוקא בפני י' רק כיון דמפקיר עצמו בפני אדם חשיב בפרהסיא כו' והאריך בזה ובאמת לא ראו הפלתי והלב ארי' ד' מהרי"ק שם שכ' ליישב כן קושי' התוס' וכ' דהתוס' דלא חי' כן דס"ל דאי אחרים רואים אותו פשיטא דלא תשיב כעכו"ם דאע"פ שחוטא ישראל הוא כו' ועוד דא"כ הי' לי' לרבי לקבוע בבא זו דהשוחט בשבת בחר ההיא דשחיטת נכרי נבילה כו' ועלה הו"ל למתני השוחט בשבת כו' ולמה הפסיק ביניהם וקתני השוחט בלילה וכן הסומא ששחט כו' אלא ע"כ משום כך הפסיק כו' לאשמועינן דההיא דהשוחט בשבת איירי אפי' היכא דאיכא למיחוש דלמא לא שחיט שפיר דהיינו כגון שאין אחרים רואין אותו דומיא דהשוחט בלילה כו' ומש"ה מקשים התוס' כיון דע"כ איירי באין אחרים רואין אותו א"כ היכי מצי אתיא כר"מ הא אית לי' דמומר לדבר א' כו' ודלמא לא שחיט שפיר כו' ומש"ה הוצרכו לתרץ דמשום פ"א לא הוי מומר עכ"ל הרי דהרגיש בקושי' זו ומיישב ד' התוס' הנ"ל שלא חי' כן ולא ראו הפלתי והלב ארי' הנ"ל ד' מהרי"ק אלו וכעת ראיתי בס' עדות ביהוסף סי' ג' ענף י"ד שחמה על הפלתי הנ"ל וכ' דכונת התוס' הוא כיון דלר"מ מומר לד"א נחשד לכה"ת א"כ ממילא הוי מומר לכה"ת דבמומר לכה"ת לכ"ע דינו כעכו"ם כו' והאריך בזה ואשתמיטתי' ד' מהרי"ק הנ"ל שכ' בהדיא דלר"מ מומר לד"א לא הוי רק חשוד לכה"ת ולא מומר והיינו כהפלתי הנ"ל ומיישב בטוב קושי' הפלתי וכנ"ל ועי' בעמודי אור חיו"ד סי' מ"ד שכ' נמי דלר"מ הוי מומר לכה"ת והביא ראי' מעירובין ס"ט כו' והיינו כהעדות ביהוסף הנ"ל ואח"כ הביא ד' מהרי"ק הנ"ל וכ' דלפ"ד צ"ל דהגמ' בעירובין קאי על בפרהסיא אבל לא בצנעא כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בת"ת בתולין שהק' על הרמב"ם פ"ג מהל' גירושין הל' י"ט שפ' דהכותב גט בשבת או ביוה"כ בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מה"ת והא בפ"א לא נעשה מומר ותי' משום דבב' אותיות הראשונות נעשה מומר ובאמת לק"מ על הרמב"ם דס"ל בפי' המשנה שם בחולין דבפ"א נעשה מומר שכ' וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא אחר גמר השחיטה ואם שחט אח"כ שחיטה שני' הוא שיהי' אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול עכ"ל הרי דס"ל להרמב"ם דבאותה שחיטה נעשה מומר אך הפלתי שם הק' על הפוס' האחרונים דס"ל דאינו נפסל באותו פעם ובאה"ע סי' קכ"ג סעי' ה' בהג"ה דאם כתב בזדון גט בשבת ה"ז בטל הרי דהחליט דלאו בר כתיבה היא והביא ד' הב"ש שם ס"ק ח' שכ' ליישב דלא הוי פ"א דכל ב'. אותיות דכותב מחלל שבת והוי מומר וכ"כ הט"ז שם ס"ק ט' ליישב כן והיינו כהת"ח אך הפלתי הק' על חי' זה דהא גם בשוחט איתא סברא זו דכל חתיכה וחתיכה שחותך הרי מחלל שבת וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ודוחק לומר דגבי שחיטה אם אין דעתו על הגמר הוי מקלקל רק דעתו על הגמר הו"ל מלאכה כחדא משא"כ בגט כל ב' אותיות מיחשב מלאכה בפ"ע כו' אבל כל זה דוחק ומי מכריח אותנו לדחוקים הללו ולחלוק על הרמב"ם ולהקל ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דאסור כהגהות רמ"א באה"ע ובאמת אין זה דוחק דהא הר"ן בחידושיו לחולין שם דחה ד' הרמב"ם וכ' סברא זו דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמקמי הכי הוי מקלקל בחבורה דקי"ל דפטור עכ"ל והובא דבריו בחידושי רע"א הרי דס"ל להר"ן סברא זו דהוי מקלקל וכן ס"ל להפוס' הנ"ל ומש"ה ס"ל דאינו נפסל באותו פעם ואין זה דוחק ושפיר ד' האחרונים הנ"ל ואין שום סתירה עליהם ועי"ש עוד בפלתי מה שהק' על הרמב"ם הנ"ל מב"ק ע"א א' ומכתובות ל"ד א' דפריך הגמ' מ"ט דרבנן דפטרי ומשני ר"ש הוא כו' וס"ל כר"י הסנדלר כו' וא"כ ע"כ איירי במזיד כו' ובמזיד הא הוי מומר כו' והאריך בזה ליישב ועי' בחידושי רע"א ובדו"ח שלו מערכה ג' ובפ"י בב"ק שם בסוף הס' בחידושי פני ארי' שם ובים התלמוד ובמפרשי הים שם ובחמדת צבי שם ובחולין שם ובראש יוסף בחולין שם ובצל"ח שם ובלב ארי' שם ובעטרת חכמים ח"ב בחידושיו לחולין שם ובהפלאה בכתובות שם ובבית יעקב שם ובדרך חיים סי' י"א שם ובחידושי מהרא"ל שם ובעצי לבונה שם ובעמודי אור שם ובעדות ביהוסף שם ובמשנת חכמים הל' ע"ז סי' י"ד ביבין שמועה אות ט' ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ז' ובחידושי הר"ן בב"מ בסוף הס' בחידושים של המביא לבית הדפוס שם ובמהר"י הכהן ח"ב בשער העניינים סי' כ"ו ובחידושי מהרשד"ם ת"ב אות מ' בענין מומר לחלל שבת מ"ש בד' הרמב"ם הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בדו"ח ובפני ארי' ובלב ארי' ובחידושי מהרא"ל ובמשנת חכמים ובעמודי אור שם ובתב"ש בשמ"ח אות ט"ז ובישוי"ע ס"ק ה' וביד יהודא ס"ק י' ובפרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח בפתיחה להל' שבת שם ובספרו שושנת העמקים כלל כ"ג ובחתם סופר ת"ו סי' פ"ג ובחידושיו לגיטין כ"ג א' ד"ה אבל ובנחל איתן פ"ג מהל' גירושין הל' י"ט ובטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ו ובס' בית הלוי ת"א סי' ט"ו מ"ש לענין המחלל יוה"כ בפרהסיא אם דינו כשבת והוי מומר לכה"ת או לא והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ביד יהודא ס"ק ט' מ"ש והאריך בזה: