יד אליעזר חלק א רסב

כדאמר בפ' כ"ש כ"ד א' שפיר יש לדקדק בלישני' דכ' רחמנא דוקא טמא דלענין אי' בס' נמי איסורא אית בי' ולכן הוכיח רב גידל שפיר ומפ"ז דתה שם ד' השואל שכ' באשה שנטבעה במים שאל"ס דמותר באחותה עפ"ד החו"ד הנ"ל כו' שיש להקל דבאי' אחות אשה כתיב ואשה אל אחותה לא תקח כו' משמעות דקרא דוקא אחות אשה ודאית לא תקח כו' והשיג עליו דלא שייך הכא הסברא לדקדק היתר הס' באי' לאו דאחות אשה כמו דל"ש לדקדק בלאוי דסנפיר וקשקשת ומעלה גרה והביא ד' הרשב"א ביבמות מ' א' שכ' דבמלת חמץ י"ל דוקא חמץ ברור ולא חלוט משא"כ מלת מצה ממעטו שאינו יוצא בה יעוש"ה הרי דס"ל כהחו"ד והישוי"ע הנ"ל וכ' נמי ליישב קושי' הג"מ מהא דסנפיר וקשקשת כהישוי"ע הנ"ל והישוי"ע והחו"ד לא ראו ד' הרשב"א ביבמות הנ"ל דמבואר כדבריהם שהרי לא הביאו ועי"ש עוד בח' הכתבים אות ו' ענין ודאי ולא ס' שכ' נמי כן והביא נמי ד' הרשב"א יבמות הנ"ל וכ' דבזה ניחא מאי דקשי' על הרמב"ם מאי פריך הגמ' במנחות ה' ב' והלא דין הוא דלמא אצטריך קרא דמן הבקר להוציא ס' טרפה דהכי משמע קרא דמן הבקר ולא כל הבקר דל"ש בזה אצטריך קרא למעוטי ספי' כמ"ש התוס' חולין כ"ב ב' וכ' ליישב לפמ"ש הר"ן בטעם הרמב"ם דגמרי' מממזר דס' יבא אבל גבי מומין כתיב קרא זכר תמים משמע נמי דוקא ודאי תמים אבל ס' לא אע"ג דכתיב נמי כל אשר בו מום כו' משמע ודאי מום אבל ס' מותר מ"מ הואיל מהאי קרא משמע הכי ומהאי קרא משמע הכי מחומרא אמרי' לענין ס' דאסור מה"ת באי' עשה ורק לענין הלאו דנפ"מ למלקות בזה ממעט ס' דאינו חייב מלקות כיון דהכא ליכא לתרוצי קראי דלא לסתרי אהדדי כמו שתי' בסוטה שם כו' וכיון שכן שפיר פריך במנחות דאפי' לס"ט ל"צ קרא דק"ו הוא דמה ב"מ שודאי מותר להדיוט אפי"ה ס' אסור לגבוה טרפה שודאי אסור להדיוט א"ד שספי' אסורה לגבוה ומשכחת לה ס' מום כגון אם שחט קרבן שהי' בו מום המשתנה כו' וכ' ליישב בזה קושי' הר"ן מהא דפ"ק דחולין הנ"ל והאריך בזה וכ"כ עוד בכתבים שם אות ס' ענין ספי' והאריך בזה וראיתי בחידושי מהרשד"ם שם שהק' על החו"ד הנ"ל מחולין ק"מ א' אי טרפה בהדיא כתיב ואי בשחי' דמצורע מסיפא דקרא נפקא וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות שחיטת מצורע וקשה הא יש נפ"מ בס' דמקרא דזה אשר לא תאכלו הי' משמע רק ודאי מצורע ולא ס' משא"כ מקרא כל צפור טהור תאכלו אז אפי' ס' אסור דמשמע טהור ודאי דוקא ע"כ קושי' ולפ"ד הישוי"ע והיד אלי' הנ"ל ניחא דלענין אי' דבר תורה אף בס' אסור דמשמע ודאי טהור דוקא ובס' אסור רק בלאו דאשר ל"ת דנפ"מ למלקות אינו חייב רק ודאי מצורע ולא ס' מצורע ולק"מ קושי' החידושי מהרשד"ם ושפיר ד' החו"ד הנ"ל ועי' בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' ב' שהביא בשם הגאון מהר"י אייזיק הכהן אב"ד דק"ק קארעץ שכ' נמי כהחו"ד והישוי"ע והיד אלי' הנ"ל לחלק בין קום ועשה לשב וא"ת ומיישב בזה קושי' הר"ן הנ"ל מחולין כו' והביא נמי ד' הרשב"א יבמות מ' הנ"ל והאריך בזה וכ"כ עוד בספרו ראש אפרים בח' התשובות סי' ד' שהביא נמי ד' הגאון מהר"י אייזיק הכהן הנ"ל וד' הרשב"א ומיישב בזה קושי' הר"ן הנ"ל וקושי' הפלתי הנ"ל מקצירכם כו' וגם מיישב בזה קושי' התוס' חולין שם דאמאי לא פריך מכל הקרבנות דדחי שבת כו' ואח"כ הק' ע"ז מד' הגמ' ו' א' דקא' ואצטריך דאי ממשקה ישראל ה"א ה"מ היכא דלא היתה לה שעת הכושר כו' ול"ל כולי האי בפשיטות מצינו למימר דאי ממשקה ישראל א"כ הוי ס' טרפה שריא לגבוה דהא הא דדרשי' ממשקה ישראל היינו מן המותר לישראל וא"כ הרי ס' טרפה להדיוט מותר לכך אצטריך מן הבקר לאסור ס' טרפה וכ' ליישב דכיון דכתיב מן המותר לישראל א"כ בעי' שיהא ודאי מותר לישראל וס' טרפה אע"ג דלהדיוט שרי רחמנא ספי' מ"מ לא מקרי ודאי מותר לישראל שהרי אם היא טרפה באמת אינה מותר לישראל אלא שכך היא המדה להתיר ס' להדיוט ולאסור בשל גבוה כל כמה דלא ידעי' שהיא מותרת בבירור לישראל כו' והאריך בזה ועי' בקהלת יעקב שם שכ' נמי כהחו"ד והביא ד' הב"א בשם מהר"י אייזיק הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל שהביא ד' החו"ד והק' עליו מד' הגמ' מנחות ו' הנ"ל כו' והניח בקושי' וכן הק' בהגהות אמרי ברוך והבאר יצחק חיו"ד סי' ח' על החו"ד ולא ראו ד' הראש אפרים הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב וכנ"ל וע' בכתב סופר חאו"ח סי' י"ד שהביא ד' החו"ד הנ"ל וכ' דגם אביו הגאון בעל חתם סופר ס"ל נמי כהחו"ד והאריך בזה ובח' יו"ד סי' ע"ג ובחסד לאברהם שם הל' כ"ז מ"ש ע"ד החו"ד והאריכו בזה ועי' בלב ארי' חולין י"א א' שכ' נמי ליישב קושי' הרשב"א הנ"ל כהחו"ד והביא כן בשם הגאון ר' משה אב"ד דק"ק קאסטון והאריך בזה וכ"כ עוד כ"א א' ומיישב בזה קושי' התוס' שם והאריך בזה ובכ"ב ב' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד במהר"ם שיק מצוה שי"ז מ"ש בד' הר"ן פ' המביא לענין תוס' שבת ויוה"כ עפ"ד החו"ד ובמצוה רנ"ט שם וע"ג שם ורכ"ז שם מ"ש בד' החו"ד והאריך בזה ובמצוה ש"ו שם מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל מהא דקצירכם יעוש"ה ולפ"ד החו"ד והישוי"ע והיד אלי' הנ"ל מיושב קושי' הפר"ת על הרמב"ם מחולין ע"ז א' כו' דפריך הגמ' ל"ל קרא הא אין שליא בלא ולד וא"כ אסורה מס' דשמא יצא הולד ולדעת הרמב"ם אין זה קושי' דהא ספד"א לקולא ע"כ קושי' ונדחק ליישב ולפ"ד הנ"ל ניחא דכיון דהתורה אמרה כל בבהמה תאכלו לרבות השליא ע"כ איירי בודאי השליא בפנים ולא בס' דיצא הולד מחוי לחוץ בזה לא איירי קרא להתיר וממילא כה"ג אסור מס' ולק"מ קושי' הפר"ח הנ"ל וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא שפת הים ת"ב פ"ח שכ' נמי כן והאריך בזה ובסוף הס' שם, כ' ליישב עפ"ד החו"ד והישוי"ע הא דאמרי' בריש ברכות כו' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ואמרי' בגמ' דהוא עד צאה"כ וביהש"מ אסור כו' והא גבי תרומה לר"א דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן הא הוי סד"ר ולקולא ולפ"ד ניחא כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב לעיל סי' כ"ט שכ' דבד' החו"ד והב"א הנ"ל יש ליתן טעם על מ"ש הרמב"ם דיש חילוק בין דרוסה לשאר טריפות לענין ס' כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בעדות ביהוסף שם שכ' נמי דהעיקר כהחו"ד הנ"ל וכ' דבזה ניחא ד' הרמב"ם בהל' א"ב שכ' דגר אינו נכנס בדת ישראל רק בג' דברים כו' בטבילה שנא' וקדשתם היום כו' וקשה הא מבואר בנדה דהיכא דאזלא בכרעא אינו רק ס' דלמא תפלוט א"ב אמאי הצריכה התורה להמתין ג' ימים בשביל פליטת הזרע ולהנ"ל י"ל דהכא שייך לחוש גם מס' דבעי' שיהו טהורות ודאי עכ"ד ובאמת לפ"ד החו"ד והישוי"ע והב"א הנ"ל סתרי ד' הרשב"א אהדדי דלפמ"ש הרשב"א עצמו ביבמות הנ"ל לק"מ מה שהק' על הרמב"ם מהא דחולין הנ"ל ולזה עוררני ש"ב המאוה"ג המפורסם מ' ברוך עין מאמדור בעהמ"ח ס' דבר מצוה על ס' המצות ועי' בגינת וורדים מה שהק' על הרשב"א מד' הגמ' מנחות הנ"ל ומ"ש ליישב והאריך בזה ועי' במלא הרועים שם אות כ"ב מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ובאות כ"א שכ' דהא דס"ל להרמב"ם דס' מה"ת לקולא דוקא היכא שהב' צדדים שקולים דשניהם תולים במעשה או דשניהם אינם תולים במעשה אבל אם צד המתיר תלוי במעשה כגון שבא על נדה ס' טבלה ס' לא טבלה כו' אז מה"ת ס' זה לחומרא דלא עדיף מרובא דתליא במעשה דל"א עכ"ד ועי' בפ"י בריש גיטין ד"ה אמר שהק'