יד אליעזר חלק א רנז

רק מדרבנן אז מהני ס"ס אף אם נודע ס' הא' מקודם והמחבר דמחמיר הטעם הוא הואיל דס' א' בגוף וס' א' בתערובות ועי' בס' עין יצחק ח"ב סי' ז' שכ' להוכיח דהיכא דס' הא' לא נאסר רק מדרבנן דיינינן ס"ס אף אם ס' הא' נודע מקודם מנדה ט"ו ב' דאמר אשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עלי' משום דווסתות דרבנן ולא נאסרה רק מס' שמא ראתה וה"ל ס"ס כו' והא הס' הא' נולד ונודע מקודם דמחשב ימי ווסתה כו' אפי"ה מותרת מטעם ס"ס משום דווסתות דרבנן כו' וכן מוכח מכתובות י"ד א' אלמנת עיסה כשרה משום ס"ס והא הס' הא' שיש בס' חלל הוא נודע מקודם שנטמע הס' חלל בהמשפחה ואפי"ה מצרפי' אותו לס"ס וא"כ מוכח מזה דכיון דהך ס' חלל אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בגיטין ע"ת א' ד"ה והא ע"כ שפיר מצרפי' אותו לס' הב' הנולד לאח"ז ולדון ס"ס להתירא כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' בראש אפרים ח"ב בכללי חזקה מבעל מג"ש סי' י"ב שהק' בהא דנדה הנ"ל דהא אין הב' ספי' באים בבת אחת ואפי"ה מקלינן בי' וכ' ב' חי' ובתי' הב' כ' דבאי' דרבנן שפיר מצרפי' אותו להס' הב' הנולד לאח"ז והתם הוי ווסתות דרבנן כו' ועי' בב"י סי' ל"ה שהביא ד' הראש אפרים וכ' עליו דבחנם האריך בזה דבאי' דרבנן שפיר מצרפי' להס' הב' הנולד לאח"ז כו' והשיג עליו והאריך בזה והיינו כד' העין יצחק הנ"ל ועי' בברוך טעם שער התערובות דין ס"ס בדשיל"מ פ"א שכ' דהא דבעי' שיחול ב' הספי' בב"א דוקא היכא שאנו רוצים לדון הס' הא' בצירופו עם ס' הב' להיפך מאשר הי' נידון טרם שנתחדש ס' הב' כגון שהס' הא' הי' אם יום הא' חול או יו"ט ואסרנו מחמת ס' זה כאלו מחזיקין אותו היום לקדושתו אין לצרפו לס' הב' שבא מצד ביהש"מ כי עתה נצטרך לדון דלמא יום הא' הוא חול והרי כבר אסרנו כל היום בס' קודש אבל כשס' הא' הוא בזה האופן שביהש"מ הוא ס' דלמא כולו מן היום שמצד זה אנו אוסרים בביהש"מ וכן כשמצטרפין ס' זה על הנז' הב' צמיחת ההיתר ג"כ מחמת שאנו או' שמא ביהש"מ הי' כולו מן היום הקדום וכשם שנידון אותו הס' לענין האי' בביהש"מ כן נידון לענין ההיתר ביום שלאחר ביהש"מ בכה"ג שפיר יש לצרף ס' הא' עם ס' הב' אף שכבר קדם ס' הא' עכ"ד ועי"ש עוד בעין יצחק שהביא קושי' הגאון רע"א בדו"ח ביבמות קי"ג ב' בהא דקא' הגמ' שם אי אמרת חדא דעתא הוא כקידושין כך גירושין ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קידושי מצי מקדש גירושי לא מגרש והק' דתגרש מטעם ס"ס ס' דלמא בשעת קידושין היתה שוטה ואת"ל תלים היתה דלמא גם בשעת הגט היא חלומה ותי' דכל ס"ס צריך שיהי' ב' הספי' נולדים יחד וכ' ומכאן ראי' לדין זה ובאמת מד' התוס' בביצה ג' כ' ד"ה ואחרות מוכת דס"ל דאף היכא דנודע הה' הא' מקודם לידת הס' הב' מ"מ מקרי ס"ס שהק' שם דיהי' מותר משום ס"ם ומפ"ז לא גרס ר"ת ואחרות באחרות וכן הך דספי' אסורה נתערבה באלף כולן אסורות פי' ר"י דנתערבה אאיסור עצמו קאי כו' ולא כ' לפרש דשאני הך דספי' אסורה דמיירי דנודע הס' אי' מקודם א"ו מוכת דס"ל לר"ת דאף בנולד הס' מקודם מצרפי' להס' הב' הנולד אח"כ ואף באי' דאורייתא ועי' בב"י לעיל סי' נ"ז שהביא ד' ר"ת הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ל"ז שכ' נמי כן דמד' תוס' הנ"ל דלא פי' דמיירי בנודע מוכח דס"ל דבכל גוני מהני ס"ס דלא כהרמ"א ועי' בב"י סי' ד' מ"ש והאריך בזה וא"כ לפ"ד ר"ח הדרא קושי' הגאון רע"א הנ"ל לדוכתי' וכן הק' בס' יד אלי' אות ס' ענין סתי' סי' ה' והניח בקושי' וכ' העין יצחק שם מתחלה ליישב עפ"ד הפ"י בקו"א כתובות י"ד דטעמא דס"ס להרמב"ם דבס' הא' הוי אי' דרבנן וכשיש עוד ס' הוי סד"ר כו' ואח"כ דתה זה וכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד השימקו"ב בכתובות ט' א' ד"ה ואבע"א שכ' ליישב קושי' הריב"ש על התוס' שם כו' דהא דאמרי' סמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות וה"ל זכרים מיעוטא ניחא דתרווייהו מפילות ונקבות מגריעים כח הזכרים מחד טעמא ולכך הוי זכרים מיעוטא אבל מיעוטא דאונס ומחצה דאין תחתיו לא הוי שריותא מחד טעמא וכ"א וא' בפ"ע ע"כ לא מצרפי' מיעוטא לפלגא כו' ולפ"ז יצא לנו כלל מחודש דאף היכא דאינו בטבע העולם רק במקרה ג"כ מצרפי' מיעוט לפלגא אם הוו מטעם אחד ובזמן אחד והביא ראי' לזה מנדה נ"ט ב' דאם איש ואשה עומדין מטהר ר"מ משום דה"ל ס"ס כו' דלפ"ז י"ל דאף לר"מ ור"א דס"ל דלא בעי' קביעות לאי' ולעולם חייב א"ת דלדידהו ל"ש טעם של הפ"י במה דמהני ס"ס דטעמא של הפ"י אין אנו צריכין רק היכא דהספי' אינם בזמן אחד ומטעם א' כמו בהא דכתובות ט' א' ס' תחתיו. וס' אונס דבזה ל"ש הטעם דה"ל רוב צדדים כיון דאינם מזמן א' אף היכא דהספי' הם שקולים רק התם הטעם הוא כיון דס' א' לא מתסר מה"ת וכהפ"י כו' אבל היכא דהספי' הוא בזמן א' ומטעם א' כמו הא דנדה נ"ט וב"ב נ"ה שפיר אמרו דר"מ מטהר כו' משום ס"ס וכן לר"א בס' ביאה כו' כיון דהוי הנך ב' ספי' מזמן א' אף ר"מ ור"א מודו דמהני ס"ס משום דבכה"ג מטעם רובא ראוי להיות מועיל אבל בהא דיבמות הנ"ל אף דהוי ס"ם המועיל לשיטת ר"ח כו' עכ"ז כיון דהנך ב' הספי' אינם מזמן וענין א' דהס' הא' הוא על הקידושין ובזמן הקידושין וס' הב' הוא על הגירושין ובזמן הגירושין א"כ בכה"ג ל"ש לדון להסברא דיהי' נחשב ס"ס הזה בשם רובא כיון דהוי בזמנים מחולקים ע"כ לא נשאר לנו בזה רק הטעם שכ' הפ"י לשיטת הרמב"ם כיון דס' הא' אינו אסור מה"ת רק מדרבנן אז ה"ל סד"ר דזה הטעם שייך לדון בכ"מ אף אי. הוי בזמנים מחולקים אבל זה אינו שייך רק לדידן דס"ל דעל חתיכה א' אינו חייב א"ח דלפ"ז ס' א' לא מתסר אלא מדרבנן אבל לר"א דס"ל דאף על חתיכה א' חייב א"ת ס' אסור מה"ת ע"כ היכא דהוי הספי' באופן דל"ש לדון בזה לסברת רוב צדדין כיון דהם אינם בזמן א' כמו בחרש שנירש ואף דשייך בזה עדיין לדון הטעם של הפ"י הנ"ל מ"מ הא לר"א דס"ל דס' אסור מה"ת כו' ע"כ שפיר אמרו לר"א בחרש שגירש דקדושי חצי מקדש גירושי לא מצי מגרש כו' והאריך בזה יעוש"ה ומיושב שפיר קושי' הגאון רע"א הנ"ל ואין ראי' מזה להפוס' דצריך שיהי' ב' הספי' נולדים יחד

(טו) לא מקרי ס"ס. עי' ש"ך ס"ק ס"ג ס"ד ס"ה ס"ו

כללי ספק ספיקא

אך מקודם בבאר דין ספיקא דאורייתא לחומרא אי דאורייתא או דרבנן הואיל דענין זה נוגע בכמה מקומות וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרכה בענין זה אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י

הנה הרמב"ם פ"ט מהל' טומאת מת הל' י"ב כ' וז"ל דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מה"ת אלא מי שנטמא טומאת ודאי אבל כל הספי' בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מד' סופרים ואעפ"כ דבר שחייבין על זדונו כרת ספי' אסור מה"ת שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי כמו שביארנו בהל' איס"ב ובכמה מקומות עכ"ל הרי דס"ל הא דאמרי' ספי'