יד אליעזר חלק א רמא

לצורך א"נ הותר נמי שלא לצורך א"נ ורק למאן דאסר מכשירין אין היתר בתחומין ולפ"ז לשיטתו דר"י דמתיר מכשירין ע"כ לדידי' לא הוי תחומין ביו"ט מדאורייתא אפי' נימא דגבי שבת ס"ל דהוי דאורייתא והשתא א"ש סוגיא דלקמן דפריך ולימא חנא דבי איו הוא דס"ל דאפי' בדרבנן אין ברירה דנהי דאיהו קאי אליבא דר"י ולדידי' הוי ע"ת דאורייתא מ"מ ז"א רק לגבי שבת אבל לגבי יו"ט מודה דאינו אלא מדרבנן ותנא דבי איו הא קא פסיק ותני ר"י או' א"א מתנה על ב' דברים כאחד כו' משמע דבין בשבת ובין ביו"ט קא' ומש"ה איכא למשמע מינה דאף בדרבנן ס"ל לתנא דבי איו דל"ל לר"י ברירה ושפיר מצי אתיא כותי' ברייתא דאמר לי' הריני מערב כו' עכ"ד ולק"מ קושי' הק"נ והשעה"מ הנ"ל וא"כ ניחא ד' הפלתי דהתם בביצה הנ"ל קאי ביו"ט ואף לד' הרא"ש והרמב"ם והסמ"ג הנ"ל ס"ל לר"י דתחומין דרבנן ושפיר ד' הפלתי דל"ק עליו מד' הרמב"ם והרא"ש והסמ"ג הנ"ל אך מ"ש הפלתי שם בדעת התוס' חולין צ"ט ב' ד"ה שאני דס"ל דבדרבנן ס"ל לר"י דמב"מ בטל באמת בתוס' בע"ז נ"ו ב' ד"ה אבל וע"ג א' ד"ה יין כ' גבי סתם יינם דלא בטל אליבא דרב דס"ל כר"י דמב"מ לא בטל והרי סתם יינם הוא מדרבנן ומוכח דדעת התוס' דאף בדרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל ומד' התוס' חולין הנ"ל אין ראי' דכונת התוס' דציר הוי זיעה בעלמא וגרע משאר אי' דרבנן ומש"ה ס"ל לר"י דמב"מ בטל אבל באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל וכ"כ בריטב"א חולין דציר שהוא זיעה בעלמא גרע משאר אי' דרבנן ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' ו' שכ' דכונת הגמ' הנ"ל דציר שהוא זיעה בעלמא גרע משאר אי' דרבנן מסברת עצמו והאריך בזה ולא הביא ד' הריטב"א ועי"ש עוד בבאר אברהם בביצה שם מ"ש והאריך בזה ועי"ש במקמ"ח שהשיג על החו"ד שכ' דאם נתערב חתיכה בחתיכות ביבש בשא"מ כל שאוכל שלשתן יחד הוי אי' דאורייתא כו' והשיג עליו דמשמעות הפוס' אינו כן דמבשא"מ ביבש אף שאוכל שלשתן יחד לא הוי אי' דאורייתא כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובדברי חיים חיו"ד סי' י"ג מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' כ"ז סוגיא דטכ"ע מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ב) חד בתרי כו'. כן הוא דעת הרא"ש והר"ן והרשב"א והריטב"א חולין קי"א דיבש ביבש אף מדרבנן חד בחרי בטל במב"מ והוכיח מהא דפריך הגמ' שם וליבטל ברובא אך הר"ן שם הביא דעת הראב"ד דס"ל דהא דקא' הגמ' ליבטל ברובא לאו ברובא ממש קא' דהא מדרבנן ס' בעי אלא שברבי' קא' דהיינו ס' וכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' הביא דעת הראב"ד בשם יש מגדולי המורים והב"י כאן ובספרו כ"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' ד' הוכיח שגם הרמב"ם ס"ל כן וכן בדעת רש"י כ' הרשב"א שם ובתשובה סי' רע"ב שס"ל ג"כ כהראב"ד דבעי ס' והוכיח כן מד' רש"י ב"מ נ"ג א' ד"ה ועולין שס"ל כן ועי"ש עוד בסי' רע"ג וברא"ה בבדה"ב שם מ"ש בזה ועי' בראש יוסף בחולין שם שכ' ע"ד הב"י שכ' בדעת רש"י דס"ל דבעי ס' דלא מצאתי המקום ברש"י היכן הוא ולא ראה ד' הרשב"א הנ"ל שהוכיח מד' רש"י ב"מ נ"ג דס"ל כן ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ב' פרט א' מה שהק' על הרשב"א מד' רש"י בע"ז ע"ד א' ד"ה תרתי ובביצה ג' ב' ד"ה אפי' דמוכח דס"ל דלא בעי ס' אלא ברובא בטל כו' וגם הק' על הב"י שנקט ד' רש"י להל' דסגי בס' דהא רש"י ס"ל בתולין ק"ט א' דהל' כר"י דמב"מ לא בטל ואף יבש ביבש לא בטל לר"י כו' וכ' ליישב דכונת הב"י באי' דרבנן בזה ס"ל לרש"י דאף ר"י מודה דמב"מ בטל כו' והאריך בזה וסיים דהעיקר לדינא דלא בעי ס' רק חד בתרי בטל והביא דכן הוא דעת הרשב"א סי' רע"ב ורפ"ג ותכ"ד ותכ"ה ותרע"ח ובתשובה המיוחסת להרמב"ן סי' קכ"א וקפ"ב ובתשובת מהר"ם ב"ב סי' תש"ל ובשערי דורא סי' ל"ט ובמבוא שערים שם ס"ק א' ובאו"ה כלל כ"ג סי' ח' דלא בעי ס' רק חד בתרי בטל יעוש"ה והיינו כמו שפ' המחבר סתם דחד בתרי בטל וכן עיקר לדינא ולענין לח בלח עי' פרמ"ג בשער התערובות ח"ב פ"א שהביא ד' הקרית ספר פט"ו מהל' מכ"א שכ' בשם התוס' ב"מ נ"ג א' ד"ה ועולה דס"ל דמדאורייתא בעי' ס' בלח בלח במב"מ כו' והפרמ"ג תמה ע"ז מי איכא מאן דס"ל מב"מ בלח מה"ת בס' והא דר"י ורבנן בלח הוא דדם הפר והשעיר אמרי רבנן עולין שאני הא לא"ה מבטל בטל ברובא כו' ע"כ קושי' ועי' בבית יהודא ובס' מנחת הבקר בב"מ שם שכ' ליישב עפ"ד הש"ך לעיל סי' צ"ח ס"ק ו' כו' ומיירי דשוה בשמא ואינו שוה בטעמא וה"ל מב"מ ובעי' ק' ור' מדרבנן ומה"ת ביבש ברובא ובלח בכה"ג צריך ס' מדאורייתא כיון דלא שוה בטעמא וטכ"ע דאורייתא עכ"ד ועי' בגליון הש"ס שם

(ג) בטל. וכ' הש"ך ס"ק ו' כלומר ברוב כו' ואפי' ליכא רוב אלא בהנך חרי שהם קטנים מהאי' עכ"ד ומשמע מדבריו דלא בעי' דוקא כפל אלא בכל דהו טפי ממחצה סגי וכן הוא דעת הפר"ח ס"ק ד' והאריך בזה ועי' בתשובת חינוך ב"י סי' פ' שכ' נמי כן ומ"ש בפי' ד' הש"ך הנ"ל הובא דבריו בפ"ת ס"ק א' אך המהרש"א בפסחים מ"ד א' ד"ה איתבי' כ' וז"ל למאי דגרסי' בנזיר בשלמא לדידי כו' דנפישי חולין בהדיא מוכח דאיירי דרבו חולין על התרומה וי"ל דלא מוכח מהתם דרבו חולין אלא קצת יותר על האי' אבל התוס' בעי לאוכוחי דמב"מ בטל ברוב והיינו חד בתרי עכ"ל הרי דס"ל דהא דחד בתרי בטל היינו כפל דלא כהש"ך והפר"ח הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק ב' שהשיג על מהרש"א וכ' דזה לא יסבור שום פוסק דמדאורייתא בעי' פי שנים דהא גבי דם הפר והשעיר אמרי' דבטל לולי דמב"מ או עולין דאין מבטלין וזה ידוע דליכא פי שנים דדם הפר נגר השעיר כו' והאריך בזה ומסיק דבדבר דרבנן להקל שומעין דברובא כל דהוא בטל כו' וכן מורין בבי מדרשא עכ"ד ומשמע מדבריו דבאי' דאורייתא בעי' כפל ועי' בצל"ח שם שכ' ע"ד מהרש"א שלא זו שנעלם ממנו כל ד' הפוס' אלא שנעלם ממנו משנה ערוכה ברפ"ד דסנהדרין ד"נ מטין לזכות ע"פ א' וע"פ ב' לחוב ואם כד' מהרש"א דאחרי רבים להטות היינו חד בתרי הרי מה שבטל ברוב אנו ילפי' מאחרי רבים להטות ברובא דאיתא קמן וא"כ אי בעי' חד והרי אין ד"נ בפחות מכ"ג דהיינו סנהדרי קטנה ואיך משכחת ע"פ אחד או ע"פ שנים עכ"ד הרי דס"ל דאף באי' דאורייתא סגי בכל דהו טפי ממחצה וכהש"ך והפר"ת הנ"ל ועי' באור חדש שם שכ' נמי על מהרש"א הנ"ל דבריו צ"ע דבכל הפוס' משמע להדיא דלא בעי חד בתרי ולא אמרו חד בתרי רק ביבש דלא אשכחן בגוונא אחרינא ומיהו גם יבש ביבש אם נתערב ב' בג' המה בטלים כו' עכ"ד והיינו נמי כהש"ך והפר"ת הנ"ל ועי' פרמ"ג בשער התערובות ת"א פ"א שהביא ד' מהרלב"ח סי' פ"ה שכ' לחלק בין לח ליבש דבלח מה"ת בעי' כפל וביבש מה"ת במשהו סגי ומדרבנן ס' כו' והמנח"י כלל נ"א וכלל ל"ט כ' עליו שא"י מנין לו לחלק בין לח ליבש והוא כ' עליו דומיא דסנהדרין בעי' והתם י"א וי"ב הוי רובא וא"כ יבש נמי כן עד"מ ב' וג' משא"כ לח בלח דהכל נבלל כא' ודאי כפל בעי' כו' והביא עוד ד' המנח"י שם דהכריע דבעי' כפל מטעם דבלא"ה רוב ס"ל דמדרבנן ס' בעי' אף ביבש ולפ"ז באי' דרבנן בטל במשהו יותר כו' וכ' דהכין מסתבר ובאי' תורה יש להחמיר דכפל בעי' כו' ואח"כ הביא ד' השימקו"ב ביצה ג' ב' שהביא ד' הירושלמי פ"ד דתרומות מ"י דרסה כו' כ' מורי דמה"ת לא בעי כפל רק משהו יותר בטל מה"ת ומיהו דוקא כי הכא שהליטרא עשוי מחלקים דקים שכל