יד אליעזר חלק א רמ

בעין אבל היכא דליתא בעינא לא בעי' ק"א והתוס' פי' דא"צ לדחוק בזה דמבשא"מ בנ"ט א"כ ממנ"פ אי מפרש כפירש"י הרי מוכח מד' רש"י לפי' במתני' דהיכא דליכא ממשוח של אי' בטל בנ"ט וא"כ ריחא לא עדיף מטעם והא מוכח לרש"י דכל היכא דליכא אלא טעמא בעלמא בטל בס' בתרומה כשאר אי' א"כ דבריו אין מספיקין וכ' פי' אחר בכונת הרי"ף ועי' בחידושי מהרא"ל שהק' נמי כעין זה על הפלתי והאריך בד' הרי"ף הנ"ל ועי' עוד בספרו מגן האלף באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ג' שהק' נמי מ"ד הפלתי הנ"ל דהא טעמא אפי' לרש"י א"צ ק"א וריחא לא עדיף וטעמא והאריך בכונת הרי"ף הנ"ל ועי' בברכת אברהם שם ובארוך מש"ך בהגהות מנחת אהרן שם ובשעה"מ פכ"א מהל' מכ"א הל' ג' ובפרדס דוד בחידושיו לפסחים שם ובאגודת אזוב החדש חאו"ח סי' ח' ובברוך טעם בשטר התערובות דין ב' פ"ח ובב"ח מניחה שם ובס' המכריע חיו"ד סי' כ"ו בזר זהב ומנחת יהודא ובחידושי הרי"מ בחידושיו לחולין בר"פ גיה"נ ובדברי שאול בדרוש לשה"ג מ"ש בד' הרי"ף הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בש"ך ס"ק ט"ו שכ' שכן הסכמת רוב הפוס' כהך דיעה וכן ס"ל להמג"א בסי' תמ"ז ס"ק ד' ועי' בשעה"מ שם שכ' שכן הוא דעת הרי"ף וגם הרז"ה והר"ן שחולקים על הרי"ף הוא וטעם אחר אבל מודים דריח הוי משהו וכן דעת התוס' והסמ"ק לכן יש להחמיר אף בדיעבד כו' והשיג על הפר"ח שם ס"ק א' שכ' דלענין דינא באי' משהו דרבנן יש לסמוך ע"ד המתירין והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ובעה"ב ס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שם שכ' עוד טעם אחר מה שיש להחמיר בחמב"פ ריחא יותר משאר אי' מלבד הטעם שכ' דמשהו מיהו איכא כו' דהפוס' מדמו חמץ לבב"ח משום דלא בדילי מיני' כל שעתא וה"נ לענין זה יש לדמות לאסור ריח כמו בב"ח כו' והאריך בזה ואח"כ הק' על התוס' בע"ז ס"ט א' ד"ה סבר כו' והאריך בזה והניח בצ"ע יעוש"ה

סעיף ד (ו) פת שעורים. עי' בפר"ח ס"ק י"ח ובפלתי ס"ק י' ובחידושי מהרא"ל ובשעה"מ פי"ח מהל' מכ"ח הל' ג' מ"ש ליישב ד' הטור שהשמיטו והאריכו בזה ובס"ק ט' בפלתי מ"ש ליישב ד' המחבר שפ' כר"ל והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה (ז) לשאוף. עי' פר"ח ס"ק כ"ג שכ' יש להזהיר לאלו ששותים הטוטין כו' שלא יבעיר מנרות של חלב לפי ששואב הלחלוחית של חלב שע"פ הנר ומסתברא דהיינו דוקא כשמקרב כו' הפיפה אצל הפתילה הדולקת ומבעיר משם אבל להבעיר מראש השלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דהתם מיקלא קלי איסורא וליכא ממשא ש"ד ובעל נפש יחוש גם לזה עכ"ד וכ"פ בחכ"א כלל ס"ב סי' י"ב ועי' בס' בגדי ישע חאו"ח סי' כ' שהשיג על הפר"ח וכ' דליכא אי' כלל אף אי מקרבה אצל הפתילה הדולקת ומבעירה משם אף לבעל נפש והאריך בזה יעוש"ה

סימן קט

סעיף א (א) בהג"ה שאין נבלל. עי' ש"ך ס"ק ג' שהביא בשם הב"ח דקמח בקמת כיון דנבלל מקרי לח בלח וכ' הש"ך דכן הוא בתוס' זבחים ע"ג א' ד"ה ר"י ובמנחות כ"ב א' דלא כדמשמע בתוס' פ' הערל פ"ב דקמח בקמח לא הוי כלח בלח אלא כשהוא רותח עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' ולפ"ד אין ראי' מד' התוס' דהתוס' כ' שם לר"י דס"ל מב"מ לא בטל היינו דוקא לח בלח דומיא דדם הפר והשעיר אבל לא יבש ביבש דאינו מתערב יפה וע"ז כ' דקמח בקמח כיון דנבלל יפה שוב דומה לדם הפר והשעיר ושם ניחא דקאי אליבא דר"י דס"ל מב"מ במשהו לא חליא אלא דגזיה"כ הוא דמב"מ לא בטל אלא דסברת התוס' דהיינו דוקא דומיא דדם הפר והשעיר שנבלל יפה וע"ז כ' דקמח בקמח הוי נבלל יפה אבל הכא בטעמא תליא מלתא פשיטא דקמח בקמח צונן אינו נ"ט זה בזה וא"כ מהראוי להיות דינו כיבש ביבש אך י"ל כמ"ש במקמ"ח ס"ק א' דהש"ך אזיל לשיטתי' שכ' בס"ק י' דקמח בקנוח הוי לח בלח במבשא"מ כאשר הוכיח מד' התוס' פא"ע וכ' דסברת הש"ך בזה אף דיבש ביבש במבשא"מ לא הוי רק מדרבנן כי' והיינו דמדאורייתא חד בתרי בטל אף במבשא"מ דעל כל חדא חתיכה אמרי' דזה התירא הוא כו' וכיון דעל כל חדא חתיכה תלי' דהתירא הוא ממילא מותרים כל הג' חתיכות ונ' דמדאורייתא מותר לאכול כל הג' חתיכות ביחד אף דבודאי איכא טעמא דאיסורא כיון דכבר נתבטל מדאורייתא שוב לא הוי שם אי' עליו רק מדרבנן אסור כו' אבל קמת בקמת כיון דנבלל יפה וכל מקום שהוא גם האי' עמו ל"ש ביטול בזה ומתחלה אין כאן ביטול כיון דהאי' נתערב עמו יפה ובכל מה שיאכל טעם טעמא דאי' ל"ש ביטול דמ"ל נ"ט ביבש ומ"ל נ"ט בלח כיון דא"א לאכול ההיתר עד שיאכל גם האי' עמו והאי' נ"ט דהוי מבשא"מ והוי אי' דאורייתא משא"כ בחתיכות אף במבשא"מ כיון דמצי לאכול כל חדא חתיכה בפ"ע ועל כל חדא אמרי' דוה דהתירא הוא כו' ממילא אף כשאוכל שלשתן יחד אין כאן אי' כלל מדאורייתא משא"כ בקמח דנבלל יפה ומתחלה אין כאן ביטול כלל דכ"מ שיאכל יאכל האי' עמו כיון שמרגיש גם הטעם שא"מ ולכן הוי מדאורייתא ולפ"ז קמה הוכחת הש"ך מהתוס' כיון דמוכח מד' התוס' דקמח בקמח הוי נבלל יפה ובשא"מ כה"ג אסור מדאורייתא בנ"ט ממילא גם במינו בעי' ס' דכל שראוי ליתן טעם בא"מ ובמינו כה"ג צריך ס' מדרבנן עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בתוי"ק שכ' דדין זה אי קמח בקמח הוי לח או יבש תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לאו כ' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק א' מ"ש בזה ועי' עוד בפלתי שהק' בהא דאמרי' בביצה ל"ח ב' חטין בחטין נמי נהי דלר"י לא בטל הא שם אי' תחומין דקי"ל דהוי רק דרבנן כו' וא"כ בדרבנן הא מב"מ בטל לר"י ע"כ קושי' ודחק ליישב ובאמת לק"מ דהא מבואר להדיא ברא"ש בעירובין פ' מי שהוציאוהו סי' ח' דר"י ס"ל תחומין דאורייתא מדמחמיר בס' עירוב וכן מבואר להדיא ברמב"ם בפי' המשנה שם ד"ה נתגלגל ובסמ"ג סוף הל' עירובין דטעמא דר"י דמחמיר בס' עירוב משום דס"ל דתחומין דאורייתא וא"כ שפיר קא' הגמ' דלר"י לא בטל בדאורייתא דהא ס"ל דתחומין דאורייתא וכן השיג במקמ"ח על הפלתי וכ' דאשתמיטתי' ד' הרא"ש הנ"ל אך לא הביא ד' הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל אך יש ליישב ד' הפלתי הנ"ל דבקרבן נתנאל שם אות ר' הק' על הרא"ש הנ"ל מד' הגמ' שם ל"ז ב' דפריך ולימא תנא דבי איו הוא דקא' אף בעירוב אין ברירה ופירש"י ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר דס"ל אין ברירה דכולהו מילי דאורייתא נינהו ולפי מ"ש רבינו דר"י ס"ל תחומין דאורייתא מאי אולמא הך תנא דבי איו מאינך תנאי הא איו משמי' דר"י קא' ור"י ס"ל תחומין דאורייתא ועדיין מנ"ל דבדרבנן ל"א ברירה כו' ע"כ קושי' וכן הק' בשעה"מ פ"ה מהל' עירובין הל' ז' על הרא"ש והסמ"ג הנ"ל אך י"ל כמ"ש הבאר אברהם בעירובין ל"ו ב' למ"ד תחומין דאורייתא גבי שבת אי הוי דאורייתא גבי יו"ט וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן בביצה פ"ח במכשירי א"נ שא"א לעשותן מעיו"ט דר"י מתיר וחכמים אוסרין דלמאן דמתיר אין תחומין אסורין ביו"ט מה"ח אפי' אי בשבח אסורין דהרי משכחת לדידי' היתר בתחומין ליו"ט לצורך א"נ ואע"ג דלהביא מחוץ לתחום אינו אלא מכשיר מ"מ משכחת שלא הי' אפשר להביאו מעיו"ט כגון שהי' אתמול טרוד דבכה"ג מקרי א"א וכיון שהותר תחומין ביו"ט