יד אליעזר חלק א רלא

ומצטמק ויפה לו שמותר כר"י ואע"ג דרב ושמואל פליגי עלי' הא קי"ל כר"י לגבי רב ושמואל וגם חמה על הנו"ב אמאי לא הביא סיוע לדבריו מד' הרא"ש בפ' כירה וכ' ליישב די"ל דבפ' כירה הוי מלחא דרבנן לכך פ' להקל מס' משא"כ כבוש הוא אי' דאורייתא פ' להחמיר כרב ושמואל ומש"ה הוצרך להביא ראי' מגלודה והביא דגם הקרבן נתנאל בתחלת חיבורו בכללים הק' ד' הרא"ש אהדדי וכ' הנו"ב ליישב דמוכת דהרא"ש ס"ל דהל' כר"י לגבי רב ושמואל והרי"ף ספוקי מספקא לי' אי הל' כר"י לגבי רב ושמואל כו' והאריך בזה ועי' בשמן רקת ת"ב באו"ח סי' י"ב שהביא קושי' הנ"ל שהק' להנו"ב והביא חי' של הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ובהג"ה שם הביא ד' השל"ה בכללי הוראה בהג"ה בשם תשובת הרשב"א סי' ק"א דהיכא דפליגי רב ושמואל ור"י קי"ל כרב ושמואל דרבים נינהו וכ' דלא מצא בתשובת הרשב"א ואפשר שהוא בתשובות המיוחסת וגם הביא ד' הגהמ"י פ"ג מהל' גירושין אות ב' שכ' בפשיטות דהל' כר"י נגד רב ושמואל וגם הביא ד' הרי"ף סוף ב"ק שפ' כר"י בשלא לדעת כו' ורב ושמואל חולקים שם על ר"י וגם ציין ע"ד מהרש"ל בשבת נ"ג א' ד"ה דשמעי' והיינו שהביא שם ד' הרא"ש דפ' כירה הנ"ל ועי' בס' נר תמיד בכריתות כ"א א' ד"ה כלל שהביא ד' הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דלא יכולתי לעמוד על בירור הדברים והביא ד' הרשב"א בתשובה סי' תמ"ז שכ' דקי"ל כר"י נגד רב ושמואל וכן התוס' בשבת קמ"ה א' ד"ה ור"י כ' דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל ותמה על הק"נ פ' חבית סי' ד' שכ' דהתוס' בחולין צ"ז א' ד"ה אמר רבא ס"ל דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל ולא הביא במקומו ד' התוס' וכן הוא בתוס' ר"ה ל"ד ב' ד"ה לדידי כו' והאריך בד' הרי"ף והרא"ש בזה וגם הביא ד' הרשב"א בשבת קמ"ה א' שכ' וז"ל ולענין כבשים ושלקות אע"ג דר"י מחייב חטאת לא קי"ל כותי' אלא כרב ושמואל דתרווייהו ס"ל דאינו חייב חטאת וה"ל תרי לגבי דר"י דקי"ל כותייהו וגם הביא ד' השל"ה הנ"ל בשם הרשב"א שכ"כ וסתר ד' הרשב"א אהדדי וכ' ליישב דהרשב"א מספקא לי' וכמ"ש הנו"ב הנ"ל לענין גלודה כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע ועי' ביד מלאכי אות ה' סי' קנ"ב שהביא כמה ראי' דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל והאריך בזה ועי' בסדר תנאים ואמוראים מר' יוסף טוב עלם סי' ל"א באבן ציון שם מ"ש והאריך הרבה בזה ומ"ש בד' הרשב"א הנ"ל ועי' באשכול הל' תערובות אי' סי' ל"ה בנחל אשכול שם אות י"ד מה שהשיג על הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דאישתמיט לי' מ"ש הרי"ף בפ' חבית קמ"ה גבי כבשים ושלקות כו' ולית הלכתא כר"י דאין דבריו של א' במקום שנים וכ"כ הרי"ף בעירובין ע"ד שאין המבוי ניתר כו' כרב ושמואל דהוי ר"י יחיד לגבייהו ובלא"ה לא מורין ד' הרי"ף שמסופק בדבר שכך לשונו אמר שמואל קדירה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח דמליח כרותח כבוש כמבושל ואף ר"י ס"ל כשמואל מההיא פינכא כו' משמע שר"ל דליכא מאן דפליג בכולא מלתא דשמואל והכי מסתברא כיון דרבין בדותא בריש מלחא דאמר משמי' דר"י בסיפא נמי לאו דסמכא וכן ה"ג ושאילתות הביאו ד' שמואל ולא הביאו כלל הא דרבין ומאין נאמר דמספק לי' לרי"ף ובכ"מ דמספק לי' בהדיא אמר וכ' דמד' רבין גופי' נשמע דר"י לא פליג על שמואל דקשי' טובא כיון דאביי מוכיח דר"י ס"ל מליח כרותח איך נאמר דרבין לא דיבר אמת ועוד דביבמות ס"ד אמרי' אבין דסמכא ופירש"י כל מה שאמר משם ר"י נוכל לסמוך עליו אבל דע שהפר"ח והפלתי והש"א מסקי בבב"ח ודאי צלי כמבושל מה"ת כדכתיב ויבשלו את הפסח אבל מליחה לא נקרא בישול ולא אסור בבב"ח מה"ת וכבוש ודאי אינו אסור בבב"ח מה"ת כדאמרי' אי תרי לי' כולי יומא כו' אע"ג דבשאר אי' מליח כרותח וכבוש כמבושל ולפ"ז י"ל דעל בב"ח אמר ר"י בקושטא מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ורבין שמע זה מר"י ושגג וסבר דעל כל אי' קאי וכיון שא"א שאמר ר"י מליח אינו כרותח לענין שאר אי' מההיא פינכא וע"כ מוקמי' דבריו בבב"ח דודאי לא שקר רבין וכיון דבחד לשנא אמר כבוש אינו כמבושל ממילא. ידעי' שגם זה לא אמר אלא בבב"ח וא"כ בשאר אי' לא פליג ר"י והביא ד' הרשב"א בנדרים מ"ט שהביא ד' הירושלמי פ"י דתרומות אמר ר"י לית בה נכבשין אלא נשלקין דכבוש אינו כמבושל אלמא שלוק בציר ממבושל אפי' מכבוש והכי מסיק בירושלמי שם לר"י עכ"ד ומיושב קושי הנו"ב הנ"ל וגס מיושב קושי' התוי"ט הנ"ל דל"ק מהא דירושלמי הנ"ל דשפיר, ס"ל לר"י דבשאר אי' כבוש כמבושל ועוד יש ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל כמ"ש בעה"ב ס"ק ב' דמש"ה פ' כרב ושמואל נגד ר"י בכבוש משום האי מעשה דעכברא בשכרא דקי"ל מעשה רב ואפי' אם החולק עצמו עושה מעשה כשמעתי' אמרי' מעשה רב לדעת הרבה פוס' כמ"ש ביד מלאכי אות י' סי' תכ"ד בפרט שרב גופי' אינו הבר פלוגתא דהש"ס אינו מביא רק ד' שמואל ור"י וכיון דרב עביד כשמואל בעכברא בשכרא קי"ל כותי' דמעשה רב ועוד יש הוכחה דכבוש אסור משמן של נכרי דאסרו מתחלה ור"י נשיאה התירו משום דנוטל"פ שרי ומוכת דכבוש אסור ובאמת לר"י ל"ק מהא דשמן די"ל דר"י ס"ל דמטעם אחר גזרו על שמנם משום חתנות וכדאמר רב התם דדניאל גזר עליהם אבל התם בע"ז ל"ז א' מוכת דר"י נשיאה וב"ד דהתירו השמן משום דנוטל"פ מותר א"כ מוכח דכולהו ס"ל דכבוש אסור כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בחולין שם שכ' ליישב קושי' הנ"ל דאביי בא לדחות מההיא פינכא כל ד' רבין דנ' דלכ"ע מליח נ"ט כדי קליפה וכבוש נ"ט בכולה שהרי החוש מעיד ע"ז שהמלוחים והנכבשים זה עם זה נ"ט זה בזה אלא שאינו נ"ט כמו רותח ומבושל שע"י האור יוצא עיקר הטעם וס"ל לרבין דנ"ט שע"י כבישה ומליחה לא חשוב נ"ט כיון שאינם ע"י האור וכיון שהוכיח אביי מההיא פינכא דמליח כרותח לאסור כ"ק הרי דנ"ט שלא ע"י האור נמי חשוב נ"ט ממילא מוכח דכבוש הוא כמבושל לאסור כולה עכ"ד ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' י"א שכ' מתחלה ליישב קושי' הנ"ל די"ל דשמואל ור"י פליגי אי אמרי' קמא קמא בטל ור"י אזיל לשיטתי' דס"ל בע"ז ע"ג דאמרי' קמא קמא בטל כו' ולדידן דלא פסקי' בזה כר"י ואמרי' חוזר וניעור לכך קי"ל דכבוש כמבושל וכ' ליישב בזה קצת דעת ר' ירוחם שהביא הב"י שכ' דבבב"ח ל"א כבוש כמבושל כו' ואח"כ דחה זה דבאמת אף הפוס' דס"ל דאמרי' קמא קמא בטל פוס' ג"כ דכבוש כמבושל א"כ עכצ"ל דלא תליא זה בזה כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובד' ר' ירוחם הנ"ל יעוש"ה ועי' באבן ציון שם וביד מלאכי בכללי ר' סי' תקנ"ח מ"ש והאריכו בזה ואין כאן מ"ל בזה עוד הביא הנו"ב שם ד' התיו"ט פ"י דתרומות מ"י שהק' במשניות דתרומות ופ"ז דשביעית דסתרי אהדדי וגם הק' למה בפלוגתא דר"י ושמואל בחולין קי"א ב' אי כבוש כמבושל למה לא מותיב מהני משניות לא על שמואל ולא על ר"י וכ' ליישב דמוכח מהמשניות הנ"ל דאין טבע כל המינים שווים דיש דברים דבלעי ופלטי בכבוש ויש דלא בלעי ופלטי בכבוש כו' אפי' מה שנאסר ע"י כבוש לא נתבאר במשנה אי נאסר כולו או כ"ק ולפ"ז שמואל ור"י שווים בזה שיש דבר הנאסר בכבוש ויש דבר שאינו נאסר ששום אחד מהם לא יחלוק על שום משנה ואמנם פלוגתייהו הוא בהנך דברים הנאסרים בכבוש ס"ל לשמואל דכבוש במקום שאסור הרי הוא כמבושל ואוסר כולו ור"י ס"ל דאפי' במקום שאוסר אינו כמבושל לאסור כולו אלא אוסר רק כחום צלי שאוסר כ"ק אבל במה שמבואר במשנה שאינו אוסר בין לשמואל בין לר"י ניחא שאינו אוסר כלל דדבר זה אינו פולט בכבוש וכ"כ יש מה שאינו בולע וא"כ אין מקום להקשות לא על שמואל ולא על