יד אליעזר חלק א רל

א"כ שפיר יכולים לסמוך על הס"ס וכי ס"ם לאו סברא טובה היא ובכ"מ אזלי' בתר ס"ס רק במקום שיש לברר לפנינו אין לסמוך על הס"ס אבל בטעימת קפילא דאין כאן בירור גמור לפנינו רק מסברא דלא מרע אומנתי' או על"ג א"ע מאי חזית דנסמוך על הנך הברות נסמוך על סברת הס"ס דמאי אולמא האי סברא מסברא דס"ס ולא מקרי טעימת קפילא בירור דנימא דאיכא לברורי וסמכי' שפיר על ס"ס וא"צ להטעים לקפילא דטעימת קפילא ג"ב אינו בירור גמור לפנינו כו' עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב עפ"ד מהרש"ל שהביא הש"ך ס"ק ט"ז קושי' התוס' והרא"ש שהק' למ"ד לינת לילה פוגם האיך משכחת לה מריקה ושטיפה בקדשים כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ו) קדירה. עי' ש"ך ס"ק י"ת שכ' דכל המים נ"נ כו' ועי' בחו"ד ס"ק י' מ"ש בזה על הש"ך ועי' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"א שכ' וראוי שתדע דאם בישל בשר ואחר לילה חלב ואחר מעל"ע מבשר חלב ודאי אסור ולא מהני כלל התירא דלילה וחשבינן מעל"ע מבשר כו' עכ"ד ועי' בבית יהודא מה שהק' עליו וכ' דבש"ד ס"ק א' חזר וכ' זה ושינה בלשונו ופ' ואחר מעל"ע מבשר בישל תבשיל ואולי כונתו שבישל אינו מינו של החלב שאסור מדאורייתא עד ס' כו' וגם מיישב ד' התב"ש לעיל פי' ל"ג בד' הב"ח בהנפ"מ בין נבלה לטרפה כו' מקושי' הפרמ"ג בשער התערובות עליו מד' האו"ה כו' והאריך בזה ק יעוש"ה

(ז) מעל"ע. עי' בעה"ב ס"ק ט' מה שהק' בכ"מ שמוזכר מעל"ע לענין כלים שאב"י דלפ"מ דאיתא בפסחים י"ב דלר"י אדם טועה ג' שעות ולר"מ ב' שעות א"כ למה סגי מעל"ע מצומצם ניחוש דטועה ב' או ג' שעות ביום אתמול וגם היום טועה כן ויש מקום לטעות ד' שעות לר"מ ולר"י ו' שעות כו' והאריך בזה והניח בצ"ע יעוש"ה

סימן קד

סעיף א (א) עכברא. עי' ש"ך ס"ק א' מה שתמה על המחבר ועי' בפלתי מ"ש ליישב ועי' בחידושי מהרא"ל מה שהשיג עליו והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ועי' בעצ"ל שהק' בהא דא"ר בע"ז ס"ח ב' לא ידענא טעמא דרב כו' הא ע"כ לא ש"ל לרב דנוטל"פ אסור כר"מ דהא עיקר טעמא דר"מ שם דגמר מגע"נ כו' והא לרב אינו מוכח כלל מגע"נ דהא ס"ל מב"מ לא בטל ואסור במשהו והרמ"א כ' באו"ת סי' תמ"ז היכי דאסור במשהו אף נוטל"פ אסור כו' א"כ מש"ה אמרה תורה להגעיל כלי מדין דלמא ישתמש במינו ואוסרת הפליטה במשהו ואסור אף דנוטל"פ משהו איכא מ"מ אבל בעלמא ס"ל לרב נמי דנוטל"פ מותר כו' והאריך בזה והניח בצ"ע ובאמת לק"מ וכמ"ש המקמ"ח די"ל דרב ס"ל מסברא דנוטל"פ אסור כמו אליבא דעולא וכמ"ש התוס' בע"ז שם ד"ה אמר וגם מיישב בזה קושי' חכם א' שהק' בהא דקא' הגמ' שם דהכא חידוש הוא כו' דאיך אפשר לומר דרב ס"ל נוטל"פ מותר רק לגבי שרצים אסור א"כ מנ"ל למילף מגע"נ דנוטל"פ אסור כו' דלמא הוצרכה התורה להגעיל שמא בישל העכו"ם שרצים כו' ולפ"ד התוס' ניחא כו' דאף דרב ס"ל דנוטל"פ אסור בשרצים כו' מ"מ ס"ל דר"מ ור"ש בסברא פליגי כמו אליבא דעולא ועוד כ' ליישב קושי זו והאריך בזה ועי' בחמדת צבי בסוף הס' בהשמטות לפסחים מ"ג שכ' ליישב קושי' זו דלרב לשיטתי' בכריתות ט"ו ל"ל משום ספי' שמא יבשל במינו ציוותה התורה להגעיל לפמ"ש בפנים שם א"ו בכל א"י נוטל"פ אסור ועוד כ' ליישב דהתוס' שם מ"ד ב' ד"ה אלו הק' איך יליף ר"ע טכ"ע בנזיר מגע"נ הא נזיר קל מכל אי' שבתורה כו' ותי' דבמדין הי' כליהם בלועים מיין ואסורים לנזיר כו' ונמצא מוכח אף שלא במינו נוטל"פ אסור דהא בנזיר לא משכחת אלא שלא במינו דהא נזיר הוא עדיין ונאסר ביין עכ"ד ועי' בעה"ב לעיל סי' צ"ה ס"ק ד' ובס' המנוחה פ"א מהל' חו"מ הל' ו' בבית מנוחה שם ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רנ"ו ובשערי שמחה שער א' ובס' משכן בצלאל סי' קצ"ו אות י"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בבית יהודא מה שהביא בשם המנחת כהן ח"ב פ"ג הטעם דהכל אסור כו' ומתחלה הק' עליו ואח"כ כ' דדבריו נכונים יעוש"ה

סימן קה

סעיף א וא) מקרי כבוש. והוא מימרא דשמואל בפסחים ע"ו א' ובחולין צ"ז ב' מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל ובחולין שם קי"א ב' אמר ר"י אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמי' דאמר שמואל מליח כרותח כבוש כמבושל כי אתא רבין אר"י מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל אמר אביי הא דרבין ליתא דההוא פינכא דהוי בי ר"א דמלח בה בשרא ותברי' מכדי ר"א תלמיד דר"י הוי מ"ט חברי' לאו משום דשמיעא מיני' דר"י דאמר מליח כרותח עכ"ל הגמ' וברי"ף שם הביא מימרא דר"י אמר שמואל וכ' וז"ל דאף ר"י סבר להא דשמואל דהא ר"א תלמידו של ר"י כדאימלח לי' בשרא בההוא פינכא חברה עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם סי' כ"ח וכ"פ הטור והמחבר והרמב"ם בהל' מכ"א לא הזכיר דין זה דכבוש ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו שהק' דהא לפי כללי דאמוראי הל' כר"י לגבי שמואל כו' ולמה שבקו לדר"י ופ' כשמואל ואי משום דמסיק אביי שם בחולין דהא דרבין ליתא דהא האי פינכא כו' ותברה כו' דשמיעא מיני' דר"י דמליח כרותח אכתי אני תמה וכי בשביל דליתא להא דרבין במליח נימא דכל מה דכייל רבין משמי' דר"י ליתא אתמהה והלא בהא דכבוש שאינו כמבושל לא אשכחן משמי' דר"י להיפך מד' רבין וכ' בתחלה ליישב דטעמייהו דפוס' הוא משום הא דעכברא בשכרא בע"ז ס"ו ב' דאסר רב והאי עכברא בשכרא צונן הוא וע"כ משום כבוש שהוא כמבושל אסרה וכמ"ש התוס' והרא"ש שם א"כ קם לי' רב ושמואל בחדא שיטתא והו"ל ר"י יחידאה לגבייהו ואח"כ דחה זה דגם בזה לא יספיק לדחות ד' ר"י כיון דכללא הוא דרב ור"י הל' כר"י וכן שמואל ור"י הל' כר"י א"כ אפי' קיימי רב ושמואל בחדא שיטתא נגד ר"י אפי"ה הל' כר"י לגבי תרווייהו שהרי בשמעתא דגלודה בחולין נ"ה ב' כ' הרא"ש דהדרי' לכללא כו' ולבסוף מסיק הרא"ש לחלוטין כר"י אף דרב ושמואל ורבה בב"ח ור"א בר' ינאי לכולהו עכ"פ עור בית הפרסות אינו מציל אפי"ה הל' כר"י לגבי כולהו ומתרץ ד' הרי"ף דאוסר כבוש מס' אי הל' כתרווייהו נגד ר"י אבל על הרא"ש קשה שהרי הרא"ש דותה שם ד' רב ושמואל וכולהו אמוראי כו' ופ' אפי' לקולא כר"י לחוד דמציל וא"כ הוא גופי' קשי' למה לא ידחה בכבוש ד' רב ושמואל נגד ר"י ע"כ קושי' ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ס' שהביא ד' השמן רקח שהק' לו מד' הרא"ש בשבת פ' חבית סי' ד' שכ' ומסתברא דלית הלכתא כר"י לענין חיוב חטאת דהוה להו רב ושמואל בחדא שיטתא כו' וה"ל ר"י יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכ"כ הרא"ש בעירובין ר"פ הדר סי' ב' דקי"ל כרב דהא הדר שמואל לגבי רב וה"ל ר"י חד לגבי תרי וגם הק' ד' הרא"ש אהדדי מלבד הוכחת הנו"ב מד' הרא"ש בפ' כירה סי' א' שכ' לענין לשהות תבשיל שבשל כל צרכו