יד אליעזר חלק א רכב

(ד) בהג"ה טעמו בטל. עי' ט"ז ס"ק ט' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' מ"ש על הט"ז ועי' בבית יהודא מ"ש על הפרמ"ג ומיישב ד' הט"ז והאריך בזה ועי' בש"ך ס"ק ט' מה שהק' על המחבר והאריך בזה ופ' דאף הוציאו שלם טעמו לא בטל ועי' בפלתי ס"ק ו' ובחו"ד ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ובדרו"ח מהגאון רע"א מערכה ו' מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה ועי' פרמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ב שכ' מתחלה דדין זה תלוי בין הטעמים של רש"י והר"ן דלרש"י דהטעם דעד שתאכלנו באי' כו' אי סלקוהו ולית בי' ממשא אלא טעם אעפ"כ לא בטל ולטעם הר"ן בטל דדם הפר והשעיר ממשו הוא ואח"כ דחה זה דלר"י אף טעמו לא בטל במינו וראי' כו' מחולין ק"ח מפליט לא פליט והביא ד' המנח"כ ח"ש פ"ב שהביא ראי' דדשיל"מ אף טעמו לא בטל מד' הרמב"ם פט"ו ממכ"א הל' ט' כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש לדחות ראי' הפרמ"ג הנ"ל מהא דמפליט לא פליט כו' ומ"ש ע"ד הש"ך הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ו' שכ' דבר חדש בזה דאע"ג דגם טעם לא בטל מ"מ בדאיכא ב' טעמים דהיינו נ"ט בר נ"ט שפיר בטל דאע"ג דקי"ל צ"ט בר נ"ט דאי' אסור מ"מ בדשיל"מ י"ל דמותר צ"ט בר נ"ט אע"ג דהוי ואי' דהא באמת כבר נתבטל בס' והוי היתרא והיכא דהמאכל מתקלקל מותר לאכלו מיד רק דחכמים אמרו להמתין כדי שיברר ההיתר אבל אין כאן שם אי' ע"ז כלל וגם כ' הר"ן דמקרי היתר בהיתר כו' אבל שם אי' לא נקרא עליו עכשיו בודאי כו' וכיון דאינו נקרא עליו שם אי' וגם נתבטל בס' א"כ י"ל דשפיר הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא דהא הוא היתר מכל צד רק דחכמים הצריכו להמתין ושלא לאכלו וזה רק בנו"ט א' אבל בב' נו"ט דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא י"ל דשרי אף בדשיל"מ דאע"ג דגם משהו אסור בדשיל"מ מ"מ נ"ט בר נ"ט י"ל דשרי דנ"ט בר נ"ט לא הוי אף טעם משהו וכמ"ש הריטב"א חולין קי"א הובא בראש יוסף שם דבחמב"פ שרי נ"ט בר נ"ט דלא הוי אף טעם משהו כו' א"כ שפיר י"ל כשיש ב' טעמים כו' דלא הוי אף טעם משהו ושרי אף בדשיל"מ והרי דעת כמה פוס' דאפי' בטעם א' שרי וכמש"פ הרמ"א רק דאנן לא קי"ל הכי כו' אבל בב' טעמים י"ל דלכ"ע שרי בדשיל"מ בדאיכא ס' מטעם נ"ט בר נ"ט דהתירא ומיישב בזה ד' הש"ך ס"ק ח' שכ' לשהות הכלים עד שלא יהי' ב"י כו' וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א סי' כ"ז על הרשב"א שהבאתי בס"ק הקודם כו' והאריך בזה ואח"כ כ' עוד טעם דהיכא דאיכא ס' א"י לאסור עוד בטעמו עפ"ד הט"ז סי' צ"ב דחתיכה שנאסרה במשהו א"י לאסור עוד במשהו כו' א"כ גם לענין דשיל"מ אם מתחלה בלע רק משהו א"י לחזור ולאסור כו' והאריך בזה ואח"כ כ' ולענין נוטל"פ בדשיל"מ נ' לכאורה דתליא בהנך דיעות בדבר שאסור במשהו אי נוטל"פ אסור כו' אבל להנך דס"ל דהוי משהו א"כ אסור אף בדשיל"מ אמנם אי איכא תרתי נוטל"פ וגם נ"ט בר נ"ט י"ל דשרי מטעם הנ"ל דאע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט דאי' מ"מ כיון דהוי לפגם שוב הוי היתר והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ונ"ט בר נ"ט אף משהו לא הוי כו' וסיים בצ"ע ולבסוף הביא ד' הר"ן פגה"נ במה שהק' על הרי"ף מדגים שעלו בקערה כו' ומאי קושי' דשאני נ"ט בר נ"ט דאפי' טעם משהו לא הוי לכך שרי מזה נ' שדעת הר"ן דנ"ט בר נ"ט הוי עכ"פ טעם משהו עכ"ד וכן מבואר להדיא בר"ן חולין קי"א ב' דנ"ט בר נ"ט הוי טעם קלוש ולפ"ד הר"ן צ"ל כטעם הב' של העה"ב הנ"ל וכעת ראיתי בפרמ"ג בסי' שאח"ז בש"ד ס"ק א' שכ' ע"ד הש"ך שם ס"ק א' שכ' ומלת וכה"ג קאי אב"ת ודשיל"מ הרי שס"ל להפרמ"ג דבדשיל"מ נוטל"פ מותר ולא ראה העה"ב הנ"ל ד' הפרמ"ג אלו שהרי לא הביאו אך הפ"ת שם ס"ק א' השיג על הפרמ"ג וכ' עליו דז"א דבדשיל"מ אפי' פגום בעצמו לא בטל דהא אין הטעם משום חשיבות ול"ש לומר והואיל ופגום בטל חשיבותי' וכ' דכ"מ בס' תפארת למשה בשם או"ה

.(ה) אע"פ שי"א. וכ' הש"ך ס"ק י"א כלומר והעיקר דאינו כן דלא מקרי דשיל"מ הואיל ולצלי לא נאסר מעולם עכ"ד והוא מד' התה"ד סי' ק"ע שכ' וז"ל ואע"ג דרב אלפס וראבי"ה פליגי בהך סברא כדאיתא במרדכי פגה"נ אההוא פת דנאפה עם הצלי דרב אלפס חשיב לי' דשיל"מ הואיל ויכול לאכלו עם בשר ולראבי"ה לא חשיב דשיל"מ משום דלבשר לא נאסר מעולם ולכותח עדיין הוא אסור כו' מ"מ ז' דד' ראבי"ה כאן הוא עיקר מהא דפ' הערל דקא' ר"א סיפא ה"ט משום דהוי דשיל"מ ולכך אין התרומה בטילה ויכול הכהן לאוכלה וקא' הא דר"א בדותא הוא דממ"נ אי לכהן משרא שרי אי לישראל מיסר קאסיר פי' לכהן הוא שרי אפי' בלא ביטול ולישראל עדיין הוא אסור היינו ממש כסברת ראבי"ה ואע"ג דאפשר דיש לחלק מ"מ נ' דכיון דטעמא משום דשיל"מ וההוא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולי האי להחמיר עכ"ל והי"א שהביא רמ"א הוא דעת הרי"ף הנ"ל ולא ידענא אמאי לא הביא התה"ד ד' הר"ן נדרים נ"ב א' ד"ה ונתערב דהביא שהק' על הרי"ף מהא דר"א דפ' הערל הנ"ל וכ' ליישב וז"ל ומתחזי לי דהא דפרכי' עלי' מיהא ודאי בדותא היא דהתם ה"ק כיון ולישראל לעולם אסור למה נחמיר אצל ישראל מפני התירא של כהן אינו בדין אבל פת שאפאה עם הללי בתנור כיון שיש לו ולכל אדם הותר בה עכשיו ראוי להחמיר בביטולה כו' עכ"ל הרי שהר"ן מיישב קושי' הנ"ל מהא דר"א ומחלק ואפשר דהא דכ' התה"ד הנ"ל דיש לחלק כונתו כמ"ש הר"ן הנ"ל לחלק ומ"מ הי' לו להביא ד' הר"ן הנ"ל ועי' בכרתי ס"ק ט"ו שכ' לחלק בין חרי גברי לחד גברא וכונתו כד' הר"ן ולא הביא ד' הר"ן הנ"ל וראיתי בישוי"ע לעיל סי' ס"ט ס"ק י"ג שהביא ד' התה"ד הנ"ל מה שהק' על הרי"ף מהא דפ' הערל הנ"ל וכ' ליישב דשם ב' שמות הם חולין ותרומה ולענין אי' והיתר זה שם תרומה עלה שאינו נאכל רק לכהנים וזה שם חולין עלה שנאכל לכל אדם אבל כאן החתיכה ששהה ג"י בלא מליחה שם היתר עלה כיון דלאוכלה חי מותרת כיון שא"צ מליחה ואי משום שאיננה ראוי לאוכלה אי אפשר לצלותה ואי משום דאין אוכלין אותה מבושל מ"מ לא מקרי חתיכה דאיסורא דהרי אף דבר שמותר לאח"ז שם היתר טלה וכ"כ בפת שאפשר לאכלה עם הצלי הכי נימא דשם אי' עלה כיון דא"י לאוכלה עם הכותח הגע עצמך בב"ת מקרי התירא בלע לענין נ"ט בר נ"ט הכי נימא דתרומה מקרי התירא בלע ומעתה ראי' התה"ד מש"ס דיבמות נדחית עכ"ד ולא ידעתי אמאי לא הביא ד' הר"ן הנ"ל שמיישב מהא דפ' הערל הנ"ל וגם מה שמקשה על התה"ד י"ל דמ"ש התה"ד הנ"ל דאפשר דיש לחלק כונתו כמ"ש הישוי"ע הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ט"ו שהביא ד' הרי"ף והביא ד' המרדכי בשם ראבי"ה שם שתפס עליו מהא דפ' הערל כו' וכן כאן עם בשר לא נאסר מעולם והר"ן בנדרים נ"ב יישבו דל"ד לשם כיון דמותר לכל עכ"ד ובאמת במרדכי שם לא הק' מהא דפ' הערל רק התה"ד הק' על הרי"ף הנ"ל והביאורי הגר"א לא הביא ד' התה"ד הנ"ל עוד כ' הישוי"ע שם אמנם מה דקשי' לי על הרי"ף מחולין קי"א ב' כו' צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח וקא' הטעם דצנון אפשר לטעום קודם שיאכל בכותח דהוא התירא כו' וקשה מה בכך דצנון אפשר למטעמי' הרי אסור במשהו כיון דאפשר לאכול הצנון בלי כותח הוי דשיל"מ דאסור בהנאה כו' ע"כ קושי' וכ' ותמי' לי שלא הרגישו הקדמונים בזה וכ' ליישב ובאמת הרמב"ן במלחמות פסחים ע"ו הק' קושי' זו על הרי"ף הנ"ל ולא ראה הישוי"ע ד' המלחמות אלו שכבר הקדימו