יד אליעזר חלק א רכא

ועי' בפלתי ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ובעצ"ל ובבאר יעקב ובהגהות מנחת אהרן ובצל"ח בביצה ד' א' בחידושי בנו שם ובשעה"מ פ"ת מהל' מכ"א הל' י"א ובס' יהושע בסוף הס' ובמלא הרועים אות ד' דשיל"מ סי' ז' וביד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ ובס' ברכת רצ"ה סי' ק' ובס' חידושי מהרשד"ם אות ד' דשיל"מ מ"ס ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ג) לפי שצריך כו' עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' דיש לשהות הכלים עד שלא יהי' ב"י דאז שרי מה"ת וכ"כ בסוף תשובת מ"ב אלא שכ' דהיינו דוקא להשתמש בהן בכולן יחד אבל בפ"ע לא כו' דאפי' בכל א' בפ"ע אסור להשתמש עד אחר מעל"ע דהא הרשב"א והעור לא כ' דלא הוי דשיל"מ אלא משום שצריך להוציא עליו הוצאות ובכה"ג דיל"מ מה"ת בלא שום הוצאות לכ"ע אסור כו' עכ"ד ואף דלמחר נמי יהי' אסור מדרבנן אפי"ה מקרי דשיל"מ כיון דלמחר יהי' מותר מה"ת ועי' בפלתי ס"ק ה' שהביא ראי' לזה מהא דכ' על חמץ בפסח דהוי דשיל"מ אע"ג דלאחר פסח מדרבנן אסור ועי' בישוי"ע ס"ק ו' שהביא נמי ראי' להש"ך מהא דכ' הרמב"ן בפסחים גבי חמץ כו' דמ"מ צריך להמתין עד אח"ז דחשיב דשיל"מ שאח"ז יהי' מותר מה"ת עכ"פ כו' וה"ה בזה וכ' אמנם יש מקום לומר דלענין הטעם עד שאתה אוכל באי' המתן עד אח"ז לענין אם שיהי' אח"ז מותר שייך ג"כ הך סברא דימתין עד שיהי' רק אי' דרבנן וגם ביטול ברוב אבל לענין הטעם שכ' הר"ן דשם היתר עלה כיון שיהי' לו היתר לאח"ז זה אינו שייך רק אם לאח"ז יהי' מותר לגמרי אז שם היתר עלה אבל אם לאח"ז יהי' עלה שם אי' כבר נתבטל כיון דחלוקין בשם זה אי' וזה היתר דאטו אי' דרבנן אין שם אי' עלה אמנם כו' דיש ב' טעמים בהא דאסרי' קדירה שאב"י לכתחלה או משום גזירה אב"י או משום דהקדירה קבלה טעם משובח ונאסרה וע"כ באיסורה עומדת ויש לחלק בין כ"מ לכ"ת דבכ"ח דא"א להפריד האי' ואמרי' דנ"נ יש שם אי' דרבנן עלי' לכתחלה אבל כ"מ דאפשר להפריד האי' ממנה ע"י הגעלה אין על הקדירה שס אי' כלל רק על המתבשל בתוכה וצריך להם טעמא דגזירה שאב"י אב"י א"כ גם לענין זה יש חילוק דבקדירה של מתכות שם היתר עלי' ואינה בטילה אבל בחרס בטילה דהוי כמו אי' והיתר עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ת' שהשיג ע"ד הפלתי הנ"ל דהא באו"ח סי' תמ"ז מבואר חמץ שיש ס' לאחה"פ מותר דלא עבר בב"י וה"ה יבש ברוב כו' וגם הק' ט"ד הש"ך מלקמן סי' ק"ט כו' וכ' דאולי בקדירה שאב"י דרבנן אטו ב"י וכה"ג ע"י תערובות לא גזרו עכ"ד ולפ"ד אין חילוק בין כ"מ לכ"ח ואף בכ"ח הוי דשיל"מ ועי' בחידושי מהרא"ל שהק' על הש"ך הנ"ל דכיון דלמחר עכ"פ אסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ דלא הותר לגמרי כו' דהא כל הטעם דדשיל"מ דאמרו חכמים עד שתאכלנו באי' כו' והאיך נחמיר עלי' מטעם זה כיון דא"א לאכלו בהיתר ואם כונת הש"ך דלמחר נתיר לו באמת רק שהיום אנו או' עד שתאכלנו באי' תורה תאכלנו באי' דרבנן דהוי כהיתר מה"ת מ"מ כיון שהכלי עצמו אם הי' ניכר לא הי' מותר למחר דמ"מ אסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ כו' וראי' מפ' הזהב דמשני דמיירי בנפל מחיצוח כו' וכ"כ הרמב"ם פ"ו ממע"ש כו' דמוכת להדיא דאף שיש לו היתר מה"ת כיון דמדרבנן אסור לא הוי דשיל"מ וטעמא רבה איכא דהא החכמים לא החמירו עליו שכיון שאפשר לאכלו בהיתר גמור ול"ל לאכלו באי' יאכלו בהיתר אף שמה"ת היתר גמור הוא אף כעת אבל אם היתרו אינו רק מה"ת מאי נפ"מ אם נתיר לו אי' זה שהוא דרבנן כעת או למחר שיש ג"כ אי' דרבנן ומ"ש תרתי דרבנן או האידנא דלא הוי רק חד דרבנן עכ"ד וצ"ל דס"ל כהפרמ"ג הנ"ל דאל"כ תקשי עליו מחמץ בפסח הנ"ל וכמ"ש הפלתי והישוי"ע הנ"ל ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ה' מה שהק' טל הש"ך הנ"ל והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' כ"ז שהק' על הש"ך הנ"ל דהא קי"ל בסי' ק"ג דבנטל"פ בעי' ג"כ רוב כו' וא"כ ההיתר דאב"י והי' נ"כ משום ביטול וממילא מותר מיד מטעם ביטול ועוד הק' גם בד' הרשב"א עצמו דנקט הטעם כיון דצריך הוצאות להגעיל לא הוי דשיל"מ הא גם בלא"ה גם אם יגעיל הא יחזור ויבלע מהמים עם הבליעה בכולו ומ"ט צריך שיהי' במים ס' נגד הכלי וא"כ אף בהגעלה צריכין לדון ביטול הבליעה במים ולא מקרי יל"מ כיון דסוף סוף ההיתר רק מכח ביטול ולומר דימתין עד אחר מעל"ע ויגעיל הא לרשב"א לשיטתי' גם בפגם ההיתר רק מכח ביטול ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בישוי"ע ס"ק ד' שהק' נמי כן על הרשב"א דאף בהגעלה צריכין לדין ביטול כו' וכ' דכונת הרשב"א לומר דכיון דמהני הגעלה אין על הקדירה שם אי' כלל ואינו מועיל הביטול ע"ז שפיר קא' הרשב"א דכיון דצריך הוצאות ומעשה עד שתהי' מותר אין שם היתר עליו ואף לטעם רש"י הנ"ל כו' ניחא וכ' דהיינו דוקא בקדירה של אי' אבל כלי בשר בכלי חלב בזה שפיר שייך לומר עד שאתה סומך על הביטול יותר נכון להגעילה וכיון דיש במים ס' אף בלי ביטול אין חשש דהיכא דיש ס' בחלב נגד הבשר אין זה דרך דכ"ז שיתבשל בה בקדירה הזה אין בחלב המתבשל טעם בשר וה"ה להיפך כיון דיש במים הנבלעים ס' וחנ"נ לא שייך שהכל מותר ובזה צריך הגעלה דעד שאתה סומך על הביטול חד בתרי יותר תסמוך על הגעלה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שם שהק' נמי קושי' זו על הרשב"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ד' שהק' על הרשב"א הנ"ל דא"כ כל האיסורים הוי דשיל"מ דאפשר להתירם ע"י ביטול ברוב או בס' וכל היכא שאנו מתירין איזה אי' ע"י ס' או ס"ם נימא דצריך לבטלו ברוב ביבש במינו או בלח ובא"מ בס' וכיון דאפשר לעשות מעשה המתירו נימא דהוי דשיל"מ כמו הגעלה ואע"ג דאין מבטלין א"ל הא זה רק דרבנן ודמי לחמב"פ דכ' הפוס' דהוי דשיל"מ כיון דמותר מדאורייתא וכמ"ש הש"ך להשהות הכלים שלא יהי' ב"י וא"ל דזה לא מקרי דשיל"מ מה שמתבטל ברוב או בס' כיון דאין ההיתר בגוף הדבר ואין האי' ניתר רק שמתבטל דא"כ גם בהגעלה למה הוי דשיל"מ הא ג"כ מצד ביטול אתינן עלה דבעי' שיהי' במים ס' לבעל אח האי' כו' וכ' ליישב וגם מיישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל והאריך בזה ולבסוף כ' ע"ד הש"ך הנ"ל דא"ל דא"כ בכ"מ שמתירים מסד"ר או מס"ס יצטרך הכלי הגעלה כיון דהוי דשיל"מ או להמתין עכ"פ שלא יהי' ב"י דז"א דדוקא בכלי שנתערב בין הכלים דאנו דנין על הכלים הוי שפיר דשיל"מ אבל היכא דאנו דנין על האי' עצמו ומתירים מס"ס או מסד"ר ממילא גם הכלי מותרת דאיך נימא דהאי' גופי' מותר והכלי יהי' צריך הגעלה זה הוי תרתי דסתרי ואח"כ הביא קושי' הפלתי דלמה מתירין כלי עכו"ם מס"ס והא הוי דשיל"מ בהגעלה ומיישב דהתם דנין על האי' הנפלט מן הכלי ולא על הכלי גופי' עכ"ד ועי' לעיל סי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' עוד בש"ך שהביא ד' מהרש"ל שכ' דהיכא דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן לא מקרי דשיל"מ והשיג עליו דאפי' בא ההיתר בלא זמן חשיב דשיל"מ כגון נדרים וכה"ג עכ"ד ועי' בפלתי שם ובתוי"ק ס"ק ב' ובמנח"י כלל ל"ע אות ת' ובד"ח חיו"ד סי' ט"ו בד' בן המחבר שם מ"ש ליישב ד' הרש"ל ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה ועי' בבית יהודא שהביא ד' הפ"ח שכ' להסתפק היכא דנתבטל האי' ויכול למכור בתערובות בדרך שאין לו שום הפסד אם מצריכים אותו לעשות וה"ל כדשיל"מ והגם דאיכא טרחא בטרחא מועטת כזאת מקרי דשיל"מ כמסקנת התוס' בההוא דקא' בשנכנס לירושלים ויצא כו' והשיג עליו וכ' דלא הוי דשיל"מ כו' והאריך בזה בדברים נכונים יעוש"ה: