יד אליעזר חלק א ריט

כהמקמ"ח הנ"ל ועי' בנו"ב שם בהג"ה מבן המחבר שהביא מה שנדפס בשמו בצל"ח בביצה שם שהעלה דהנך ב' טעמים של רש"י והר"ן כו' תליא בפלוגתא דאמוראי והוכחתי דר"א ע"כ ס"ל דדשיל"מ לא בטל משום דעד שתאכלנו באי' כו' כמ"ש רש"י שם כו' דאי ס"ל בדשיל"מ הוי כמב"מ מאי מתרץ שם ר"א לעולם ס' יו"ט ס' חול הוי דשיל"מ ואפי' בדרבנן לא בטל ולכאורה מה ענין ביטול לענין ס' אי' א"ו דחד טעמא אית להו דכל שיכול לאכול בהיתר לא סמכי' לא על ביטול ולא על ס' עכ"ד ועי' בצל"ח ביצה שם ד' א' שהק' נמי קושי' הפ"י הנ"ל וכ' די"ל דלפי סברת הר"ן כו' א"כ זה שייך באי' תורה אבל באי' דרבנן מודה ר"י דבטל כמבואר בחולין צ"ט ב' כו' ואם אמרי' דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל ע"כ אינו מטעם של הר"ן וצ"ל הטעם של רש"י כו' וטעם זה שייך ג"כ בספי' כו' וזהו כונת רש"י בדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל וממילא דה"ה בס' אי' כו' והאריך בזה ובחידושיו מבן המחבר שם כ' נמי דר"א ס"ל כטעמו של רש"י כו' ומיישב בזה קושי' הפ"י הנ"ל ודבריו נכונים בזה והיינו כעין ד' המרהצו"ב הנ"ל אך אינו מחלק בין לח בלח לבין יבש ביבש אבל מ"ש שם דיש נפ"מ בין הטעם של רש"י להר"ן דלטעם של הר"ן במין בשא"מ בטל אף בדשיל"מ ולטעם של רש"י אף בשא"מ לא בטל כו' ומיישב בזה קושי' התוס' שם ל"ט ב' על ר"א כו' וגם מיישב בזה ד' הרי"ף בפ' גה"נ כו' מקושי' הר"ן בנדרים שם כו' דלפ"ד א"ש דהרי"ף פ' כר"א ור"א ע"כ ס"ל כטעמו של רש"י כו' וגם הוכחתי דלטעם זה גם בא"מ שייך דשיל"מ לא בטל ושפיר פ' הרי"ף כר"א עכ"ד בזה אין דבריו נכונים דאף להטעם של רש"י הנ"ל נמי בא"מ בטל אף בדשיל"מ וכמ"ש הת"ח הנ"ל לפי שאין ההיתר אח"כ נקרא על האי' אלא על התערובות שנאסר והוא א"מ של האי' והוי כמו שאל"מ והיינו דבמב"מ אזלי' על האי' שנתערב בהיתר ואמרי' דלא תאכל את האי' כעת רק תמתין ותאכל בהיתר וכן ראיתי בדברי חיים חיו"ד סי' ט"ו שכ' נמי דאף לטעם של רש"י בא"מ בטל אף בדשיל"מ וכמ"ש בת"ח הנ"ל והק' על הר"ן דאמאי אמרי' גם ביבש ביבש דאינו בטל בדשיל"מ וגם הוא לא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דאף הר"ן נמי ס"ל כטעמו של רש"י כו' רק שהי' קשה להר"ן הא תינח יבש ביבש דנוכל לומר דאף דמה"ת בטל ברוב מ"מ אין האי' נהפך לההיתר וכמו דס"ל להמחבר בסי' ק"ט סעי' ב' וכדעת הרשב"א דכשנתבטל יבש ביבש אסור לבשלן ביתד כו' ולא כדעת הרא"ש שם וא"כ שפיר נוכל לומר טעם זה דאנו דנין על שם האי' שנפל לתוך ההיתר דלמה נאמר להתבטל ולאכול עכשיו אם יכול לאכול בהיתר אם תמתין בלא ביטול דהא אף שנתבטל עכשיו מ"מ שם אי' נקרא עליו דאינו היתר מצד עצמו תמתין עד שיהי' מצד עצמותו היתר משא"כ בלח בלח ודאי כשנתבטל בס' ואינו נו"ט ודאי האי' נהפך להיתר כו' ואינו נקרא שם אי' כלל כו' והאי' נהפך להיתר הי' קשה להר"ן למה אמרי' בזה דדשיל"מ אינו בטל דהא בזה לא נוכל לומר כטעם הת"ח הנ"ל דאנו דנין על האי' שנפל לתוך ההיתר ועד שתאכלנו באי' כו' הא כשנתבלל יחד ואינו נו"ט תו אין כאן שם אי' כלל והאי' נהפך להיתר ואיך שייך לדון על האי' אם אין כאן עוד שום אי' ולכן פי' הר"ן הטעם משום דדומה לדם הפר ודם השעיר דכיון שהוא דשיל"מ הולכין אחר העצם דמב"מ לא בטל ולא אזלי' אחר שם האי' שאסור השתא אבל ביבש ביבש גם הר"ן מודה לסברת רש"י דהטעם הוא דעד שתאכלנו באי' כו' והחילוק בין מב"מ ובין מין בשא"מ הוא כסברת הת"ח הנ"ל כו' ולפ"ז ל"ק קו' הנ"ל על הר"ן דהא ביבש איכא טעמא כמ"ש הת"ח ועיקר סברת הר"ן הוא על לח בלח וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א לעיל סי' צ"ט ובתשובה סי' קפ"ט על הרי"ף מכלאים פ"ט מ"א כו' וגם כ' ליישב בזה ד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א הל' י"ב שכ' וז"ל יראה לי דמין בשא"מ גם דשיל"מ בטל עכ"ל כו' וכ' דכוונתו דיש חילוק בין מב"מ ובין מין בשא"מ אף ביבש ביבש וכסברת הת"ח הנ"ל כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' המרהצו"ב והמקמ"ח בישוב קושי' הנו"ב הנ"ל אך הוא כ' דהא דיבש ביבש תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש אי אמרי' דנהפך האי' להיתר אי לאו והמרהצו"ב והמקמ"ח ס"ל דלא תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש הנ"ל דאף להרא"ש נמי יש חילוק בדשיל"מ בין יבש ביבש ללח בלח ועי' בהג"ה מבן המחבר שם שכ' נמי דאף לשיטת הרא"ש הנ"ל יש לחלק בדשיל"מ בין יבש ביבש ללח בלח עפ"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ח כו' והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בנדרים שם שכ' נמי ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דבס' וכן בס"ס אף הר"ן מודה לטעם של רש"י הנ"ל כו' והיינו כהמרהצו"ב ובנו של הצל"ח הנ"ל ועוד כ' שם דלפ"ד הר"ן נ' דזה הטעם ג"כ הא דקי"ל בפסחים קט"ו ב' דמצות אין מבטלין זא"ז כו' ומיישב בזה קושי' התוס' מנחות כ"ב א' ד"ה מכאן כו' ועי' באשכול הל' תערובות אי' סי' ל' בנחל אשכול שם אות י"ט שכ' נמי כן ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דהר"ן נמי ס"ל כטעם רש"י הנ"ל ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' ק' מ"ש והאריך בזה ועי' בשמחת יו"ט מהגאון מפלאצק בביצה שם שהק' נמי קושי' הפ"י הנ"ל על הר"ן ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב כעין ד' בנו של הצל"ח הנ"ל והאריך בזה אבל באמת ז"א דאף ביבש ביבש להר"ן דס"ל כטעמו של רש"י הנ"ל נמי בטל במבשא"מ לפ"ד הת"ח הנ"ל וכמ"ש בד"ח הנ"ל ועי' בברוך טעם בשער התערובות בדין דשיל"מ שנתערב בשא"מ פ"א ובדין ביטול טעם בדשיל"מ פ"א ופ"ב שכ' נמי דביבש ביבש אף הר"ן מודה לטעמו של רש"י כו' וכ' נמי דזה תליא בפלוגתא של הרשב"א והרא"ש הנ"ל אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לא כו' וכ' ליישב בזה קושי' הפ"י הנ"ל על הר"ן כו' וגם כ' ליישב בזה ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' יראה לי כו' והאריך הרבה בזה והיינו כהד"ח הנ"ל ועי' בהג"ה שם אות ב' ג' מ"ש והאריך בזה ובפ"ז שם מ"ש ליישב קושי' השעה"מ פט"ו מהל' מכ"א והאריך בזה ובהג"ה שם אות ח' מ"ש בזה יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' נמי ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל דיש לחלק בין לח בלח ליבש ביבש וד' הרמב"ם קאי על יבש ביבש כו' ולכך הביא מטבל דמיירי כסתמא דמלתא אפי' יבש ביבש והיינו כעין תי' של הד"ח והברוך טעם הנ"ל ועי' בשערי שמחה שער ג' בענין ביטול היתר בהיתר סי' ה' שכ' נמי דביבש ביבש אף הר"ן ס"ל טעמו של רש"י הנ"ל כו' ומיישב בזה הקושי' הנ"ל על הר"ן בשם הרי"ף מהמשנה דצמר גמלים כו' דהתם הוי יבש ביבש כו' וגם מיישב בזה ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' יראה לי כו' דקאי על יבש ביבש כו' והוא מטעם שכ' הת"ח דבא"מ לא נקרא ע"ש הראשון כו' והאריך בזה והיינו כהד"ח והברוך טעם הנ"ל ובסי' ד' שם כ' ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' נמי ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל דגם הר"ן ס"ל כסברת רש"י הנ"ל ומחלק בין לח ליבש כו' וכ' נמי דזה תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש הנ"ל אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לאו כו' וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א הנ"ל מהא דצ"ג כו' משום דהתם הוי יבש ביבש כו' וגם מיישב בזה קושי' התוס' ביבמות פ"ב א' ד"ה משום כו' והאריך בזה והיינו כהמרהצו"ב והמקמ"ח והברוך טעם והד"ח והשערי שמתה הנ"ל ולא הביא דבריהם כלל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רכ"ד מה שהאריך וכ' בזה וכעת ראיתי בבית יהודא שהק' נמי על הר"ן מד' הגמ' ביצה ג' ב' ומד' התוס' יבמות פ"ב הנ"ל וכ' דהר"ן לא ס"ל כהתוס' אלא ס"ל דאף יבש ביבש לר"י מב"מ לא בטל ולהתוס' לא תקשה מהגמ' הנ"ל דהתוס' לא ס"ל כטעם הר"ן אלא כהטעם דרש"י הנ"ל כו' אבל עכ"פ מוכח מגמ' זו