יד אליעזר חלק א רי

בזה ובאמת ז"א וכמו שהק' הבית יהודא דהא היש משא"ו הוא מהר"ם מרוטונבורג שהביא הטור באו"ח שם ומוכרח דלא ס"ל לחלק בהכי דכ' שם ול"ד לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט שמרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלם דשאני התם שאינו נהנה מהם עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק עכ"ל ואם איתא הו"ל למימר דשאני הכא דאסור בהנאה אבל מוקצה מותר בהנאה כמ"ש התוס' בע"ז ס"ו הביאו המג"א סי' שכ"ה וא"ל דס"ל דמוקצה אסבה"נ וכמ"ש המג"א שם כו' א"כ גם תי' אינו דכ' דש"ה דאינו נהנה מהם עד אחר ביעורן כו' דהא נהנה בזה שהוא נוטלן ומבטלן ונהנה מהם בעודם בעין שמרבה עליהם עצים ומבטלן אע"כ דאין זה סברא כלל לומר דלכך אסור להוסיף עליו ומבטלו שנהנה במה שמבטלן דלא דמי ומ"ש החו"ד כמו שאסור לפטם בהמה באיה"נ כו' וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה כו' כ' עליו דזה ל"ד כלל לאיה"נ דהא הכא הטעם הוא דאסבה"נ משום ביזוי מצוה ליהנות מהם כו', וא"כ כשמערבן בס' שוב לא הוי ביזוי מצוה כשמשתמש בהם אח"כ ומה בכך שנהנה במה שמבטלו דהא אינו אסבה"נ ואין זה אי' מה שיש לו הנאה מהביטול רק האי' הוא במה שמשתמש בו תשמיש שאינו של מצוה וכאן לא הוי ביזוי מצוה דהא כבר נתבטל רק דלכתחלה אין לבטל כו' ולכך הק' הט"ז והש"ך שפיר אמאי בנ"ח אסור להוסיף ובשאר אי' דרבנן כ' המחבר שמותר להוסיף דא"ל דהטעם הוא בנ"ח משום שנהנה במה שמבטל דמה בכך שנהנה הא אינו אסבה"נ רק משום ביזוי מצוה כו' כמו בנוי סוכה שאסור ליהנות מהם משום ביזוי מצוה אבל אין זה ביזוי מצוה במה שמבטלו ואח"כ כ' ע"ד המג"א אי מוקצה אסבה"נ והאריך בזה וצ"ל בקושי' הנ"ל כמ"ש הגאון רע"א שם בהשמטות ליישב והאריך בזה ועי' בבאר יעקב מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בברוך טעם בדין ביטול בדשיל"מ פ"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ט) בהג"ה נפל למים. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהביא בשם הת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לקדרה של בשר וכ' הש"ך וא"ל אגוף הדין פשיטא דהא כל אי' בטל בס' י"ל משום דלקמן בסי' רצ"ט נתבאר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול קמ"ל דהכא לא אמרי' הכי וכן הוא באו"ה כלל כ"ד ד"ת עכ"ד ודבריו תמוהים כמו שתמה בחידושי רע"א דהא אדרבה דהתם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם הרוב גמלים בטל הצמר רחלים ומותר לתפרו בפשתן וכ' דלק"מ דודאי הוי חידוש דין דהא לפמ"ש הר"ן בנדרים נ"ב א' דבדשיל"מ מיד אפי' מבשא"מ לא בטל וא"כ אם נתערב חלב במים אסור לערבו עם בשר לזה הוצרך האו"ה לאשמועי' דבטל וכ"נ לדינא דעת המחבר ריש סי' צ"ה אבל עכ"פ להרי"ף קם הדין דאסור לערבו עם בשר ולהרי"ף קשה איך יתרץ מתני' דכלאים דצ"ג כו' והא התם הוי ג"כ היתר בהיתר דיכול לתפרו שלא בפשתן ואעפ"כ בטל ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בתשובתו סי' ל"ח וסי' קפ"ט וסי' ר"ז ובתוס' רע"א במשניות בכלאים אות ל"ה על הרי"ף ועוד הק' מחולין קי"א ב' כו' צנון שחתכו בסכין של בשר דע"י טעימת קפילא מותר לאכלו בכותח מה מהני טעימת קפילא הא מכ"מ אם יש בו משהו ג"כ אסור לאכלו בכותח דהוי דשיל"מ וכ' די"ל דמה"ט באמת אמרי' שם דאמר אביי בשם חזקי' צנון כו' אסיר לאכלו בכותח וכ' בערוך מש"ך סי' צ"ח דמשמע דאביי בא לאסור אפי' ע"י טעימת קפילא כו' ולפי הנ"ל י"ל דס"ל דגם דיש לו היתר מיד בטל במבשא"מ ולא ס"ל כשנויא דר"א בביצה גבי מים ומלח כו' אבל אביי י"ל דס"ל כר"א כו' והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קפ"ו שהק' נמי על הש"ך דגם בסי' רצ"ט היתר בהיתר בטל כו' ועוד הק' דדין זה מפורש בגמ' דצנון כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכו הק' בישוי"ע ס"ק ז' ולעיל סי' ס"ט ס"ק י"ג מהא דצנון כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ט' י' שהק' נמי כן והאריך בזה ובסי' ק"ב ס"ק ה' כ' נמי דלהרי"ף יש להחמיר בהאי דינא דחלב שנפל למים כו' דאסור לכתחלה דהוי דשיל"מ כה"ג אף בא"מ וגם הק' על הרי"ף מהא דצנון כו' הנ"ל ועוד הק' שם והאריך בד' הרי"ף ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בבית יהודא שכ' נמי כהחידושי רע"א הנ"ל דאתי לאשמועי' כו' אף דהוי דשיל"מ דלא בטל דהא יכול לבשל במים זה תלב קמ"ל הת"ח דאפי' לכתחלה מותר לבשל במים זה בשר דלא ס"ל כהר"ן וכ' דאף דהמחבר לעיל סי' צ"ו פ' כן דפת שאפאה עם הצלי אסור לאכלו בחלב א"כ אמאי כ' רמ"א בת"ח דאף לכתחלה מותר ליתן המים שנתערב בו חלב בבשר י"ל דפת שאפאה עם הצלי הטעם הוא דלכתחלה אמרי' ריחא מלתא וכיון דאפשר לאכלו בלא תלב הוי כלכתחלה אבל הכא כיון שכבר נתבטל אף לכתחלה שרי ואח"כ הק' לפ"ד הר"ן בשם הרי"ף הנ"ל על הש"ך בסי' ק"ח ס"ק ב' שכ' דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח מטעם שכ' הרי"ף כו' וז"א כו' אבל בש"ע לא פ' כן כו' רק הטעם הוא דלכתחלה יש לחוש לד' האו' דריחא מלתא הוא כו' והביא ד' הפר"ח שכ' דיש להחמיר כהרי"ף והר"ן כו' וכ"נ דעת רש"י כו' ולפ"ז גם בדין הנ"ל כזית חלב כו' לא בטל ואסור לבשלו בבשר כיון שיכול לבשל בו חלב הוי דשיל"מ ולא בטל ואח"כ הק' דאיך כ' הר"ן גבי פת שאפאה עם הצלי דהוי דשיל"מ דזו היא לטעמו של רש"י עד שתאכלנו באי' כו' י"ל כשיש לו שעת הכושר תיכף לאכלו בהיתר אף בא"מ לא בטל אבל לטעם הר"ן דכיון שיש ל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל א"כ מה בכך דיכול לאכלו בלא כותח כיון דפח עם צלי הוי מבשא"מ ואמאי לא בטל אח"כ ראיתי דמ"ש הפר"ת בשם הר"ן דס"ל ג"כ כהרי"ף דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ היינו הר"ן בנדרים נ"ב אבל הר"ן שבאלפסי פגיה"נ חזר וכ' דלא הוי דשיל"מ עכ"ד ולא ידענא מאי קשי' לי' על הר"ן דהא מבואר להדיא בר"ן נדרים נ"ב א' ד"ה ונתערב דאף לפ"ט שכ' דכיון שיל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל אפי"ה ס"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ שכ' וז"ל דחזי' לרבנן ולר"י דפליגי במב"מ אי בטל או לאו ואמרי' בפ' הקומץ כו' דשניהם מקרא א' דרשו דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר כו' אלמא לא בטל וקסבר ר"י דה"ט דמב"מ לא בטל לפי שכל דבר שדומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו ומש"ה ס"ל לר"י בכולהו אי' דמב"מ לא בטל ורבנן לא משמע להו הכי דמ"מ מב"מ דאי' והיתר אין דומין זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונם בעצם אלא אתר חילוקן באי' והיתר אלא ה"ט דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דכיון דשניהם עולין כלומר שכשרים לזריקה אין מבטלין זא"ז דכי היכי דר"י אזיל אתר דמיון העצם אזלו רבנן אחר דמיון ההיתר ולפיכך כל שחלוקין באי' והיתר אפי' מב"מ בטל דה"ל כמבשא"מ ומש"ה אמרי' דבדשיל"מ נטו רבנן משום חומרא לדר"י דכיון שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי באי' והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרי' שאינו בטל במינו דאי הכי הוי דמי טובא חדא שהן שוין במין ועוד שאינן חלוקין לגמרי באי' והיתר ומש"ה לא בטל אלא בשא"מ כדי שאותו חילוק בין במינו לשא"מ ישלים אותו שווי שניתוסף כאן משום דשיל"מ לפי שהחילוק שבין המינים סיבת הביטול והשווי נותן שלא יהו בטלין הלכך כל שהוא אסור עכשיו ואינו חסר מן איסורו אלא שעתיד להיות ניתר לאח"ז אותו חסרון של אי' כיון שהוא מועט ראוי הוא שישלימנו אותו חילוק שיש בין מינו לשא"מ אבל כשיש לו עכשיו היתר כי ההוא דפ' משילין שאף מים ומלח מותרין עכשיו כו' הרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח שאף עכשיו שניהם מותרין וכיון שהיתרן קרוב א"א לחילוק שיש בין מינו לשא"מ שישלימנו דהא הש"ס