יד אליעזר חלק א רט

מד' התוס' פסחים הנ"ל דס"ל, דאפי' בשאינו מכוין לבטל את האי' אין מבטלין א"ל כו' ע"כ קושי' וזה יש ליישב בדוחק לפ"ד הפר"ח הנ"ל דהתוס' בע"ז הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבן ומש"ה ס"ל דבאינו מכוין לבטל את האי' מותר אפי' לכתחלה והתוס' פסחים הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת ומש"ה ס"ל דאפי' בשאינו מכוין לבטל את האי' אסור לבטל לכתחלה אך אח"כ הק' השעה"מ בד' התוס' דע"ז הנ"ל לפמ"ש הנ"ל דהיכא ואפשר בע"א מקרי מבטל א"ל עדיין קשה ה"נ הא אפשר בע"א וכתקנתא דרב כו' ע"כ קושי' והניח בקושי' ועי' בברכת אברהם בפסחים שם שכ' ליישב ד' התוס' דעכצ"ל דכאן שהכלי אסור וא"כ בזה שמבשל בה מתכוין להכשירה ושפיר הוי מבטל אי' ודוקא בהגעלה שכונתו להכשיר הכלי ואינו מתכוין על המים שיתבטל בה האי' זה לא נקרא מבטל אי' לדעת הר"ן כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן שלא סתרי דבריו אהדדי וגם יש ליישב קושי' השעה"מ על התוס' הנ"ל וגם מיושב קושי' ר' יהודא בכרך הנ"ל דאין התוס' פסחים חולק על הר"ן דע"ז הנ"ל ועי' בישוי"ע שם מ"ש ע"ד התוס' פסחים הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד ברמ"ץ ובסי' ל"ו ובחיו"ד סי' מ"ב מ"ש על הפוס' הנ"ל דס"ל דהיכא דאינו מתכוין לבטל האי' מותר לבטל א"ל והא הוי פסיק רישא כו' וכ' דלהפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן ניחא דבאי' דרבנן שרי באינו מכוין אף בפס"ר וכמ"ש בתה"ד הובא באו"ת סי' שכ"א כו' אבל להפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת יש לאסור בפס"ר אף באינו מכוין והביא ראי' מד' התוס' פסחים הנ"ל כו' וע"כ דקושי' דהוי בס"ר ואזלי לשיטתם בתולין צ"ח ב' ד"ה לאו שנ' דס"ל להראב"ד באסור מה"ת וא"ל אסור גם באינו מכוין כיון דהוי פס"ר ודחה זה דבש"ס שם פריך לרב ואיהו ס"ל לר"י דדבר שא"מ אסור כו' ושפיר הק' התוס' לשיטתו ואח"כ כ' להוכיח סברא הנ"ל מד' הראב"ד בחולין שם כו' והאריך בזה ובד' הט"ז הנ"ל יעוש"ה ולפ"ד מיושב נמי קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן דהתם בפסחים קאי על רב והוא ס"ל כר"י דדבר שא"מ אסור ומש"ה ס"ל להר"ן שם דאף שא"מ לבטל אסור לבטל לכתחלה וגם מיושב לפ"ד ד' התוס' הנ"ל ועי' בחידושי הרי"מ בחידושיו לפסחים שם מ"ש בזה ועי' בקהי"ע ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ט"ז שתמה על מהרי"ט תע"ד סי' ב' שכ' דבההוא דס' טרפה דלא ימכרנו לנכרי דקשה אמאי הרי ס' הוא אם ימכרנו או לישראל והוי ס"ס כו' ותי' דאין לעשות ס"ס בידים דהוי כמבטל א"ל ותמה עליו בהא אם א"מ לבטל מותר לבטל א"ל ואין לך א"מ לבטל יותר מזה שהוא מכוין ליטול דמיו עכ"ד ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש לפרש ד' המחבר בסי' פ"ד הנ"ל די"ל דכונתו דרק בנהפבוד האי' מההיתר מותר לבטל לכתחלה או י"ל דתרתי שמעי' מיני' דאפי' מה שבולע מהנמלים בשעה שיחמם ג"כ מותר לבטל לכתחלה כו' ומסיק דתרתי שמעי' מיני' כו' והאריך בזה ועוש"ה:

(ד) ואפי' נפל. עי' ש"ך ס"ק ז' שכ' מיהו בדיעבד גם דעת הראב"ד כמ"ש המחבר וכמ"ש הרשב"א והר"ן שמו עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ד' שהק' עליו דהא אנן ק כר"י בגיטין נ"ד ב' דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד וכיון דלהראב"ד אסור מדאורייתא יש לקנוס שוגג אטו מזיד וכן משמע כו' גבי נפלו ונתפצעו כו' דאם ביטל אי' בעין דיש לקנוס שוגג אטו מזיד ומ"ש דכ"כ הרשב"א והר"ן לא מצאתי בדבריהם כן דהם לא כ' רק דבדיעבד אם ביטל האי' בטל מדאורייתא וזה ודאי אמת אבל מדרבנן נ' דיש לאשור בשוגג להראב"ד בביטל אי' בעין כיון דעבר אאי' דאורייתא א כו' עכ"ד ובאמת משמע מד' הר"ן בחולין צ"ח ב' כהש"ך שכ' וז"ל ומיהו אע"ג דביטול א"ל מדאורייתא הוא לד' הראב"ד אם עבר וביטלו מדאורייתא בטל ואפי' במזיד לא בטל בשוגג פליגי בה ר"י ור' יוסי בגיטין נ"ד וקי"ל כר' יוסי דאמר בשוגג בטל כו' עכ"ל הרי להדיא דכ' זאת אפי' לד' הראב"ד דס"ל דהוא מ דאורייתא מ"מ בשוגג בטל וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג כן על החו"ד וכ' דכן משמע מד' הרשב"א בחידושיו שם וכ' ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ועוד כ' שם להשיג על הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' שהק' על הט"ז והב"מ כו' וכ' עליו דלא עי' בלשון הירושלמי שהביא הט"ז כו' ועוד כ' ליישב הקושי' שהק' ד' הטור אהדדי כו' והאריך בזה ליישב עפ"ד התוס' זבחים ע"ד א' ד"ה ונפלה כו' יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' ובעה"ב ס"ק ד' ובבית יצחק בשער הקבוע סי' ס"א ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ה מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה

(ה) ואם במזיד. עי' ט"ז ס"ק ט' שכ' דאומר מותר שוגג הוא כו' ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ס"ב מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ה' מה שהק' על הדין של המחבר שכ' וכן למי שנתבטל דהא קי"ל דא"א אוסר דבר שא"ש כו' והאריך בזה ליישב ובד' התוס' יבמות פ"ג א' ר"ה א"א כו' יעוש"ה

(ו) בהג"ה ואסורים למכרו. עי' ש"ך ס"ק י"ד שכ' שאם מכרו לישראל בזול כמו לעכו"ם דשרי דהא לא מהני מעשיו עכ"ד ובפר"ח ס"ק י"ד השיג על הש"ך וכ' להתיר אף לישראל ביוקר מלנכרי דזה גופי' הוי קנסא שמוכרח למכרו ולא לאכול בעצמו והביא ראי' מב"מ צ"ב ב' גבי שור שסרסו על ידי הערמה כו' ובפלתי ס"ק ז' השיג על הפר"ח והסכים להש"ך ועי' בעה"ב ס"ק ו' שהשיג על הפלתי והסכים להפר"ח והאריך בזה יעוש"ה ועין ש"ך ס"ק י"ד מה שהק' מחולין ק"ח ב' דפריך חלב נבלה הוא כו' ועי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הפרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שהביא ד' המנח"י כלל פ"ה אות ל"ב שכ' דהראב"ד בתמים דעים סי' ז' דמתרץ ההוא דחולין כו' והפרמ"ג השיג עליו והעתיק תשובת הראב"ד בתמים דעים והשיא כונתו לע"א והוא השיג עליהם וכ' דשניהם שגו בכונת הראב"ד והאריך בזה ועוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה

(ז) ולא נהגו. עי' בתוי"ק ס"ק ה' שכ' דלא ידעתי טעם נכון לזה כו' ומ"ט א"צ לחקור ומ"ש הש"ך דאחזוקי אי' לא מחזקינן קשה דהא בכ"מ קי"ל היכא דאפשר למבדק לא סמכי' אחזקה וא"כ ה"ה הכא כו' והאריך בזה והניח דין זה בצ"ע גדול למעשה יעוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה: סעיף ו (ח) מרבה עליו עי' ט"ז ס"ק י"ב וש"ך ס"ק רי"ט שהק' דבאו"ח סי' תרע"ז סתם המחבר וכ' דמותר השמן שבנר חנוכה שנתערב וכו' שאין להוסיף עליו לבטלו והרי נ"ח אינו אלא מדרבנן כו' ועי' במג"א שם ס"ק י"ב שכ' ליישב דאפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ כו' והוי דומיא דחמץ כו' עכ"ד ודבריו תמוהים וכמו שתמה בבאר היטב ס"ק י"ד דא"כ אפי' באלף לא בטל ולמה כ' המחבר שם ואין בו ס' לבטלו עכ"ד וכן הק' בתשובת רע"א בסוף הס' בהשמטות לסי' ל"ח ועי' בלב"ש באו"ח שם שכ' ליישב וכונת המג"א כיון דדמי קצת לדשיל"מ חמיר טפי לענין דאסור להוסיף ועכ"פ ס' סגי עכ"ד והוא דחוק ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק י"ב ובהגהות ר' ברוך פרענקיל שם מ"ש בזה ובחו"ד ס"ק ח' כ' ליישב דיש לחלק בין אי' אכילה לאיה"נ דבאי' אכילה כו' כיון דמבטל לי' שוב אינו מרגיש הטעם אבל באיה"נ הרי נהנה במה שנוטלו ומבטלו ולכך אסור לבטלו כו' וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה שמרבה ומשביח ההיתר במה שזורק האי' לתוכו ומוקצה למצוה איה"נ הוא כו' עכ"ד ועי' בס' בית הלוי עה"ת בסוף הס' בחידושים לשבת כ"ג ב' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' החו"ד הנ"ל שכבר הקדימו