יד אליעזר חלק א קצח

כזית בכא"פ ודעת הראב"ד בפא"ט נמי שאין לוקין אפי' למאן דגמר לה ממשרת שאין מזהירין מן הדין ואין עונשין מה"ד ודעת הרמב"ן בתולין שם כדעת רש"י הנ"ל דטכ"ע לאו דאורייתא והאריך בזה וכ"כ הרשב"א שם ובתה"ה בית ד' שער א' שדעת הרמב"ן כדעת רש"י ובדעת הרשב"א הנה בתה"ה שם כ' וז"ל מ"מ לענין פסק הלכה אנו על מי לסמוך בואו ונסמוך ע"ד ר"ת ור"י ובעל הלכות והראב"ד ז"ל שרבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכ"כ בת"ה הקצר וז"ל מבשא"מ אם יש כזית מן האי' בכא"פ אסור ולוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו וממשו פחות מכאן אסור דבר תורה עד שיתבטל במיעוטו בס' אלא שאין לוקין עליו ככל ח"ש שהוא אסור דב"ת וזהו שקראוהו טעמו ולא ממשו עכ"ל ומשמע נמי דס"ל דטכ"ע דאורייתא אך בר' ירוחם נתיב ט"ו ח"ה אות כ"ט כ' דהרשב"א ס"ל כשיטת רש"י הנ"ל דטכ"ע לאו דאורייתא ועי' בב"י שכ' עליו דלא דק דהרשב"א ס"ל כר"ת ועי' בתה"ד סי' ע"ט שכ' ליישב ד' הרשב"א שכ' דמהני עכו"ם מסלפ"ת אף שאינו קפילא כו' דס"ל כרש"י דטכ"ע לאו דאורייתא והיינו כד' ר' ירוחם ולא הביא ד' ר' ירוחם הנ"ל והש"ך הביא ד' התה"ד ותמה עליו דהא הרשב"א כ' בהדיא בתה"ה הנ"ל כר"ת ודוחק לומר כיון דכ' ומ"מ לענין פסק הל' נסמוך על ר"ת ור"י ובעל הלכות והראב"ד שרבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה א"כ לא פ' כותייהו אלא משום חומרא ומהני סברת המקילים לענין עכו"ם מס פ"ת ועוד דבת"ה הקצר שם סתם לגמרי כסברת ר"ת ולא הזכיר סברת המקילין עכ"ד והיינו כד' הב"י הנ"ל בדעת הרשב"א ולא הביא ד' הב"י וגם לא הביא ד' ר' ירוחם הנ"ל והעיקר בדעת הרשב"א כהב"י והש"ך הנ"ל דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכדעת ר"ת הנ"ל וכעת ראיתי בפר"ח שם שהביא ד' הרשב"א בתשובה סי' תצ"ו שכ' דהטעם דנאמן עכו"ם במסלפ"ת בטעימת התערובות מפני שטכ"ע אינו אלא מדרבנן והיינו כד' התה"ד הנ"ל ליישב ד' הרשב"א ולא הביא ד' הרשב"א בתשובה הנ"ל שהוא בעצמו כ"כ והיינו כד' ר' ירוחם בדעת הרשב"א ועי' בהגהות אמרי ברוך ובנמוקי הגרי"ב שהביאו נמי ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ב מ"ש בד' ר' ירוחם הנ"ל והאריך בזה. ודעת הר"ן בתולין שם דטכ"ע לאו דאורייתא שכ' וז"ל ולענין מבשא"מ כל היכא שנתערב גופו ויהיב טעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא כדאמר רבא בפ' התערובות מבשא"מ בטעמא ובודאי מדאורייתא קא' דומיא דמאי דקא' מב"מ ברובא וש"מ דמין שנתערב בשא"מ בגופי' ובטעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא ואי איכא כזית בכא"פ לוקה כו' ואי ליכא כזית בכא"פ אסור מדאורייתא מיהו אין לוקין עליו ואי לא יהיב טעמא שיעורו בס' והיכא שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טכ"ע שלפי שיטת ר"ת הוא מדאורייתא ולפי שיטת רש"י מדרבנן וכיון שכבר כתבנו שד' רש"י ז"ל נראין עיקר נפ"מ שאם נפלה חתיכה של נבלה לתוך הקדרה ופלטה ונשפך הרוטב דאין אנו יודעים אם הי' בו ס' או לאו תולין להקל ככל אי' של דבריהם כו' עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וס"ל דזהו דוקא כשהסיר האי' ונשאר טעם בזה הוא לאו דאורייתא אבל היכא שנתערב גוף האי' ונמחה לתוך ההיתר מקרי טעמו וממשו והיכא דאיכא כזית בכא"פ ואכל הפרס לוקה ואי ליכא כזית בכא"פ אסור מה"ת ואין לוקין כן הוא שיטת הר"ן וכ"כ הפרמ"ג שם דכן הוא שיטת הר"ן ועי' בב"י מה שתמה על הר"ן דלפ"ד משמע דהא דאמר ר"י כל שטעמו וממשו כו' אינו למחלקותו של רש"י ור"ת כו' ועי' בהגהות הב"ח שם על הר"ן ובפר"ח מ"ש בטוב ליישב ד' הר"ן והיינו כמ"ש בפרמ"ג בכונת הר"ן הנ"ל ועי' בד"ח שם שכ' נמי כן בכונת הר"ן והביא ד' הפר"ח וכן הוא נמי דעת הריטב"א בחולין שם ובט"ז שם דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וכן הוא נמי דעת הרא"ה בבדק הבית שם דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וכ"כ עוד בספרו בחינוך מצוה ש"ל ובדעת הרא"ש כ' הטור דס"ל טכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל והביא דבריו הדברי חמודות שם אות קל"א והב"י כ' עליו דלא מצאתי לו שהכריע בדבר וכן הוא נמי דעת בעל העיטור בשער ראשון בהכשר הבשר דין הד' דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת האשכול הל' תערובות אי' סי' כ"ת דטכ"ע דאורייתא שכ' וז"ל אבל לח בלח אי א"מ דיהיב טעמא בפי' ס' לבטולי טעמא ולא ממשו מה"ת אסור ואי אית בי' כזית בכא"פ לוקה כו' ולמדנו שטכ"ע מדכ' תורה וכל משרת כו' ומכאן אתה דן לכל התורה כולה ולכך צוה כו' בכלי מדין שהכלים שהשתמשו באותו יום יגעלו ויתלבנו להוציא הבלוע כו' עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת בעל ה"ג הל' חלב סי' ס"ד דטכ"ע דאורייתא ש' וז"ל דאשכחן דאסר רחמנא טעמא דאי' כודאי דאי' מדגלי רחמנא גבי נזיר דכתיב מיין ושכר יזיר ות"ר נזיר ל"ז א' משרת ליתן טכ"ע כו' ותנן תולין ק"ח א' טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנו"ט באותה חתיכה אסורה ואמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכן הוא נמי דעת הסמ"ג במצות ל"ת סי' קל"ח דטכ"ע דאורייתא שהביא שם ד' רש"י הנ"ל וכ' עליו וז"ל וכבר סתרנו דבר זה שאמר כי טעם כל דהוא אסור בקדשים שהרי הוכחנו שמב"מ בקדשים בטל ברוב ומ"ש כי דרשה דמשרת אסמכתא הוא אין נ' לרבינו יעקב כו' וכ"פ בה"ג דטכ"ע דאורייתא כו' סוף דבר זה לפ"ד ר' יעקב ובה"ג כי מב"מ בטל ברוב אף בקדשים וכ"ש בחולין ומד' סופרים אינו בטל עד שיהא בו ס' ומבשא"מ מה"ת טכ"ע מקרא דמשרת וזה כשיש כזית בכא"פ ללקות עליו אף בחולין וכ"ש בקדשים וזה מה שאמר בע"ז ס"ז אמר ר"י טעמו וממשו של אי' אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכא"פ אבל טעמו ולא ממשו שהקדרה כל כך גדולה שלא יוכל לאכול כל הזית של אי' בכא"פ אסור עד ס' ואין לוקין עליו כו' והביא ד' הירושלמי בנזיר כו' דמוכח דטכ"ע דאורייתא יעוש"ה הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת היראים בעמוד ב' אכילות סי' ע"ט דטכ"ע דאורייתא שהביא הברייתא דמשרת כו' ואח"כ הביא מימרא דר"י כו' וכ' וז"ל פי' מב"מ קא' כדאמרי' בזבחים ע"ט א' אמר רבא מב"מ ברובא פי' דבר תורה אבל מבשא"מ טעמו ולא ממשו אסור כדתניא משרת כו' ומכאן אתה דן לכל אי' שבתורה עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכן הוא נמי דעת הר"ש פ"ב דטבול יום משנה ג' דטכ"ע דאורייתא והביא נמי ד' הירושלמי דנזיר הנ"ל וכ' שם דהא דח"ש אסור מה"ת שמא ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא והק' מפ' גה"נ גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא משמע דאפי' ע"י תערובות נמי אסור וכ' נמי דלענין טכ"ע ל"ש אין מזהירין מה"ד דהאי ק"ו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא כו' והאריך בזה והיינו דלא כהראב"ד הנ"ל וכן הוא נמי דעת ס' התרומה סי' מ"ט דטכ"ע דאורייתא שהביא ד' ר"ת הנ"ל שדחה ד' רש"י הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' כן דטכ"ע דאורייתא יעוש"ה. ובדעת הרמב"ם הנה בפט"ו מהל' מכ"א הל' ב' כ' וז"ל כיצד חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהם טעם חלב והי' בהם ממשו הרי אלו אסורין מה"ת נמצא בהם טעמו ולא הי' בהם ממשו הרי אלו אסורין מד' סופרים כיצד הוא ממשו כגון שהי' מן החלב כזית בכל ג' ביצים מן התערובות אם אכל מן הגריסין האלו כג' ביצים הואיל ויש בהם כזית מן החלב לוקה שהרי טעם האי' וממשו קיים אבל פחות מג' ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם וכן אם לא הי' בתערובות כזית בכל ג' ביצים אע"פ שיש בהם טעם חלב