יד אליעזר חלק א קסה

נמצאו בה מומין וא"י אימת כו' דפליגי אי אזלי' בתר חוקה דגופא או חזקה דממונא והא ודאי רובא דנשי ליכא בהו מומי דפסלי בנשים כו' דא"כ רוב נשים יצאו מתחת בעליהן ואפי"ה לא מצרפי' הך רובא לגבי חזקה דגופא לשוי' כי רובא וחזקה לאורעי חזקת ממון ולא מדכרינן רק חזקה לחודא א"ו דליכא הכא רובא כלל כיון דחזינן לה עתה שהיא מהמיעוט מה לי אם יצתה קודם מהרוב או מקרוב ול"ש בזה רק חזקת הגוף דמעיקרא דאין סברא לתלות יותר שזה עתה יצא מהרוב או שזה קודם אלא משום חזקה דמעיקרא כו' וגם בהך דהמוכר בהמה לחבירו ונמצאת טרפה דלא הזכירו שם רק אי אזלי' בתר חזקה לחודא וכ' דד' הש"ך צ"ע והפלתי שם כ' להמליץ בעד האגודה דיש להבין ר"ה דפליג אר"ח ופוסל בנמצא פגומה מ"ט הא ה"ל ס"ם כו' וצ"ל דהוא בגדר שם אונס חד הוא ואף בזה וכי אנו דנין על הסכין אם פגום או לא אנו דנין אם נשחטו סימנים בפגימה או לא וא"כ מה לנו אם הי' פגימה מקדם בסכין ולא שחט בו סי' או הי' פגימה אחר שחי' וממילא לא הגיע הפגימה לסי' הני ב' הספי' חד הוא אם שחט בפגימה סי' או לא שחט יהי' מאיזה טעם שיהי' ולכך לא הוי ס"ם מעליא כו' ולכך מטריף ר"ה אבל כאן בספי' דשוחט הוי ס"ס מעליא ול"ש שם אונס תד כי הלא נודע אם ס' א' מתיר או אוסר יותר מחבירו אינו קרוי שם אונס חד כו' וכאן בס' דלמא עכשיו שכת בהמה ששחט רביע שעה מקדם ודאי טרפה דבזמן מועט כזה א"א לשכות מבלי ס' שגם אז הי' שכוח וטרפה אבל בזה הס' דלמא מ"מ שחט כהוגן אתה מתיר כל שחיטות וא"כ ס' זה לא כשל זה ול"ש שם אונס חד וה"ז ס' גמור ולכ"ע מותר ולזה נתכוין האגודה דסמך אהך שנוי' דתוס' דהוי ס"ס ותמה על התוס' דמשוה הך לס' שמא לאחר שחי' נפגם הא במקוה כו' משוי' לי' לודאי גמור לשרוף הטהרות למפרע כו' דפריך הגמ' ורמי מקוה אחבית דבמקוה ודאי ובחבית ס' ומשני הא רבנן והא ר"ש וא"כ לרבנן ודאי הוא כו' ונ' דהתוס' ס"ל כהרמב"ם דפ' במקוה ודאי ובחבית ס' וכבר תמהו ועי' במשל"מ כו' דס"ל להרמב"ם ודאי הך דמקוה הלכתא וכן הך דחבית הלכתא כו' וס"ל להרמב"ם דקשה איך מדמה הגמ' טומאה לאי' טומאה ילפי' מסוטה כו' וגם עשה התורה ס' כודאי משא"כ אי' לא ילפי' מסוטה כו' וצ"ל דס"ל להגמ' אף באי' ס' דאין חזקה מועיל למשוי ודאי רק בטומאה גזיה"כ להחמיר ולא להקל וא"כ מעל"ע שבנדה דלב"ש די' שעתה ובחולין אף לב"ה וקא' הטעם דהעמד אשה בחזקת טהרה וקשה מה מועיל חזקת טהרה הלא בחבית דאיכא חזקת טבל ומ"מ מידי ספי' לא נפקא מכ"ש להקל בחזקת טהרה הא מידי ספי' לא יצא וזהו ודאי דלא גרע מאי' ועכצ"ל דז"א דאזלי' בתר חזקה והרי הוא ודאי בין להקל ובין להחמיר ולכך באשה חזקת טהרה מועיל להקל ושפיר פריך ממקוה על חבית אבל לאביי ורבא דס"ל באשה טעמא אחרינא דאשה מרגשת כו' וא"כ שפיר י"ל דל"ד אי' לטומאה ובטומאה חזקה משוי' כודאי ולא באי' ולכך מחלק הרמב"ם בין חבית למקוה כו' וכן הוא דעת התוס' ואגודה דס"ל דהוי ס' אם הי' מקודם וא"כ הוי ס"ס וכ' עוד ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד המהרש"א ריש נדה שהק' דמאי פריך אדרבה נימא העמידן על חזקתו כו' הואיל דאיכא חזקה לכאן ולכאן הרי הוא ס' כו' וי"ל דהא קי"ל תרומה בזה"ז דרבנן כו' וס' אי' להקל וצ"ל דאתחזק איסורא ופריך שפיר הגמ' אדרבה כו' וה"ל כמאן דליכא חזקה כו' ומותר כמו מלתא דרבנן דלא אתחזק כלל כו' רק י"ל קושי' מהרש"א דהא איירי בטבל וטבל ה"ל דשיל"מ דאפי' בסד"ר אזלי' להחמיר ואין מקום לקושיא זו אך באמת בריש ביצה ובסוף ביצה כו' משמע דרב אשי חדית לן זה דבדשיל"מ אפי' סד"ר אסור אבל שאר אמוראי אביי ורבא לא ס"ל הך דבדשיל"מ יהי' סד"ר אסור והך סוגיא דריש נדה אזלי לאביי ורבא א"כ שפיר פריך הגמ' אדרבה העמד יין כו' ולית כאן חזקת אי' ויהי' סד"ר ודשיל"מ דספי' אסור לא ס"ל לאביי ורבא וא"כ גם ד' הרמב"ם מיושבים דהרי הרא"ש מתיר בגבינות כו' מכת רוב והרשב"א לא ס"ל כן דהרי אתרע רובא דהי' טרפה וא"כ להרא"ש לא פריך הגמ' מן אבית יין דודאי רוב יין אינו מתחמץ כו' א"כ מאי פריך הגמ' דנימא בחבית ודאי למפרע החמיץ דהא הוא לסתור הרוב משא"כ מקוה ליכא רוב נגדו וצ"ל דא"כ למה ס' החזקה לודאי יין דהא יש כאן רוב ועכצ"ל כרשב"א רובא דאתרע וא"כ חור הדבר להיות שוה כמקוה רק י"ל לעולם דאיכא רוב ומ"מ ס' הוא דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר כמ"ש הר"ן בביצה כו' וטבל הוי דשיל"מ רק זהו הכל לר"א דס"ל דשיל"מ אפי' ספי' אסורה כו' ה"ה לרוב אבל לאביי ורבא דס"ל דשוה הוא לשאר אי' דרבנן אף בדשיל"מ אזלי' בת"ר וא"כ א"ש סוגיא דנדה דאתיא לאביי ורבא ושפיר רמי מקוה אחבית ול"ל דיש כאן רוב דא"כ מאי ס' יש ואי דהוי דשיל"מ ס"ל דאף בדשיל"מ אזלי' בת"ר ושפיר הק' אבל באמת בחבית אין כאן ודאי דיש לו רוב ומ"ט אסורה דהוי דשיל"מ דלמסקנא קי"ל בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר להתיר לגמרי כו' ולד' הרמב"ם יש לאגודה יחד לתלות להקל ויש סברא לחלק בשוחט בסכין פגומה מהכ"ת נימא דלא יעשה פגימה בסימנים מאן מעכב הא לא ידע מפגימה משא"כ בשכח הל' שחי' מתחלה ידע ובקי ורגיל לשחוט כהוגן וא"כ הרגל נעשה טבע לשחוט כראוי כו' ואף שאח"כ שכח הל' שחי' מ"מ הרגילות מביא שישחוט כהוגן כו' ולכן נ' לחלק בשכח דיני שחי' והי' לו קבלה יש להקל אבל בשכח הרגשת הסכין להרגיש פגימה ואו' על סכין פגום שהוא אינו פגום בזה יש להחמיר כי בלי ס' שחט בסכין פגום כיון שאין מרגיש לשחוז סכין ובזה יש להחמיר כשל תורה כהט"ז ופר"ח כו' עכ"ד אך קשה דהא הוי ס"ס במקום חזקה והש"ך פ' לקמן בסי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"ת דל"א ח"ס במקום חזקה אבל באמת לק"מ וכמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ת' דדוקא בחזקה טובה ואלימתא משא"כ חזקה דהשתא דלאו חזקה אלימתא כ"כ אמרי' שפיר ס"ס ועי' במשב"ז שם מ"ש דדרך הסכין להתקלקל ע"י חתיכת דבר מה והוי חזקה העשוי' להשתנות אף דמ"מ חזקה טובה הוא ועדיפא מחזקה דהשתא מ"מ בהצטרף עוד חזקה דבהמה בחי' אסור כו' עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' א' שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הפרמ"ג אלו דנהי דס"ס במקום חזקה לא מהני מ"מ אם יש כאן גם חזקה המסייע לס"ס שוב אמרי' אוקי חזקה בהדי חזקה והוי כדבר דליכא חזקה כלל ומהני ס"ס ולפ"ז בשלמא בסכין כיון דבהמה בחי' יש לה חזקת אי' לא מהני ס"ס ול"א הרי יש כנגדו חזקת הסכין להעמידו על חזקתו הראשונה שעתה נפגם במפרקת כיון דחתיכה מקלקל להסכין ודרכו כן א"כ הוי חזקה העשוי' להשתנות ולא הוי חזקה והוי ס"ס באתחזק איסורא אבל בשוחט נהי נמי שמדרך האדם כל שאינו חוזר על למודו להשכיח על למודו מעט מעט מ"מ לא הוי חזקה עשוי' להשתנות כיון דאנן אמרי' דרוב מצוין. א"ש מומחין הן אף שלא נודע כלל אם למד מעולם מכ"ש כשידוע שלמד מתחלה שדרכו לחזור על למודו תמיד שיהי' מומחה וחזקה זו אינה עשוי' להשתנות לכך העמיד חזקה זו דרוב מצוין נגד חזקת אי' דבהמה ושוב מהני בי' ס"ס כו' דבריו נכונים בזה אבל מ"ש אח"כ ליישב עפ"ד האחרונים שכ' דהיכא דחזקה סותר ב' הספי' לא מהני ס"ס נגד החזקה אבל אם סותר רק ס' א' מהני ס"ס ומפ"ז מחלק בין סכין לשוחט כו' דבריו תמוהים בזה דהאחרונים כ' להיפך דהיכא דחזקה סותר ב' הספי' מהני ס"ס והיכא דאינו סותר רק ס' א' לא מהני ס"ס עי' בפרמ"ג לקמן סי' י' בכללי ס"ס אות כ"ת ובחו"ד שם אות כ"ז ובישוי"ע שם ס"ק י"ז ובתשובת רע"א סי' ל"ז ובשערי תורה ח"א כלל