יד אליעזר חלק א קסד

כו' ונמצא פגום וכן במקוה שנמדד ואפי"ה פליגי בהו כו' אבל הכא איזה חזקה יש לו כדי שנאמר נעמידנו על חזקתו שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק לפיכך איני רואה שום הכשר למה ששחט ולא בכלים שנתבשלו בהם ואין כאן אלא חד ס' ס' אירע לו ס' לא אירע עכ"ל מזה למד רמ"א דאם נטל קבלה אין מטריפין למפרע וק"ל דא"ת שכינת הרשב"א דבמקום שיש חזקה שפיר סמכי' אחזקה מאי מייתי מההוא דסכין הא לא סמכי' על חזקה שם רק לר"ח אבל אליבא דהלכתא בעי' שיבר עצמות ותו דהרשב"א עצמו כ' בתוה"ב וז"ל וא"ת אפי' בשיבר עצמות נימא בהמה בחי' בחזקת אי' עומדת כדר"ה כו' וי"ל שא"ה הואיל ובדק הסכין תחלה ובהמה שחוטה לפניך מימר אמרי' העמד סכין על חזקתו ופגימה זו ע"י שבירת עצמות היתה עכ"ל ש"מ דחזקה דסכין אזלא נגד חזקה דבהמה ואין לנו היתר אלא בשבירת עצמות ותו קשי' אי תמצא בנ"ד היתר מכח ס"ס קשה דהא גם בתשובת הרשב"א יש לנו ס"ס א' שמא ידע כבר ושכח ב' שמא לא אירע לו פסול ותו במקוה ודאי קי"ל לאסור אף בדאיכא חזקה להתיר ולפי הנ' דהרשב"א כ' הך תשובה לרווחא דמלתא דאף שיש מחלוקת דר"ה ור"ח לענין סכין ולענין מקוה רבנן ור"א כו' שא"ה דלכ"ע אסור דאין כאן חזקה לגמרי כו' אבל לפי הל' דקי"ל כר"ח דוקא בשיבר עצמות אבל בלא"ה לא מהני ס"ס והיינו מטעם בהמה בחזקת אי' עומדת כו' פסול זה השוחט למפרע וכ"כ הרשב"א בהדיא בסי' ת"א ועוד ראי' ממ"ש המרדכי פ' מי שנות במלמד שהתנה ב"ה עמו לנסותו אם יודע ללמוד ולא נסיהו תחלה דאמרי' כיון דהשתא ידע מעיקרא נמי ידע ואזלי' בתר השתא ה"נ בנ"ד כיון שעכשיו לא ידע מעיקרא נמי לא ידע וא"ל שא"ה דאנן ידעי' שעכ"פ פ"א ידע כשנטל קבלה ז"א דהתם במלמד נמי פשוט דמתחלה לא ידע דהא לא נולדה הידיעה מבטן אמו ואפי"ה אזלי' בתר השתא וא"ל שא"ה דפ' המרדכי כר"נ דס"ל דאזלי' בתר השתא לענין מתנת שכ"מ ואנן קי"ל כרבנן דפליגי אר"נ ז"א דלא פליגי התם אלא דס"ל הממע"ה וא"כ כ"ש כאן בס' אי' דאזלי' לחומרא וע"כ או' אני כו' מחמת הראיות שבררנו להחמיר ולאסור הבשר שישנו עדיין משחיטתו של שוחט זה ולא יאכל והכלים אסורים שידועים שנתבשלו בהם כו' עכ"ד והש"ך בס"ק ת' כ' ליישב דהכא איכא חזקה ורובא דרוב המצויין כו' מומחין הן משא"כ התם גבי מקוה ליכא חזקה א"נ הכא הוי ס"ם עכ"ד וכ"כ בנקוה"כ ליישב ד' הרמ"א וכ' דלפ"ז אין ראי' כלל מה שהביא הט"ז מד' המרדכי כו' גבי מלמד ועי' בפר"ח ס"ק ח' שכ' נמי להוכיח דלא כהרמ"א מד' התוס' חולין וכהט"ז הנ"ל וכ' עוד להוכיח כן מד' הרשב"א בתה"ב פ"ז כו' שכ' וז"ל על גבינות כו' ואח"כ נשחטה הבהמה כו' שאין לאסור הגבינות וה"מ בטריפות שאפשר לומר דהך סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטריפות סרכא ושאר טרפות שא"א לתלותם בשעת שתי' הם ודאי אסורין דהא א"א לומר העמידנה על חזקתה כו' וכיון דודאי יצאתה ואין אתה יכול לברר ולא לחלות בדבר זמן ידוע אוסרים למפרע כענין שאמרו בכתמים עכ"ל וא"כ ה"נ גבי שכחה א"א לומר דעכשיו שכח הכל ובודאי דכבר נפק לי' מחזקתו ואין אנו יכולין לברר מתי ולא לתלות בדבר זמן ידוע א"כ יש לנו לאסור הכל למפרע עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק כ' שדחה ראי' זו דהא כמה פוס' חלקו אהרשב"א וכותי' פ' הרמ"א שם ועי' בפלתי ס"ק ו' מה שדחה ראי' זו מהרשב"א דכי אמר הרשב"א לודאי לא אמרו רק לס' דאמרי' אולי מקרה הי' ואף אנו מודים בנדון זה דיש ס' רק הא הוי ס"ם כמ"ש הט"ז ורשב"א יליף סברתו מן כתם הנמצא ומן ראהו חי מבערב וזהו הכל לס' ולא לודאי עכ"ד עוד הביא הפר"ח ראי' מד' הר"ן בתשובה שהביא הב"י לקמן סי' ר"א במקוה שמימיו מוחזקים להתמעט אין טובלין בו כו' ה"נ האדם בחזקת שוכח כו' עכ"ד ועי' בתב"ש שם שדחה נמי ראי' זו דא"כ היכא אכלינן בשרא ניחוש דהשוחט שכח והאיך סומכין על סתם עדים אפי' אמעשה דנעשה זה יותר מס' שנה כו' ואפי' אם נעשה חשוד אח"כ אמרי' השתא הוא דאתרע אלא דחזקה על האדם שנותן לב בדבר שהנשמה תלוי בו ואלולי שהי' נותן וידע בבירור לא הי' או' וה"נ גבי שתי' אי חיישי' שסבור שיודע והוא א"י א"כ גבי כל שוחט ניחוש להכי אלא אמרי' מסתמא יהיב לבא וחוזר על למודו כו' וה"נ בשוחט זה אמרי' השתא הוא דאתרע כלא חזר על למודו ושכח עכ"ד וע"ד הט"ז הנ"ל השיג וכ' דמ"ש הט"ו בשם המרדכי פא"ט לא נמצא כן במרדכי שלפנינו וגם לא נהיגין כן כמ"ש בהג"ה סי' פ"א כו' ומ"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' ת"א עי' בש"ך ופר"ח בדיני ספי' שפי' תשובה זו להיפך גם מ"ש ממרדכי פ' מי שנות אנן לא פסקי' הכי בשום דוכתי למיזל בתר השתא ועל קושי' הט"ז מד' התוס' תולין הנ"ל כ' דהאגודה ס"ל כתי' הג' של התוס' משום דהוי ס"ס כו' אבל בהאי שוחט דאיכא ס"ס שפיר יש לצרף גם טעם דרוב עושין כהוגן ויש לתלות בהיתר כדתלינן בסכין בס"ס בצירוף שיבר בו עצמות כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ותמהני דמשמע מט"ז ופר"ח דמחמרי אפי' בכלים שאינן ב"י ואסרי למפרע לעולם ובמקוה גופי' מקלינן בדרבנן וכמ"ש הרמב"ם פ"י דמקואות כו' עכ"ד ומ"ש דלא נמצא כן במרדכי שלפנינו תמה עליו הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' דהא מבואר במרדכי פא"ט סי' תרל"ה שכ' וז"ל וכן אמר מהר"ם להתיר בשם רבו השר ר' משה יוסף קולצין משום דל"ש גבי בהמה לומר טריף ואתאי כמו גבי מקוה חסר ואתאי עכ"ל הרי דאי הי' שייך בבהמה טריף ואתאי הי' אוסר הגבינות למפרע אלא כיון דאיכא למימר טריף ברגע אחת אף שיצא, זמן מה מחזקה ג"י אפי"ה הוי חזקה כו' הרי אף דאיכא רובא וה"נ האי שוחט אף דאיכא רובא מ"מ כיון דחסר ואתאי כמו במקוה ודאי למקוה דמיא ויש להטריף למפרע וכ"ת דאיכא ס"ס הא בסכין איכא ס"ס ואפי"ה לא מהני במקום חזקה עכ"ד ועי' בפלתי שם שהק' על תי' הנקוה"כ דכאן הוי רוב מסייע ואף ר"ה מודה כו' דהא בגבינות דעת התוס' לאוסרן בנמצא בהמה ערפה דל"ל חזקה מבוררת ול"א ניזל בת"ר דרוב בהמות כשרות וצ"ל דהא זה אתרע הרי הוא טרפה לפניך ויצא מכלל רוב ולכך לא מועיל בה רוב עכ"ד וכ"כ מהרש"ל בהדיא בחולין דלכך מצריכין להכשר דיש חזקה מכח רובא ולא ברובא לחודא דבהמה בטרפות יצא מגדר הרוב ואין הרוב מסייע לה. ואף כאן ורוב המצויין א"ש מומחין היינו כמ"ש כי אין איש עומד לשחוט אם לא דקים לי' בנפשי' שמומחה ויודע לשחוט והא קמן הוא רוצה לשחוט וא"י לשחוט וא"כ אצלו אזדא הך רוב כמו בבהמה טרפה ואמת כי הרא"ש בפ"ק דחולין מכשיר גבינות מטעם רוב לבד אף כי ראינו דבהמה ערפה אבל הרשב"א ויתר מחברים לא ס"ל רק נתנו טעם חזקה מכח רוב כו' ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' ד' שהק' טל תי' הש"ך הנ"ל דהא ע"כ בהך דמקוה מיירי במקוה שאין רגילות להתחסר מכשיעור דאל"כ אף בלא נמדדה לא סמכי' אחזקתה דהוי עשוי' להשתנות לפ"ד הר"ן אע"כ במקוה שעומדת עפ"י רוב על שיעורה ואפי"ה כשנמצאת חסירה מטמאינן למפרע אף דאיכא ג"כ רובא וחזקה ועוד קשה מדתנן המניח פירות להיות מפריש כו' מצאן שאבדו חושש כל מעל"ע ד' ר"א ואמר בגמ' חלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד כו' דמטמאי' הכל למפרע וה"נ כל מה שהפריש עליו למפרע ס' טבל ולא מפלגינן בין אבידה באונס דשכיח או לא שכיח כו' וע"כ הנהו דשרינן להפריש בשאין מצוין להתקלקל ואפי"ה במצאן מקולקלין חושש למפרע ותו איתא בגיטין פ' כל הגט כל הנהו דמוקמי' להו בחזקתן ואי אתיליד ספי' חיישי' למפרע אף במלתא דלא שכיחא ובכתובות פ' המדיר גבי