יד אליעזר חלק א קסב

עכ"ד ועי' מ"ש לעיל בשם הנו"ב והבכ"ש והיד החזקה דאף התוס' פסחים הנ"ל נמי ס"ל כן דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לחומר קדשים ולא סתרי ד' התוס' אהדדי עוד כ' הש"ש דכן משמע מריש נדה שאמרו די' שעתה ומשום דמוקי לה בחזקתה והשתא הוא דראתה כו' ואע"ג דנדה עלולה ומועדת לכך לראות ואפי' הלל דסבר מפקידה לפקידה אינו אלא לחומר קדשים וכמ"ש התוס' שם וכן מוכח מהא דאפלגו רב ושמואל בפ"י יוחסין גבי קידשה אבי' בדרך כו' ומדאמר שמואל חוששין לקידושי שניהם ולא מוקי לה בחזקה דשעת מציאתן אע"ג דעומדת לכך ביומא דמשלם שית ואפי' רב דאית לי' הרי בוגרת לפנינו כבר כ' רש"י דטעמא משום דיומא דמשלם שית לית לה חזקת נערות כלל ותוס' פי' שם משום דרוב פעמים רגילות להביא מצפרא כ"כ התוס' ריש נדה ומבואר דאי לאו הני טעמי גם רב הי' מורה דל"א בתר השתא ואע"ג דמועדת לכך ובודאי היום תבואינה סי' בוגרת ועוד קשה לפמ"ש הט"ז דטעמא דשמואל דעל בעל החמור להביא ראי' דאזלי' בתר השתא א"כ תקשי דשמואל אדשמואל דס"ל כו' חוששין לקידושי שניהם ולא מוקי לה בחזקה דשעת מציאתן ואע"ג דעומדת לכך ואפי' ביומא דמשלם שית דליכא חזקת נערות כלל כו' וכ"ש במת דאיכא חזקת חי כ"ז שלא מת דלא אזלי' בתר השתא וכן מוכח מד' התוס' פ' גיה"נ צ"ו כו' שכ' וז"ל וא"ת והלא משיאין את האשה עפ"י סי' להך לישנא דאמר רבא סי' דאורייתא כו' ואם לאתר שנשאת באו עדים שזינתה קטלינן לה דסמכי' אסי' להחזיקה בא"א מן הב' ואפי' נתברר בעדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות ול"א שמא בעלה הי' חי בשעת הקידושין ואין קידושיו קידושין וי"ל דבכה"ג נמי לא סמכי' אסי' למקטלי' ולהחזיקה בא"א מן הב' אלא אמרי' שמא בעלה הי' תי ולא הי' קידושיו קידושין וכן אם נשאת ע"פ ט"א וזינתה לא קטלינן לה אע"פ שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות דלאו לכל דבר מהמנינן לי' דאין האחין יורדין לנחלה עפ"י וגם צרתה אסורה עכ"ל ואם נימא דבמת אזלי' בתר השתא וכשעת מציאתן א"כ אמאי לא קטלי' לה כשנתבררה שכבר הי' מת בשעת הזנות אלא דמספקא אם מת הי' בשעת קידושין דשני או חי הי' וכיון דאזלת בתר שעת מציאתן במת א"כ כי היכא דהשתא מח כבר הי' מת בשעת קידושין דשני ומוכח מזה דבמת נמי לא אזלי' בתר השתא ולכן נ' כד' הש"ך בנקוה"כ דסותר שם כל ראי' הט"ז עכ"ד ועי' בד"ת שם שכ' נמי דמד' התוס' פגיה"נ הנ"ל מוכח דלא כהט"ז הנ"ל והביא ד' הש"ש הנ"ל וכ' ליישב קושי' התוס' אף אי נימא דלא כהט"ז הנ"ל ואף דהתוס' ס"ל דלא כהרמב"ם הנ"ל כו' או דהתוס' ס"ל דאף דעת הרמב"ם הוא רק לענין חיוב מלקות ולא לענין מיתה כי' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם שם סי' ס"ט מ"ש והאריך בזה ומ"ש דהתוס' חולקים על הרמב"ם עי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש בשם הנחלת יעקב בתשובה סי' ו' די"ל דאף התוס' ס"ל כהרמב"ם הנ"ל יעוש"ה ועי' בשבו"י ת"א סי' צ"ת שהביא ראי' להט"ז מב"ב קנ"ג ב' דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ופי' רשב"ם הרי אנו רואים שהוא מת ובתר השתא אזלי' והעמדנו על חזקת מיתתו ומוקי הש"ס דרבה כר"נ דאמר אם בריא עליו להביא ראי' שהי' שכ"מ אם שכ"מ הוא עליהן להביא ראי' שבריא הי' ופ' הרשב"ם דהלכתא כרבה ור"נ דאזלי' בתר השתא כו' ועור הביא ראי' מוד' התוס' ביבמות ס"ח א' ד"ה רישא שכ' וז"ל וי"ל כיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אעפ"י שהי' ס' כשבא עלי' לא מוקמי' לי' אחזקה קמייתא ולא אזלי' בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא אתרע לה עכ"ל הרי להדיא מבואר בתוס' כיון דהשתא הוא לפנינו בן ט' ודאי אתרע חזקה קמייתא ועומד דק' ופוסל ואינו מאכיל כו' עכ"ד ועי' בחתם סופר בגיטין שם כ' כי התוס' פסחים צ"א דמייתו מכל הטומאות כשעת מציאתן והרי הוכיחו התוס' בעירובין ובנדה שזהו דרבנן בתרומה וקדשים וכ' ליישב דאין כאן מחלוקת דהתוס' רי"ד בפ"י יוחסין גבי קדשה אבי' בדרך כ' הא דלא מייתי הש"ס פ"ק דנדה הך דנגע בא' בלילה כו' משום דל"ד אהדדי דבנדה לית לנו שום ריעותא אלמפרע משא"כ הכא עכ"פ בודאי נגע ולא ידע אי תי אי מת ומאז כבר אתרע חזקתו וצ"ל דהתוס' דעירובין ודנדה דמדמה להו אהדדי היינו משום דלעומת זה בנדה נמי איכא חדא לריעותא שהרי היא טמאה לפנינו דחזיא השתא משא"כ בנגע בא' בלילה נהי השתא מת זה לפנינו אבל הנוגע הזה שאנו דנין עליו אינו עמא לפנינו ע"כ יש לדמות כי היכי דנדה אינה מטמאה למפרע לחולין רק לתרומה וקדשים הה"נ בנגע בא' בלילה כ"נ סברת התוס' ולפ"ז י"ל היכי דודאי נגע וגם ודאי טמא השתא לפנינו כ"ע מודים בין ר"מ בין רבנן דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן מה"ת והכא בגל עגול מיירי כדמפרש שם שנגע בכולו מיד בתחלת פיקוח והשתא נמי בפנינו ע"כ החליטו דמחייב בפ"ש והשתא דאתית להכי לק"מ מב"ב קנ"ג דהתם הי' שכ"מ נהי דחזקת תולים לחיים כדאקשי אביי התם מ"מ לא חיישי' לי' משום דמת השתא הו"ל החולי כנוגע והמיתה כטומאה ובתרתי לריעותא כ"ע מודו דכשעת מציאתן ומייתי עלה מדר"נ כיון דכ"ע בחזקת בריאים הו"ל כודאי מגע והרי הוא בריא לפנינו ג"כ מש"ה מוציאין ממון וכשהוא שכ"מ לפנינו אע"ג דלית כאן ריעותא דנוגע מ"מ ספי' הוי ואין מוציאין ממון כו' וכן בהא דתוס' יבמות הנ"ל י"ל כיון דודאי בא עלי' וגם עכשיו היא עכ"פ פסולה לכהונה לפנינו כמ"ש התוס' אסורה נמי לתרומה אבל היכא דליכא תרתי לריעותא מוקמי' בחזקת חי וכ' ע"כ לענין אבילות כעובדא דמהר"ם מינץ אי הי' תולה והשתא מת אמרי' כבר מת למפרע מימי חליו ואי איכא ל' יום א"צ להתאבל אבל אי הי' בריא ומת אין להקל אלא מחמת ס' אבילות לקולא ולענין עיגונא אי לא מת מחמת חולי הי' נ' להקל מ"מ אין לעשות מעשה בלי צירוף עוד היתירים ולענין בשר ס' נשתטה הבהמה תוך ג"י יפה כ' הפלתי סי' ס"ט דאמרי' השתא הוא דנשחטה ומ"מ נ' אם נשרה הבשר במים ושוב נשתהה וס' אם שהה ג"י מעת שרייתו במים יש להחמיר דאין כאן חזקה של כלום עכ"ד ועי' בבינת אדם שם סי' מ"ד שכ' נמי דלכאורה יש ראי' להט"ז הנ"ל מב"ב קנ"ג הנ"ל כו' ופ' שם ראב"ן ורשב"ם כרבה דס"ל כר"נ הרי להדיא כשיטת הט"ז ואפשר דראב"ן באו"ת סי' תס"ז סעי' י"ב אזיל לשיטתו דהכא והוציא דין זה דמחזיקין למפרע מסוגיא זו ולא ראה ד' השבו"י הנ"ל שכבר הקדימו בראי' זו להט"ז הנ"ל וכ' דקשי' להש"ע שהרי בחו"מ סי' רנ"א פ' כר"י דלא מחזקינן למפרע ובאמת ז"א שהרי אמרי' שם דר"מ כר"נ וא"כ קשה שהרי ר"מ ס"ל בנגע בא' בלילה כו' דטהור דס"ל השתא נות ואפי' את"ל דמשום דמוקמי' בחזקת טהרה הא הכא ס"ל לר"נ דאם בריא הוא עליו להביא ראי' אע"ג דהוא מוחזק דאזיל לגמרי בתר השתא כו' ולכן צ"ל דצריכין להבין סברת הש"ס שם דמאי ראי' מר"נ לא מבריא דשם רוצה להוציא עצמו מחזקת בריא ולא משכ"מ דהתם איכא חזקת ממון גבי' ולכן נ' דבודאי לכ"ע היכא דאיכא למימר השתא אתרע מוקמי' על חזקה הראשונה ואמרי' השתא מח והשתא נפל אבל כבר כ' בשם הרשב"א דבדבר דאתרע ולא ידעי' אימתי ולא נוכל לומר השתא ברגע מחזקי' למפרע וכבר כ' בסי' ל' דדעת התוס' בנדה לחלק בין מקוה דאמרי' חסר ואתאי לנגע דבנגע כיון דמצד הטבע אינו מתחייב שנאמר חסר ואתאי שהרי א"א לומר איזה סיבה שיהי' יותר מסתבר שחסר ואתאי משנאמר שחסר בפ"א ולכך אמרי' השתא נחסר משא"כ במקוה שיש סברא לומר חסר ואתאי דכיון שחסר לפנינו איגלאי מלתא שמקורו רע