יד אליעזר חלק א קסא

הר"ן ע"ד הט"ז הנ"ל וכונתו כהמוצל מאש הנ"ל דמד' הר"ן מוכח כהט"ז הנ"ל וכ' השעה"מ ליישב דמש"ה לא מוקמי' התם מחזקת חי משום דאיכא נמי חזקה אחרת כנגדה דהעמד אותה כחזקת אי' ומעיקרא בחזקת אי' לעלמא קאי יש לנו לאוקמא אחזקתה שתהא אסורה לעלמא עד שתחלוץ בו' הואיל והיתה בחזקת אי' לעלמא מחמת הבעל עכשיו נמי העמידנה אחזקתה ותהי' אסורה לעלמא מחמת מיתת היבם עכ"ד ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' ס"ט שכ' נמי כן והביא בהג"ה שם ד' השעה"מ והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ר"ח שהק' נמי מד' הר"ן הנ"ל על מהר"ם מינץ וכ' ליישב דשם מיירי לענין אם היא זקוקה ליבם שאין להתירה לעלמא נוס' שמא קודם י"ב מת ואין גט לאחר מיתה והיא זקוקה ליבם בזה שפיר לא מהני חזקת חי לומר דלאחר יב"ח מת והיא מגורשת דהרי היתה בחזקת אי' יבמה לשוק אם ימות בעלה ואף שאמרי' ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו' זהו בצרת ערוה שהיא בחזקת שאינה זקוקה משא"כ בהך דגיטין היא בחזקת אי' ולכך לא מהני חזקת תי להתירה לעלמא בלא חליצה וזה דומה למה שאמרו בריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר דל"א העמד מקוה על חזקתו הואיל ויש חזקה מתנגדת דהעמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל וא"ל לפ"ז למה צריך הר"ן לומר כיון דהשתא הוא מת אמאי לא מתרץ דלא מוקמי' אחזקת חי הואיל וחזקת אי' מתנגד לחזקת חי ז"א דאלו לא מת בפנינו בודאי אלים לי' חזקת חי כמו שמפורש בגיטין כ"ת כו' דשמא נות לא חיישי' ולכך צריך הר"ן גם להך טעמא דהרי הוא מת לפנינו אבל היכא דאין חזקת אי' מתנגדת לחזקת תי אוקמי' לי' אחזקת חי ואמרי' השתא הוא דמת וכמהר"ם מינץ עכ"ד והיינו כעין ד' השעה"מ הנ"ל ועי' בחתם סופר בגיטין שם שהביא ד' הר"ן דמשמע לכאורה כהט"ז הנ"ל וכ' די"ל דד' הר"ן צ"ע לכאורה מאי קשי' לי' הא האשה בחזקת אי' לשוק עומדת דמחזיקין מאי' לאי' מא"א לחזקת יבום וא"כ נהי נמי דמוקמי' גברא בחזקת חי הו"ל ב' חזקות מתנגדות ומגורשת ואינה מגורשת וצ"ל דקושי' הר"ן הוא כיון דחזקת אי' שלה נגרע ע"י שאנו עוסקים בביטולה להמציא לה גט להוציאה מחזקה זו וכמ"ש התוס' בנזיר ס"ד א' ד"ה אמר ומבואר יותר בתה"ה לענין חזקה שאינו זבות ושפי' קושי' הר"ן ותי' דהכא נמי אתרע חזקת חי שהרי עכ"פ מת לפנינו עכ"ד ועי' בש"ש שם פ"ת שכ' דמד' המשנה הנ"ל דאמרו מגורשת ואינה מגורשת מוכח דלא כהט"ז הנ"ל דגם במת לא אזלי' בתר השתא ואי נימא כשעת מציאתן הו"ל מיתה קודם לגט ואינה מגורשת ודאי וכ' אלא דלכאורה קשי' לפמ"ש דבמת נמי אזלי' בתר חזקת תי ואמרי' השתא הוא דמת וא"כ להוי מגורשת ודאי והביא ד' הר"ן הנ"ל וכ' ומה בכך דמת לפנינו כיון דאמרי' השתא הוא דמת משום דהתם איכא כנגדו חזקת א"א ולא נתגרשה ומש"ה הוי ס' וכ' דנ' ראי' לד' הרמב"ם פ"ה מתרומות דס"ל גבי חבית דתרתי לריעותא לא הוי אלא ס' כו' דאי נימא דתרתי לריעותא הוי ודאי א"כ האוי אינה מגורשת ודאי כיון דהיא בחזקת א"א והרי מתה לפניך וה"ל כמו מקוה שנמדד כו' מיהו אפשר ליישב גם לדעת התוס' והרשב"א דס"ל דתרתי לריעותא הוי ודאי היינו משום דבמקוה שנמדד ונמצא חסר חזקת טמא הו"ל חזקה שלימה לומר דהוא עדיין טמא וחזקת המקוה אינה שלימה כיון דעכשיו חסר לפניך מש"ה הו"ל ודאי אבל הכא כשם דחזקת חי חסר לפניך ה"נ חזקת א"א חסר לפניך דהשתא מיהת פנוי' היא ומש"ה אינה ודאי והו"ל ס' מגורשת אלא דאכתי תקשי דנוקי לה בחזקת זקוקה ליבם ובחזקת היתר ליבם וכדאמרי' פד"א ל' וזה הוי חזקה שלימה דעדיין בחזקת היתר ליבם היא וחזקת תי חסר לפניך עכ"ד ועי' בד"ח סי' נ"ח שם שכ' ליישב קושי' זו דהא דאמרי' במקוה שנמדד שהוא טמא ודאי מטעם תרתי לריעותא היינו כיון שאין נפ"מ במקוה אם היא חסרה כ"א לטהר את האדם הטמא והוי האדם והמקוה דבר אחד משא"כ בעלמא היכא דאיכא נפ"מ על הדבר שנולד בו הס' גם לדברים אחדים אשר ל"ש בו הריעותא מהחזקה דמעיקרא כו' ל"א בי' שמכח תרתי לריעותא הוי כודאי וא"כ ה"נ בהא דגיטין הנ"ל אף דכעת הוא הנפ"מ אם היא זקוקה ליבם מ"מ הא איכא עוד נפ"מ אם היא מותרת לכהן ואם היתה גרושה אסורה לכהן ואם לא הי' כאן יבם ודאי דהיתה אסורה והוי אמרי' מכח חזקת חי שהבעל מת אח"כ והגט הי' גט כשר א"כ ממילא אף שיש כאן יבם ואנו דנין אם היא זקוקה ליבם לא הוי כודאי מטעם תרתי לריעותא דכיון דאיכא נפ"מ גם לעניינים אחרים אם שא מותרת לכהן ל"ש בזה לומר דהוי ודאי מטעם תרתי לריעותא דהא תצטרך לומר דאסורה לכהן מכח חזקת חי של הבעל והגט הי' גט כשר ממילא ל"א בי' מכח חזקת יבם דהוי תרתי לריעותא ואטו מחמת חזקת יבם תתירה לכהן ובודאי אם אחר שתנשא להיבם וימות היבם תהי' אסורה לכהן מכח החזקת תי של הבעל וכנ"ל וכיון דאיכא נפ"מ גם לענין כהן ממילא אסורה ליבם ול"א בזה דהוי כודאי מטעם תרתי לריעותא וכ' אח"כ דלק"מ על הט"ז הנ"ל מהא דגיטין דאף דהט"ז ס"ל דבמיתה אזלי' בתר השתא היינו אם הב"ד לא הי' דנין עליו אם הוא חי או לא וכמו באבל רק השתא נודע שמת וא"י מתי אמרי' דגם מעיקרא הי' מת אבל שם בגיטין הא בשעת נתינת הגט הי' הדין דמותרת לעלמא מכח הגט ובשעת הגט היינו דנין דודאי הוא חי דהא כ"ז שלא נודע שמת אוקמי' אחזקת חי א"כ הוי כנתחזק שהי' חי בשעת הגט וממילא אף דנודע השתא שמת וא"י מתי אמרי' השתא הוא דמת ולא מבעי' לדעת הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דס"ל דבע"א שהעיד שזה חלב כיון דנאמן שאסור לאכול הוי כחזקה שהוא חלב ואם אכל אח"כ מלקין אותו מטעם דכיון דנתחזק ע"י ע"א שהוא חלב הוי כחזקה ודאי דהכא הוי כחזקה שהי' חי בשעת נתינת הגט דהא נתחזק מעיקרא בשעת נתינת הגט שהי' חי ועי' ברש"י כתובות כ"ו שכ' הוי חזקה מכח דאסיקני' ע"פ עד הראשון והיינו דרש"י ס"ל דמכח הע"א שהאמינו הב"ד הוי חזקה אלא אף להחולקים על הרמב"ם דס"ל דאף שפסקו הב"ד להאמין את העד לא נקרא חזקה ואף דהי' עא"נ לענין אי' אכילה מ"מ אין מלקין אותו אח"כ כשאכל היינו שם כיון דכל החזקה נצמח רק מכח ע"א לא עדיף מהעד והא מכח ע"א אין לוקין ועי' בר"ן בכתובות שם שחולק על רש"י כו' דכיון דלא נתחזק אלא אפומא דהאי סהדא לאו חזקה הוא ולזה מסיק הר"ן דכונת רש"י דחזקת אבי' מהני לאיצטרופי בהדי סהדא משא"כ הכא הא אז בשעה שנתן לה הגט הוי כודאי שהוא תי מכח חזקת חי וכיון דהב"ד פ' ליתן לה הגט מכח חזקת חי ממילא אף דנודע לן אח"כ שמת אמרי' השתא הוא דמת אף לד' הט"ז גם ל"ק למה לא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ונימא דהוי ודאי מגורשת מכת החזקת תי ומכ"ש לשיטות החולקים על הט"ז דס"ל דתמיד חזקת חי הוי חזקה מעליא משום דלחומר אישות לא אזלי' בתר חזקה מדרבנן היכא דאיכא ריעותא השתא כו' ושפיר. בהא דגיטין הנ"ל הוי ס' מדרבנן כיון דמת לפנינו והביא ד' הריטב"א בגיטין שם שכ' דמתני' מיירי בב' כיתי עדים אחת או' שמת קודם הגט ואחת או' שמת לאחר הגט ובתרי ותרי לכ"ע לא אזלי' בתר חזקה מדרבנן עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט מ"ש ליישב קושי' הש"ש על הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בש"ש שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל דכל זה הוא נגד ד' התוס' שם, בריש, נדה ובעירובין ובכתובות שכ' דהא דתנן נגע בא' בלילה כו' דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לחומר קדשים ומבואר דאפי' במת ל"א כשעת מציאתו אלא לחומר קדשים