יד אליעזר חלק א קנט

אותו אחזקת חי ומת זה שנמצא אחר הוא שאדם אחר מח ולא ראובן אדרבה אני או' חן לאותו אדם יהי' מי שיהי' עכ"פ חי הי' פ"א ותן לו חזקת חי שעדיין הוא חי ומת זה הנמצא אינו אדם אחר רק ראובן הוא שמת דמהיכא תיתי נאמר שאדם אחר מת ולא ראובן דמאי אולמי חזקת של ראובן משל זה וא"כ דל"ש לומר כן אני או' מת זה יהי' מי שיהי' הן ראובן הן איש אחר עכ"פ חי הי' פ"א ותן לו אחזקת חי כל כמה שתוכל לומר שהי' חי ולא מח רק עתה זה זמן קרוב תוך ג"י ולא נשתנה צורתו והרי הוא ניכר לנו בטב"ע שהוא ראובן וההכרה היא טובה ומועלת כיון דמוקמי' אחזקה שלא מת רק מזמן קרוב וכ' דהב"ש הכיר בקושי' זו והמתיקה במ"ש והוא איש אחר דלא ידעי' אותו ול"ש לומר דמוקמי' אותו אחזקתו בא לתרץ קושי' זו שהקשיתי חן לאותו אחר חזקת חי וע"ז תי' כיון דלא ידעי' אותו ל"ש לומר גבי' חזקה וע"ז גופי' אני דן דמה בכך שלא ידעי' אותו כיון שעכ"פ חי קודם שמת יש לו חזקת חי ועדיין הוא חי וכ' דכבר עלה על דעתו לפרש כונת הב"ש עפ"מ דאמרי' גבי נגע בא' בלילה כו' דאם ראוהו חי מבערב אף חכמים מטהרין כו' דהחילוק בין ראוהו חי ללא ראוהו חי דבראוהו חי כו' הוי חזקה שנתבררה כו' אבל בלא ראוהו תי הוי חזקה שלא נתבררה כו' וכמ"ש התוס' חולין י"א א' ד"ה אתיא כו' ולפ"ז ד' הב"ש נכונים דבשלמא אם היינו מסופקים בראובן זה שהלך מכאן אם מח קודם ג"י או אחר ג"י או מח קודם ל' יום או מזמן קרוב ודאי היינו חולין שמת מקרוב כו' והיינו עובדא דמהר"ם מינץ שהס' על אדם ידוע ששמע שמת קרובו וא"י אימת שאמרי' עתה הוא שמת אבל כאן במאי דמצאהו הרוג אנו מסופקים אם זה הנמצא הוא ראובן הידוע לנו או איש אחר שלא ידענוהו מעולם שפיר אמרי' דלראובן אוקמי' אחזקה ועדיין תי הוא כמו שהי' מקודם וזה הנמצא מח מוטל לפנינו איש אחר הוא שמת אשר לא ידענו אותו ונשתנה צורתו להיות נדמה לראובן מה אמרת אדרבה חן לזה האחר חזקת חי וראובן הוא שמת ז"א כיון שלא ידענוהו ולא ראינוהו מעולם אין לו חזקת חי כלל אף שבודאי פ"א הי' חי מ"מ הוי חזקה שלא נתבררה כו' משא"כ חזקת חי דראובן כבר נתברר לנו בשעתה בשעה שראינוהו תי לפנינו כו' ואח"כ דחה זה דלא דמי לד' התוס' חולין הנ"ל כו' אבל זה הנמצא מח שהי' חי בודאי מקודם שמח באותה שעה שהי' תו היתה חזקה שלו מבוררת שהי' חי ולא הי' באותו זמן שום גרעון בחזקתו ומה בכך שאנו לא ראינוהו אטו בראי' דידן תליא מלתא והביא ראי' מד' הרשב"א בתהה"א פ"ז כו' ומד' התוס' עצמם חולין י"א ב' ד"ה לר"מ כו' והאריך בזה להוכיח דזה הוי חזקה שנתבררה וא"כ דזה הוי חזקה ברורה נדחו ד' הב"ש וגם חי' של הט"ז כו' כבר הוכחנו דסברא זו ליתא וא"כ הוא גופי' קשי' למה אזלי' כאן לחומרא כו' ניזל בחר חזקה והשתא הוא שמת כו' וגם סברת הט"ז ל"ש כאן אטו סוף האדם להיות נהרג זה ודאי אינו וא"כ בודאי י"ל שהשתא הוא שנהרג כו' ומכ"ש שאפי' במת דחינו סברת הט"ז וגם מ"ש לעיל דלא מחזקינן חזקת חי ממל"מ ג"כ ל"ש כאן דבשלמא גבי נגע בא' בלילה שפיר אמרי' דשעת מציאה שהוא מח הי' במקום הזה ואמרי' למפרע שכ"ז היותו במקום הזה הוא מת והרי בעת שנגע בו בודאי כבר הי' במקום הזה שהרי במקום הזה נגע בו וכן בההוא דמפקח הגל ונמצא בגל הזה ולכך אזלי' בתר שעת מציאה ולא בתר חזקת תי שחזקה זו לא הי' במקום הזה אבל בנמצא מת אנו מסופקים על זמן היותו במקום הזה עצמו אימתי בא למקום הזה ומה בכך דאמרי' שעח מציאה הי' מת אדרבה ניזל בתר חזקת חי שודאי הי' תי פ"א ונימא חזקה עד קרוב לעכשיו תי הי' ומקרוב הובא למקום הזה והוא עדיין תוך ג"י לכן נ' הטעם דאזלי' לחומרא כו' היינו משום דיש ג"כ חזקה לאידך גיסא שהאשה זו בחזקת א"א קיימא ועדיין היא א"א ובעלה חי וזה ההרוג אחר הוא שנשתנה לצורח בעלה מחמת שנהרג זה כבר יותר מג"י והביא דכ"כ בנקוה"כ וכ' דבזה ניחא ד' המחבר באה"ע שם שכ' ומיהו אם יצא קול איש פ' מת או נהרג ואחר ג"י מצאוהו מח או נהרג והכירוהו אשתו מותרת לד"ה וכ' ע"פ סברא הנ"ל דתיכף שיצא הקול שנהרג אתרע החזקה דחזקת חי שיש תיכף ס' לכן אח"כ שנמצא הרוג וס' אם הוא תוך ג"י אזלי' שפיר בתר שעת המציאה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע שם שכ' דד' הנקוה"כ הצ"ל אינם נכונים דודאי אם הי' כאן חזה"ג דהיינו חזקת תי דהוא חשוב חזה"ג ודאי לא הי' בכח חזקת א"א לדחות חזה"ג דחזה"ג עדיף מכל החזקות דמעיקרא והתוס' בכתובות שם כ' דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל נגד חזה"ג וחזקת פנוי' וחזקת א"א יסוד א' להם והם נקראים חזקה דמעיקרא אבל חזה"ג יסוד אחר הוא דמהכ"ת נימא דנשתנה בענין זה וכ' דבזה דחה ד' המהרש"א בריש נדה בהא דקא' הש"ס שם אדרבה העמיד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ כו' ונתקשו בזה דדלמא משום דאיכא חזקה נגד חזקה חשיב ספי' וא"ש בזה דכיון דהך מלתא דהעמיד יין על חזקתו הוי חזה"ג דאין לנו לומר שהיין החמיץ ונתהווה כאן מעשה חדש כנודע אין בכח בחזקת טבל דהוא רק חזקה דמעיקרא לדחות אותו דלא עדיפא חזקת טבל וחזקת א"א מחזקת פנוי' דכ' התוס' דלא חשיבא כלל נגד חזה"ג ומעתה נדחין ד' הש"ך בזה כו' ואני חמה על הט"ז כי כפי הנ' מדבריו דהרי. מת לפניך וכל הטומאות כשעת מציאתן אינו בגדר ס' כלל רק כודאי יחשב כו' וא"כ קשה להיפך לשיטת המקילין בס' ג"י אמאי לא נימא הרי מת לפניך ובודאי זהו זמן רב שמא וא"כ נשתנה צורתו בודאי אמנם העיקר בזה כמ"ש הנקוה"כ בחי' הא' וכ"כ הב"ש ג"כ כאן כו' וכונתם דכשאנו דנים על מי שידוע לנו אנו מעמידין אותו על חזקת תי אבל כשאנו דנים על מי שאינו ידוע איך נעמיד לזה על חזקת חי אטו מי ליכא א' בעולם שכבר מת הגע עצמך השולח גט ממדה"י דקי"ל נותנים לה בחזקת שהוא קיים האם יודע לנו שא' מת במדה"י נימא דבעלה של זו מת כיון דממ"נ א' מת זה דבר שאינו בודאי וטעמא דעל בעלה של זו שאנו צריכין לדון עלי' מוקמי' לי' בחזקת חי וכמ"כ בהך שכ' הריב"ש דלכך בנטבע נותנים עליו חומרי חיים אף דספינה רובן לאבד משום שיש ב' חזקות חזקת חי' וחזקת א"א ובמשאל"ס אף כשמצאנו א' מונח על שפת הים אנו חוששים שמא אחר הוא אף דממ"נ מוציאין א' מחזקת חי א"ו כמ"ש דעל איש אחר אין שייך חזקת חי כו' לכן דעתי מסכמת לדעת מהר"ם מינץ עכ"ד והיינו דלא כהנו"ב הנ"ל שכ' דלא כהב"ש הנ"ל אלא כחי' הב' של הנקוה"כ הנ"ל דלא כדבריו אלא כהב"ש וכהחי' הא' של הנקוה"כ הנ"ל אך לענין דינא הסכים להנו"ב שהכריע כמהר"ם מינץ הנ"ל ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שם שכ' נמי כהישוי"ע ליישב ד' הב"ש הנ"ל ועי' בהיד החזקה סי' י"ד שם שהשיג על הנו"ב הנ"ל דאיך נאמר מכח שיש ס' מחמת הקול אתרע החזקה הא בכל ס' העמד דבר על החזקה אלמא דלא אתרע החזקה וא"כ לא מהני מידי מה שיצא הקול דבזה לא אתרע החזקה כו' וכ' דמגמ' דקידושין ע"ט הנ"ל מוכח דלא כהנו"ב דקא' שם אי בתוך ששה ודאי אוקמא אחזקת נערות ולפ"ד נימא כיון דתיכף דקדשה שהי' לנו ס' אם בגרה נעמידה על חזקתה חזקת נערות ואח"כ בנמצאת בוגרת עדיין עומדת על החזקה זו עד זמן המציאה וה"נ דכותי' כו' דיצא הקול מ"מ כל לגבי חזקה לאו כלום הוא ולא אתרע החזקה בהכי וכ' דכמדומה שנעלם מהנו"ב סוגיא דב"ב ל"ב א' עי"ש ברשב"ם ד"ה ואחתיני' דכ' משום מעלות כהונה עד שיבדוק הדבר אלמא דקול אינו במקום חזקה ואח"כ כ' הרשב"ם והתוס' דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי אחזקה ואי כד' הנו"ב לימא דאתרע