יד אליעזר חלק א קנח

מועט אלא כהנו"ב הנ"ל ועי' בדברי חיים בסי' נ"ח שם שהשיג על הבכ"ש וכ' כד' הח"צ הנ"ל לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט והביא ד' התוס' רי"ד בקידושין ע"ט א' ד"ה התם שמחלק ג"כ בין זמן מועט לזמן הרבה והאריך בזה והיינו כהחתם סופר הנ"ל ועי' בד' בן המחבר שם מה שהק' על הנו"ב הצ"ל שפ' לדחות ראי' הט"ו הואיל ונפל עליו גל אתרע מיד חזקת חי א"כ למה שוחטין עליו ופירש"י שם בפסחים דמ"מ עודנו בחזקת טהרה גם יקשה בהא דאמרי' שם בגל ארוך פטור אימא טהור הי' בשעת שחיטה ופירש"י שם דפטור מס' הואיל דלא אפשר כמו גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם וקשה הא בלא"ה פטור מטעם ס"ס דלמא חי הי' אז ואף דמת שמא לא האהיל עליו עוד הק' על הנו"ב הנ"ל שכ' דבפי' וא"י אם חי אם מת משמע שתיכף הי' מסופק בזה אם נגע בחי או במת ובזה ל"ש אז למיהב חזקת חי וזה דוקא אם נגע באדם ידוע אבל בנגע בחושך א"י במי נגע ואטו ליכא מת בכל העולם ושפיר יש ס' אולי נגע במת וכיון שנולד אז הס' אתרע לי' חזקתו ומהני שעת מציאתן למהוי טמא ודאי אבל בראה חי משמע דאותו שנגע בו בלילה ראה חי וכיון שדן על אדם ידוע שייך חזקת חי והק' מהתוספתא בטהרות פ"ה הובא בר"ש שם מ"ז ישב ע"ג אבן בר"ה ובשחר עמד ומצא עלי' שרץ או רוק ר"מ מטהר שס' ר"ה טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן והתם הי' חזקה ברורה שלא הי' שם שרץ או רוק וכן קשה מד' הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת מת הל' ח' שפ' קבר הנמצא מטמא למפרע והא שם ג"כ יש חזקה ברורה לאותו המקום שלא הי' שם קבר גם מ"ש הואיל דודאי יש מת בעולם ל"ש חזקה קשה כשנולד אז הס' ניזל בתר רוב של אותו המקום שהם חיים ולא מצינו שגזרו בכה"ג לשרוף רק בס' רוקין אבל לא על ס' מת בעיר גם תסוב עליו הקושי' שהק' מהרי"ט על מהא דשמואל דלא אזיל בחר שעת מציאתן בקידושין כו' ומ"ש ע"ד אביו הד"ח והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' ס"א שכ' דלפ"ד מורו הרב של מהרי"ט ח"א סי' י"א הנ"ל הוי החילוק בין ראוהו חי לבין לא ראוהו חי דבריש שהי' נולד הס' בשעת נגיעה והיינו כמו דתני ולא הי' יודע אם חי אם מת וכיון שנולד הס' מקודם אזלי' בחר השתא אבל בראוהו חי מבערב מודים כיון שהי' יודע שהי' חי ולא נסתפק כלום בשעה שנגע ולא נולד הס' רק בשעת המציאה דמת והא דולא הי' יודע לא קאי על ראוהו חי מבערב דזהו החילוק בעצמו ודמי להא דנדה דלא נולד הס' עד עכשיו בשעה שהיא ודאי טמאה ובזה לא יקשה קושי' התוס' בריש נדה מ"ש מנגע בא' דמטמאי' כו' וה"ה אשה הוי אינה בדוקה וכן הק' התוס' בעירובין ל"ה ב' ד"ה כל ולחילוק הנ"ל א"ש אף דשכיחי בה דמים מ"מ דמי לראוהו חי כיון שלא נולד הס' קודם שראינו ודאי טמאה וכ' דאפשר דזהו כונת הנו"ב הנ"ל לחלק בין ראוהו חי אך דלפי חילוק מורו הרב אף אם בשעה שנגע לא נסתפק במת אחר מ"מ מהני כיון דהי' בעצמו מסופק אז והנו"ב לא ראה ד' מהרי"ט דמשמע לי' למהרי"ט דראוהו חי היינו דאנן ידעי' והנוגע לא ידע וכ' דלפי חילוק הנ"ל א"ש ג"כ מה שהק' הפ"י בגיטין הנ"ל על מ"ש התוס' כיון דודאי גרושה לפנינו דמה מועיל נגד חזקה קמייתא די"ל דהתם ג"כ נולד הס' בשעה שנבעלה בזנות שמא היא גרושה אף שאם היינו דנין אז היינו מעמידין על חזקת א"א מ"מ י"ל דהי' אז איזה ס' אבל בהא דנדה גם לולי החזקה קמייתא לא הי' ס' כלל וכ' דלפ"ז הוי מקום לחלק בהראי' שהביא הט"ז מהא דגל גבי פסח כו' ואין צורך למ"ש הנו"ב דמיד שנפל הגל ליכא חזקת תי אף קודם שנמצא מת רק דאם היינו דנין אז הי' מעמידין על חזקת חי מ"מ הא לולי החזקה הי' אז ס' עכ"פ משא"כ בהא דט"ז לענין אבילות דל"ש למידן כלל אם הוא ס' מת עד שעה זו שנתברר שאינו חי וכ' שבזה נכונים דעת הרמב"ם שהוכיח הח"צ הנ"ל דשעת מציאתן בלא ראוהו חי הוי ודאי גם לחולין כמ"ש דקושי' התוס' בנדה ובעירובין לק"מ כו' והאריך בזה יעוש"ה ומ"ש הנו"ב הנ"ל דאף חזקה דמעיקרא אין מחזיקין ממל"מ עי' בספרי תורת אליעזר סי' תס"ז מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ובראי' שני' של הט"ז הנ"ל מהא דהמחליף פרה בחמור כו' דחה הנקוה"כ דהתם איכא חוקה כנגדה די"ל העמד אחזקתה ראשונה שלא היתה הפרה קנוי' לבעל החמור רק דהשתא במשיכתה קנה לה וא"כ צריך לברר שהוא קנין גמור וכן מחלקין התוס' להדיא בפ' השואל ק' א' ד"ה הא מני עכ"ד ועי' בח"צ שם סי' ב' ג' ובנו"ב שם מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריכו בזה והנו"ב כ' דאדרבה משם ראי' לסתור סברת הט"ז הנ"ל יעוש"ה ועי' בישוי"ע באה"ע סי' י"ז ס"ק כ"ה שתמה ע"ד הט"ז הנ"ל דהרי הש"ס שם הק' על שמואל מהך דמחט כו' דתני לא הוגלד פי המכה הממע"ה ואי יהיב טבח דמי מייתי ראי' ומפיק ואם איתא מאי קושי' הא כאן יש חזקה גמורה דנימא השתא הוא דנטרפה ולכך הטבח מייתי ראי' דקודם לכן נטרפה דיש כאן צירוף חזקת הגוף משא"כ במת דליכא חזקה דהשתא הוא דמת לשיטת הט"ז והנה לשיטת הפוס' ודוקא היכא דנוכל לומר השתא ממש נטרף דהיינו לאחר שחיטה א"כ שם דיש קורט דם אלא שלא הוגלד פי המכה שפיר הק' דאין כאן חזקה דכבר יצתה מחזקתה זמן מה אבל לדעת הפוס' דהיכא דנוכל לומר סמוך לשחי' נטרפה חשיב חזקה ממש וכן הסכים הט"ז עצמו בסי' פ"א קשה א"ו דאף במת חשיב שפיר חזקה דמעיקרא ועכ"ז לא מהני והק' שפיר ממחט וא"כ ממקום שבא הט"ז לחלוק נהפוך הוא דיש כאן ראי' לדעתם ולכאורה אפשר לומר דמשמע לי' להש"ס מדקא' הוגלד פי המכה בידוע שג"י קודם השתי' נטרפה משמע דלענין קודם ג"י הדין כמו בלא הוגלד פי המכה דהטבח מייתי ראי' דאל"כ הו"ל למימר הוגלד פי המכה בעה"ב מייתי ראי' לא הוגלד פי המכה הממע"ה והנה אי מטעם חזקה"ג אתי' עלה הרי בהוגלד פי המכה ע"כ קודם לכן נטרפה וכיון שיוצאת מחזקתה זמן מה ליכא כאן חזה"ג ועכ"ז הטבח מייתי ראי' וחזי' דחזקת ממון עדיפא כו' אמנם גם זה אינו מוסכם ודעת הרמ"א אף בהוגלד הואיל ויש לנו זמן קבוע ג"י מותרין הגבינות שקודם ג"י כו' והדרא קושי' לדוכתי' א"ו דאף בזה יש חזה"ג עכ"ד ועי' במלבושי יו"ט שם סי' י"ב מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ובראי' ג' של הט"ז מהא דאה"ע סי' י"ז הנ"ל כ' הנו"ב שם דעל זה אני מקשה מאי חזית דאזלת בתר שעת מציאה בדרך זה כשם שהוא עתה מת כך הי' קודם ג"י זיל לאידך גיסא בחר שעת מציאה למימר כשם שהוא לפנינו בטב"ע בפרצוף זה כן הי' גם קודם משעה שמת הכל בפרצוף זה ולא נשתנה וא"כ מת מקרוב באופן שלא נשתנה וזה דומה למחט שהעלתה חלודה דאזלי' בתר שעת מציאה שהיתה ג"כ חלודה מקודם כן הי' זה בפרצוף זה מקודם ולא פשט צורה ללבוש צורה אחרת להיות דומה לאחר ויותר נכון למיזל בחר שעת מציאה באופן זה שאינו סותר לחזקת חי אדרבה החזקה מסייעתו לשעת מציאה ממה דניזל בתר שעת מציאה באופן שרצה הט"ז לומר כשם שהוא עתה מת כך הי' מת מקודם שזה סותר החזקה ועוד כיון דשעת מציאה איכא חרי גווני דסתרי אוקי חדא להדי חדא ונשאר חזקת חי על בורי' ולא גרע משום שעת מציאה וא"כ גם לסברת הט"ז נשארה קושי' זו והביא ד' הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד שהביא גם קושי' הט"ז הנ"ל ותי' כאן איירי שהלך ראובן מכאן וא"י היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אע"פ שנ' להם שהוא ראובן אמרי' שהוא מת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעי' אותו ול"ש לומר אוקמי' אחזקתו וראובן הוא חי עכ"ד והק' עליו דמאי חזקת חי יש לראובן יותר מלאיש אחר מן החיים שתאמר שראובן הוא חי עדיין משום דמוקמי'