יד אליעזר חלק א קנה

אלא לחומר תרומה וקדשים והא דאמרי' מחט שנמצאת מלאה חלודה כו' כל הטומאות כשעת מציאתן ומשמע אפי' לקולא כבר כ' התוס' בנדה ד' א' ד"ה שכל כו' לאו משום דהוי כשעת מציאתו דאורייתא אלא משום דמוקמי' הטהרות אחזקתן מבואר דהך חזקה דכשעת מציאתן לקולא ודאי לא אמרי' ואפי' להחמיר אינו אלא לתרומה וקדשים מיהו אפשר להקל נמי לה"ט בעצם שנמצא בתבשיל משום חזקה היתר אלא דנ' דגם במחט שנמצאת חלודה נמי אין התירו משום חזקת טהרה דהא ברה"י קי"ל דספי' טמא ואפי' היכא דאיכא חזקת טהרה אלא עיקרא דמחט שנמצאת חלודה היינו משום דה"ל דבר שאין בו דעת לשאול דטהור אפי' היכא דליכא חזקת טהרה כו' ובדבר שאבדל"ש נמי היכא דאיכא חזקה לטמא ודאי טמא לוה כ' התוס' דאיכא חזקת טהרה וא"כ אע"ג דאיכא נגדה חזקת המחט שהיתה שלמה ה"ל חזקה נגד חזקה בס' טומאה בדבר שאבדל"ש ספי' טהור היכא דליכא חזקה לטמא וא"כ בעצם שנמצא בתבשיל לא מצינו למסמך על חזקת התבשיל בחזקת היתר דנגד זה איכא נמי חזקה דעצם וא"כ בהך דעצם שנמצא בתבשיל יש להחמיר עכ"ד ובאמת התורת השלמים גופי' שם אח"כ הביא ראי' לאסור מהא דאיתא בתוספתא דטהרות פ"ד אוכל טמא שנמצא גרעינה שלו בתוך הככר או ע"ג תבשיל רותת אע"פ שאין עלי' משקה טופח הרי הן טמאים שאני או' האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הככר או מחמת הרתיחה ונשאר גרעינתה הרי דמחזקינן טומאה בכה"ג וא"כ ה"ה לאיסורא בכה"ג כו' ומסיק דראוי לאסור אי ליכא ס' נגד המות ואי העצמות רכים אז צריך לשער אף נגד העצמות כו' עכ"ד ועי' בבינת אדם שם סי' מ"ג מ"ש ע"ד התורת השלמים הנ"ל והאריך בזה ומסיק בנמצא עצם חלול שמוחזק שהי' בו מוח לעולם הוא בחזקה זו ולא מהני החזקת כשרות בקדרה של חלב דהוי חזקה נגד חזקה וא"כ צריך ס' מדאורייתא נגד המות ודוקא שיודע שהי' חי רק שמסופק אם כבר נפל ממנו המוח מכבר אבל אם הוא מסופק אם הוא תי או מבושל מכבר ול"ש לאוקמא אחזקה שהי' חי אע"ג דע"כ הי' חי פ"א ז"א דחזקה זו עשוי להשתנות ולא מקרי חזקה זו ולכן צריך ס' נגד כל העצם והכל לחומרא כו' וכ"ז שנמצא בתבשיל כשהוא רותח אבל אם נמצא בתבשיל שהי' רותח ועכשיו הוא צונן וא"כ מה"ת מעמידין הקדרה על חזקתו ואמרי' השתא נפלה כמ"ש התוס' בנדה במחט ושרץ שרוף אלא כיון שהאחרונים ס"ל דמחזיקין מזל"ז עכ"פ מדרבנן וא"כ ה"נ צריך ס' והכל לקולא כו', ומ"מ כשנמצא עכשיו שהקדרה צוננת ויש הפ"מ צ"ע לפ"מ שהוכחנו לעיל דלא מחזקינן כלל מזל"ז עכ"פ בבדוק וגם האו"ה כו' יתיר אפי' בשומן כו' אך כבר כ' בסי' ל"ד שהרמ"א אוסר ומי יבא אחר הכרעת רמ"א כו' וכ"ז כשנמצא על הכירה במקום שמבשלין אבל אם נמצא בקערה לא מחזקינן בודאי ממל"מ כמ"ש לעיל סי' כ"ט עכ"ד ובד' או"ה שהביא הפר"ח בסי' מ"א הנ"ל הנה האו"ה שם סי' כ"ה כ' וז"ל ועוד השיב מהרי"ש דיש להתירם ג"כ מטעם דאמרי' בפ"ק דנדה אין מחזיקין טומאה ממל"מ א"כ כמ"כ אין מחזיקין אי' ממל"מ כלומר ל"א כמו שהן עתה ביחד כן הי' ביחד בעת ההדחה אלא אמרי' עתה באתה ומה שנמצא עתה ביניהם זה לא נקרא ריעותא דהא עדיין י"ל דלא הודתה עמהן ואע"ג דאי' מטומאה לא ילפי' ה"מ מטומאה דילפי' מסוטה כמו ברה"י טמא ודאי ל"א העמיד דבר על חזקתו זה לא ילפי' מטומאה לומר כמ"כ ברה"י אסור ודאי ובר"ה טהור ודאי אבל משאר טומאה דלא ילפי' מסוטה אלא שתלוי בסברא כגון דאמר השתא הוא דנפל השרץ בתוך הכלי וכל כה"ג ודאי ילפי' עכ"ל ולכאורה קשה דהא הכא הוי מזל"ז ומזל"ז מחזיקין וכמבואר בסי' תס"ז הנ"ל ומשמע מד' האו"ה הנ"ל דס"ל כהתוס' נדה וכתובות ועירובין הנ"ל דאין מחזיקין מזל"ז והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא בתרומה וקדשים ואפשר דמפ"ז כ' הפר"ח בסי' צ"ה שם ס"ק י"ח ע"ד או"ה הנ"ל דאין לסמוך ע"ז למעשה וכונתו משום דהכא הוי מזל"ז ועי' ביד אברהם שם ובסי' ק"ד ובתוי"ק סי' קיד מ"ש בד' או"ה הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בש"ש פט"ז שכ' להסתפק היכא דאתרע חזקה דמעיקרא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלי' בחר שעח מציאתן וממקוה אין ראי' דאיכא חזקת טמא כו' אבל היכא דליכא חזקה כלל לא מהני חזקה דהשתא וכ' דבזה נחלקו רש"י ותוס' בקידושין ע"ט ב' כו' מי נימא העמד הגוף על חזקתו כו' והאריך בזה והק' על רש"י מנדה י"ד א' כו' ותנא דידן כו' סבר בעי' חתיכה מב' חתיכות כו' ובפי"ז שם כ' ליישב קושי' זו והביא ד' התוס' כתובות י"ט ב' גבי שנים החתומים על השטר כו' וד' רש"י שם כו' דאזלי לשיטתייהו בהא דקידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוי"ק כאן שכ' נמי כעין זה בד' רש"י ותוס' קידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל בכלילות שמואל שם כלל ח' סי' ס"ד מ"ש והאריך בזה ומ"ש ע"ד הש"ש הנ"ל ועי' עוד בתוי"ק לעיל סי' י"ח ס"ק ז' ובפ"י בקידושין שם ד"ה מי איכא ובחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט וד"ה השתא ובברית אברהם שם סי' מ"ז ובדברי חיים שם סי' נ"ח ובנודע בשערים שם בכללי רובא וחזקה אות נ"א ובתשובת רע"א סי' ז' ובבית נאמן סי' ח' ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ח' סי' כ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) והנה לקמן סי' שצ"ז הביא הט"ז ס"ק ב' בשם מהר"ם מינץ סי' צ"ה שכ' מי ששמע שמת לו נות וא"י אם תוך ל' או לאחר ל' יום חייב להתאבל כו' אך מטעם חזקה נ"ל להחמיר דתנן בפ' כל הגט המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים כו' ע"כ י"ל העמד המת על חזקתו והשתא הוא דמת כו' ובתשובת מהר"י בן לב פ' לחיוב מכח ההיא דפ' כל הגט וכ"פ מו"ח ז"ל והשיג עליהם וכ' דלא נ' כן מכח ראיות ברורות ראשונה דאמרי' במשנה פסחים צ"א א' האונן כו' חוץ מן המפקח בגל ונמצא מת תחתיו שחייב לעשות פ"ש שהוא טמא מתחלתו פי' קודם שתי' כו' והק' התוס' מפקת הגל נמי נימא חי הי' כשהתחיל לפקח וי"ל כיון שנמצא מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ל הרי לפניך דל"א אוקים אותו בחזקת תי והשתא הוא דמת וא"ל דלא ילפי' אי' מטומאה כו' דהא במתני' ההיא ילפי' שחייב לעשות פ"ש ולא חשבי' לי' לספק דלמא מייתי חולין בעזרה אלא דבר ודאי חשבי' לו' דמת מעיקרא ויליף מטומאה ה"נ נילוף שפטור מאבילות כו' וא"ל דשאני במפקח הגל דתיכף שנפל עליו הגל הזה סבר דודאי מח ז"א דהא כ' התוס' דכל הטומאות כשעת מציאתן משמע בכל גוונא אמרי' כן ותו דודאי אינו הכרח שמח תיכף דשפיר מצינו לומר שהי' עדיין חי דתנא סתמא אמר המפקח את הגל דהיינו אפי' תיכף שנפל עליו שנית מפ' המדיר ע"ו א' כו' המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור אח הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וקשה למה יביא ראי' לזה אמאי לא נוקים אותו בחזקת שהי' חי תחלה והשתא הוא דמת וכן במסקנא שם דאמר רמי בר יחזקאל על בטל הפרה להביא ראי' שמת תחלה כיון שהס' נולד ברשותו פי' שבעל החמור עשה כבר חשיכה בפרה אמאי הוצרך לומר בשביל שהס' נולד ברשותו תפ"ל דמוקמי' לה בחזקת חי כההוא דפ' כ"ה מ"ש חזקת אדם חי או בהמה חי' שלישית ממ"ש הטור והש"ע באה"ע סי' י"ז מצאו הרוג ומכירין אותו בטב"ע וא"י מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג"י ומעידין עליו וי"א כו' ומבואר בב"י בשם הרשב"א דאזלי' לחומרא שמא כבר נהרג וקשה אמאי לא נימא דהשתא הוא דנהרג דנוקמיני' בחזקת חי כמעיקרא עד השתא כההוא דפ'