יד אליעזר חלק א קמז

ס"ק ג' ובטור האבן סי' י"ז ובבנין עולם חיו"ד סי' א' דדעת הרמב"ם דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן הוי ודאי אף לחולין וכן משמע מד' התוס' פסחים צ"א א' ד"ה שהי' דס"ל דכשעת מציאתן מהני אף להקל שכ' וז"ל מפקח הגל נמי נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מח אית לן למימר שמתחילתו הי' מח שכל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ל והיינו כהתוס' רי"ד הנ"ל ולא כהתוס' הנ"ל ולכאורה ד' התוס' סתרי אהדדי מהא דנדה ועירובין וכתובות הנ"ל אך י"ל כמ"ש הבכור שור במוע"ק כ' א' ד"ה ת"ר דכונת התוס' פסחים הנ"ל הוא או מטעם דהעמידו חז"ל דבריהם לעשותו כודאי טמא כדאשכחן כמה מילי דגזרו חז"ל טומאה לשרוף עליהם תרומה וקדשים אע"ג דאסור מדאורייתא מקרא דואני נתתי לכם משמרת תרומתי אלא דהעמידו דבריהם ואפי' במקום כרת כו' או נאמר כמ"ש התוס' נדה שם דהיכא דאיכא חזקה בהדי אזלי' אפי' לקולא כשעת מציאתן וה"נ איכא חזקה דגברא נתחייב בפסח בע"פ ואי אתה יכול לפוטרו ולהוציאו מחזקת חיוב אלא בבירור אע"ג דאיכא נמי חזקת טהרה לגברא הני תרי חזקות אתרעו מכח שעת מציאתן דנמצא טמא ונמצא מת אבל חזקת חיוב לעשות פסח לא אתרע כו' ומכח זה השיג על הט"ז לקמן סי' שצ"ז והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד שפיר י"ל דאף התוס' פסחים הנ"ל ס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן היינו לחומר תרומה וקדשים וכד' התוס' נדה ועירובין וכתובות הנ"ל ואין כאן שום סתירה בד' התוס' הנ"ל ועי' בברכת אברהם בפסחים שם ובדברי חיים שם סי' נ"ח מ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל והאריכו בזה ועי' בהיד החזקה שם סי' י"ד שכ' ליישב ד' התוס' דהא מבואר בקידושין ע"ט א' כו' דביומא דמשלם שית אמרי' הרי בוגרס לפניך כו' ומפרש רש"י דהיום עשוי להשתנות לכך אתרע חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא עדיפא אבל בתוך שית באמת מוקמי' אחזקת נערה והשתא י"ל ה"נ בנפל עליו גל תיכף דנפל הגל עשוי להשתנות מחיים למות כיון שהי' כדי מיתה לכך בזה שפיר חזקה דהשתא עדיף כי אתרע חזקה דמעיקרא דהיינו חזקת חי כמו שם בקידושין לכן שפיר שעת מציאתן דאורייתא אבל שם בנדה מיירי דנמצא מת כדרך כל הארץ כיון דאף בחולים רוב חולים לחיים כו' לכך שעת מציאתן רק מדרבנן לקדשים כי מדאורייתא חזקה דמעיקרא דהיינו חזקת תי עדיף משעת מציאתן וא"ל למה לא אוקי הגברא על חזקת טהרה כאן בגל ונאמר השתא הוא דנטמא ז"א כיון דודאי נגע הוי האדם המפקח כמת וכמ"ש הרמב"ן גבי שליא כו' ולכך דוקא בגל עגול אבל בגל ארוך דאפשר דלא נגע האדם במת אף אם מת כבר לכך חזקה דהשתא לא מהני מידי דבזה שפיר מוקי האדם בחזקת טהרה שלא נגע בו כו' וא"כ ראי' הט"ז אינו ראי' ואדרבה מוכת אפכא דדוקא שם כ' התוס' דשעת מציאתן דאורייתא כיון שעשוי להשתנות אך בנדה מוכת אפכא דשם אינו אלא חומרא לקדשים כו' וא"כ מוכח משם דחזקת תי עדיף דלעולם חזקה דמעיקרא עדיף א"כ גם שם באבילות חזקת חי עדיף ומוכח אפכא עכ"ד ועי' בטור האבן סי' י"ז שהאריך בענין זה והביא הא דאמרי' בחולין קל"ד גבי עיסה של גר ס' אם משנתגייר גלגלה ס' עד שלא נתגייר חייבת בחלה כו' ח' ספי' נאמרו בגר ד' לחיוב קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טהורה ובכור בהמה טמאה לחיוב וא"כ אם במקום שלא הי' לו חזקה אזלי' בתר מעיקרא לקולא ואמרי' מעיקרא חי הי' או לא ראתה נדה וא"כ מכ"ש כשהיתה חזקת פטור עד שלא נתגייר שנעמידוהו בחזקת שלא נתגייר כמעיקרא והשתא הוא דנתגייר אולם צ"ל דמעמידין העיסה בחזקת שלא נתגלגלה מעיקרא רק השתא נתגלגלה וכן קרבן אשתו השתא הוא דילדה וכן בכור בהמה השתא הוא דילדה אע"ג דהם ניזל בתר גר ונוקים אחזקה דהשתא נתגייר א"כ פטורה העיסה מחלה וכן מקרבן אשתו וכנ"ל מ"מ בתר גוף הדבר אזלי' ומוקמי' אחזקה קמייתא שלא נשתנית עד עתה אע"פ שהיתה בחזקת פטורה מ"מ אזלי' בתר שלא נתגלגלה לחומרא וכ' דמכאן תשובה על תב"ש לעיל סי' כ"ט שכ' דאם הבהמה שבורה ושחוטה דאמרי' מאי חזית דנימא אוקי אחזקה והשתא נשברה אדרבה השתא נשחטה ונימא שהיתה עד עכשיו בחזקת שאינה שחוטה דוה לא אמרי' רק דיינינן על הדבר שאנו דנין עליו ולא משגחינן אם יש חזקה כנגדה כגון הכא בגר ודיינינן רק על העיסה אע"ג דהשתא נתגלגלה ל"א כמו דהשתא נתגלגלה כן גם מתחלה והעמד הגר על חזקתו קמייתא והשתא נתגייר רק כיון דדייני' על העיסה או על הבהמה אמרי' השתא הוא דנתגלגלה והשתא הוא דילדה וכן בקרבן אשתו וה"נ גבי שבורה ל"א נעמידנו בחזקת שהשתא נשתטה רק אמרי' כיון דדייני' על השבר אמרי' אוקי אחזקה קמייתא והשתא נשברה ואולי י"ל דהתם לחומרא אמרי' דלא אזלי' בתר חזקה אבל באמת אין לחלק כו' וכן בהאי דמשארסתני נאנסתי הרי בעולה ונשואה לפניך מאי חזית לומר דהשתא נבעלה נימא דהשתא נשאת ונבעלה קודם ואמאי מוקמי' התם האשה בחזקת דהשתא נבעלה וי"ל דחזקת נשואה עשוי להשתנות אך הק' על זה מהא דכ' המג"א באו"ת סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן ומ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו תי מבערב דהוא רק לתרומה וקדשים כו' וכונתו דהמג"א שם ס"ק ט"ז הביא בשם מהר"ם לובלין באחד שלקח מהחבית כרוב בקערה והוליכו לבית אחר ושם נמצא חטה עליו והתיר הכרוב שבחבית דאמרי' כאן נמצא כאן הי' וכ' ע"ו המג"א אבל אם נמצאת חטה בחבית אף הכרוב שבקערה אסור דאמרי' שמא היתה החטה קודם לכן בחבית כו' וה"ה מי שיש בידו עיסה וחתך ממנה מצות ונתן לאחרים ונשאר מצה אחת בידו ונמצא עלי' חטה אסורים כולם דאמרי' שמא היתה עלי' קודם לכן דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא עכ"ד וכ"כ בס"ק י"ח שם דאמרי' שמא היתה החטה במים בשעת מליגה דל"א כאן נמצא כאן הי' אלא ממקום למקום או וחתיכה לחתיכה כו' אבל במקום א' כגון במליגה דיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם לכן ל"א השתא נפלה דהכי אשכחן בפ"ק דחולין ובפ"ק דנדה דל"א השתא הוא דאתרע היכא דליכא חזקה עכ"ד וכ"כ עוד בס"ק כ"ה דמזמן לזמן מחזקינן איסורא דשמא הי' בקערה בשעה שעירו הבשר לתוכו כו' עכ"ד וע"ז הק' קושי' הנ"ל מ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו אי מבערב כו' וכ' ליישב דבחמץ בפסח משום חומרא דחמץ יש לאסור כו' וכן הק' בש"ש שם פ"ה וכ' נמי דאפשר דמדמין חומרא דחמץ לחומרא דקדשים וכ' אך דבש"ס לא הוזכרה חומרא זו גבי חמץ עכ"ד ועי' בפ"ז שם ובמקו"ח בסי' תס"ז שם ס"ק י"א ובישוי"ע שם ס"ק י"ב ובמגן האלף שם ס"ק י"ג וס"ק ט"ו מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי"ש עוד במקו"ח ס"ק ט' ובישוי"ע שם ס"ק י' י"א ובישוי"ע באה"ע סי' י"ז ס"ק ל' ובנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ל"א ובתוי"ק לקמן סי' ק"ד ס"ק א' ובנודע בשערים שם ובעמודי אור חאה"ע סי' פ"ג ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' י"ד ובדברי חיים שם סי' נ"ח ובבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ל"ח ובשמן רקח חאו"ח סי' א' ובס' גנזי יוסף על הפרמ"ג בפתיחה אות כ"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר סי' תס"ז ס"ק ט' מ"ש ע"ד המג"א והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בטור האבן שהק' מלקמן סי' ק"ה סעי' א' דכ' הרמ"א דס' כבוש אסור זולת בב"ת ומ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו חי מבערב דהוא רק לתרומה וקדשים כו' והביא ד' הט"ז שם ס"ק ג' שהק' על הרמ"א מלקמן סי' ר"א סעי' ס"ה במקוה שלא