יד אליעזר חלק א קמו

לחולין מ"ש מהא דתנן נגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דחכמים מטמאין טומאה ודאי לשרוף עלי' שכל הטומאות כשעת מציאתן ויש מתרצים דל"ד דהתם ודאי נגע אזלי' בתר שטת מציאתו ובמקום מוציאתו אבל הכא באשה ס' ביאה הוא דהא מספקא לן אם הי' דם בההוא שעתא או לא ולא הוי דומיא דסוטה דודאי נסתרה במקום הראוי לטומאה והלכך הכא אזלי' להקל ויש מקשים על זה מקופה שנשתמשה בזוית ונמצא אח"כ שרץ בהקופה דמודים שמאי והלל דהטהרות הראשונות טמאים ודאי אף שדומה לנדה ס' הוי ס' לא הוי ולק"מ דההיא דקופה נמי בתולין קמפרשי לי' עכ"ל ועי"ש עוד ברשב"א ד"ה א"ל ובמשל"מ פ"י מהל' מקואות מ"ש בד' הרשב"א והיינו דהרשב"א ס"ל כד' רבו של מהרי"ט הנ"ל דכיון דודאי נגע בלילה אף אם היינו דנים אז אם הוא חי או מת הוי מוקמי' לי' אחזקה מ"מ כיון דנגע בודאי ונולד אז הס' אף דהוי מוקמי' לי' אחזקה אם היינו דנים אז השתא דראינו אותו מת אזלי' בתר שטת מציאתו והורעה חזקתו הראשונה וא"ד לנדה דהתם ס' ביאה. הוא ולא בא שום דבר קודם שראתה ובראוהו תי מבערב דמוקמי' אחזקה היינו דבאותה לילה ראינהו חי הוי כאלו דנין אז שהוא תי ועי' בתוס' רי"ד בקידושין ע"ט א' ד"ה רבא דמשמע נמי דס"ל כד' רבו של מהרי"ט הנ"ל שכ' וז"ל עוד ראיתי מקשים מהא דמייתינן בשמעתא קמייתא דנדה נגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכ"א כל הטומאות כשעת מציאתן א"כ לימא רב ושמואל כתנאי כו' דל"ד דהתם אתיליד ספי' בטומאה גופי' דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הות טומאה או לאו והלכך אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל שהרי גבי מחט שנמצא מלאה חלודה או שבורה וסכין שנמצא ע"ג זיתים ומטלית בההיא אמרי' נמי כל הטומאות כשעת מציאתן להקל אבל הכא גבי נדה הדם המטמא ברור הוא כי הוא טמא ואין בו ס' אלא שלא ידעי' מתי נטמאת האשה ממנו וכן סימני בוגרת ברורין ומצויין הן אלא שלא ידעי' מתי נולדו באשה הלכך אין לדמות זה לזה ווה של נדה דומה לס' מגע שהטומאה ברורה היא אותו שנגע במת ואותו שנגע, במת הרי ודאי נגע וס' טומאה ואין להקשות מזה על זה עכ"ל וכונתו כמ"ש הרשב"א הנ"ל דמאחר דאתיליד ס' בשעה שנגע אף דאלו היינו דנין אז לא היינו מטמאין והוי מוקמי' אחזקה דתי מ"מ מאחר דאתיליד ריעותא שנגע והשתא כשבא לפנינו הוא מת החזקה הראשונה הורעה כיון שנולד הס' כשנגע משא"כ בנדה ובוגרת לא הורעה החזקה כלל, שהרי לא באנו לכלל ס' עד שראינו כעת שראתה דם או, שראינו סימני בוגרת ובקופה הוא באמת רק תולין ולא. שורפין וכמ"ש הרשב"א הנ"ל וא"כ מיושב קושי' מהרי"ט על רבו מהא דקידושין הנ"ל דס"ל דבשלמא בהא דיבמות הנ"ל דהי' בעילה בודאי רק דא"י אם הי' בן ט' כס' נגע בא' בלילה כיון דמעשה בעילה הי' בודאי והי' ריעותא והוי כנגע בודאי רק ס' אם הי' טומאה ולזה שפיר אף דאם היינו דנין אן הוי מוקמי' לי' אחזקת קטנות מ"מ השתא דנמצא שהוא גדול ומעיקרא הי' ס' אזלי'. בתר השתא אבל בבוגרת הוי כס' ביאה ואמרי' מאתר דבצפרא כשקדשה אבי' לא הוי שום ס' אמרי' דהמעשה שעשה שבא לה סימני בוגרת נעשה אח"כ ומקודם לא הי' ביאת הסימנים והוי בגרה ולק"מ קושי' מהרי"ט על רבו הנ"ל וכן ראיתי בדברי חיים חיו"ד סי' א' שכ' נמי כן ליישב ד' רבו מהא דנגע בא' בלילה כו' דהא קושי' זו קשה גם להרשב"א ותוס' רי"ד דס"ל דבלא יראוהו חי מבערב מטמאין למפרע אף לחולין ולמא בראוהו תי מבערב מוקמי' לי' אחזקה וע"כ צ"ל דבראוהו חי מבערב כיון דהוא זמן מועט עד הנגיעה הנ"ל והאריך בזה ועוד כ' שם ליישב קושי' מהרי"ט הנ"ל שפיר אזלי' בתר חזקה אף דאתיליד ס' בשעה שנגע דהוי כאלו היינו דנין אז שהוא תי והביא ד' התוס' רי"ד בקידושין שם דמחלק נמי בין זמן מועט לזמן רב וכ' דגם שאר קושי' של מהרי"ט על רבו מיושב עפ"ד הרשב"א. והתוס' רי"ד הנ"ל ועוד כ' שם ליישב קושי' הש"ש שמעתא ג' פ"ו על התוס' רי"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בנודע בשערים ח"ב ביו"ד סי' י"ד מ"ש להשיג על הש"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשעה"מ פ"ג מהל' אישות הל' י"ד מ"ש ליישב קושי' מהרי"ט הנ"ל מהא דנגע בא' בלילה כו' דהא מבואר בתוספתא דמאי דמטהרין רבנן היינו דוקא בר"ה וכדמסיים עלה שס' טומאה בר"ה טהור והביא ד' מהר"ם לובלין מה שהק' על התוס' שם ד"ה כי פליגי דהוא כדבריו וגם כ' ליישב קושי' מהרי"ט מהא דריש נדה גבי מקוה כו' על התוס' יבמות הנ"ל דמ"ש התוס' ביבמות דכל דאתרע חזקתה לא אזלי' בתרה היינו לומר דס' הוי ומש"ה קתני מתני' דפסולים משום דס' הוי אם הי' גדול באותה שעה אבל לאו למימרא דחשבי' לי' כגדול ודאי ומש"ה הוצרכו גבי מקוה לטעמא דתרתי לריעותא כי היכי דלהוי טמא ודאי דאי לא"ה הוי אזלי' בתר חזקה דמקוה אע"ג דהוי חסר לפנינו ומיהוי ס' וכ' דבזה ניחא נמי מה שהק' עוד מפ' בכ"מ דתנן גבי תרומה ונטמאת משחשכה ה"ז עירוב ואם ס' ה"ז ס' עירוב ומפרש בגמ' משום דאוקי תרומה אחזקתה אע"ג דהשתא ודאי היא טמאה כו' ולפמ"ש לק"מ דאע"ג דאתרע חזקתה והרי טומאה לפנינו אפי"ה ס' הוי וסד"ר לקולא עכ"ד ועי' בנודע בשערים שם מ"ש ע"ד התוס' נדה הנ"ל ומ"ש המהרי"ט הנ"ל בכונת התוס' יבמות משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות והביא ראי' מטומאת מעל"ע שבנדה כו' עי' בש"ש שם פ"י מה שהשיג עליו והאריך בזה ובפי"א שם השיג ע"ד מהרי"ט הנ"ל שהביא ראי' מהא דנדה דחזקה עשוי' להשתנות אינה חזקה כו' מר' התוס' והרמב"ן בריש גיטין ודחה הראי' שהביא מד' הר"ן בתשובה גבי מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין כו' והאריך בזה ובפי"ג שם הביא ראי' מד' התו' פ' האומר ס"ד א' גבי בני זה בן י"ג שנים כו' דחזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה כו' ובכונת התוס' הנ"ל ביבמות כ' בשם אחיו דקושי' התוס' אינו אלא בתרומה דהא לכהונה כבר כ' ליישב דהוא משום מעלה ביוחסין ומש"ה שפיר מתרצי כיון דהשתא ודאי בן ט' דכה"ג בתרומה וקדשים אזלי' בתר שעת מציאתן דהא בנדה ובקופה לתרומה וקדשים מחמרי למיזל בתר שעת מציאתן וחזקה קמא אתרע לחומר תרומה אבל בעלמא אזלי' גם בתר, חזקה דקטנות ואפי' השתא לפנינו גדול אמרי' השתא הוא דנעשה גדול כו' והאריך בזה ובפי"ד שם מ"ש ובד' התוס' גיטין י"ז א' ד"ה משום כו' ובד' הריב"ש סי' רס"ו כו' והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד אף התוס' ביבמות הנ"ל ס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והא דאמרי' גבי נגע בא' בלילה כו' כשעת מציאתן אינו אלא לחומר תרומה וקדשים וכד' התוס' בנדה ובעירובין ובכתובות הנ"ל ועי' בהיד החזקה סי' ט"ז מ"ש בכונת התוס' יבמות הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד נמי י"ל דהתוס' יבמות הנ"ל נמי ס"ל דחוקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ועי' בנודע בשערים ח"א כללי רובא וחזקה אות מ"ז ובחתם סופר בגיטין, כ"ח ב' ובטור האבן סי' מ"ז מ"ש ע"ד התוס' יבמות הנ"ל והאריכו בזה אך מד' התוס' רי"ד הנ"ל מוכח דס"ל. דכשטת מציאתן הוי חזקה גמורה, ומהני בין להקל ובין להחמיר דלא כדעת התוס' הנ"ל וכ"כ בש"ש שם פ"ו דכן הוא דעת התוס' רי"ד הנ"ל ועי' בחכם צבי סי' ג' שכ' להוכיח מד' הרמב"ם פי"ח מהל' שאך אבה"ט ומד' הרמב"ם פט"ו שם דכשעת מציאתן הוי, ודאי ומהני אף לחולין והיינו כד' התוס' רי"ד ודלא כד' התוס' הנ"ל וכ"כ הפרמ"ג לקמן סי' ק"ה במשב"ז