יד אליעזר חלק א יד

לעולם שאם הוא עומד בדבריו הראשונים אף מהרי"א מודה דלדידי' שוי' אנפשי' חד"א אף דאיכא עדים המכחישים אותו וכהרשב"א וריא"ז והרשב"א וריא"ז נמי מודו דאם חזר בו אף שלא נתן אמתלא לדבריו דחזרתו חזרה כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו עכ"ד ועי' במשל"מ פי"ג מהל' יבום הל' י"ג שכ' דמהרי"א חולק על הרשב"א וכ' דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר מאחר דלא נתן אמתלא כו' מה לנו אם חזר בו עכ"ד הרי דחזר בו המשל"מ ממ"ש בהל' אישות הנ"ל וס"ל דאין לחלק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ועי' בפרמ"ג שם שכ' ע"ד המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דהוא חידוש גדול בעיניו ומסתימת הש"ע לא משמע כן והביא ד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל שחזר בו וס"ל דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ועי' בשערי תורה שם כלל ה' פרט י"ד שהשיג נמי על המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דכיון דהטעם דנאמן נגד עדים משום דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ואמאי יכול לחזור בלא אמתלא והביא ד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל שחזר בו וכ' דהעיקר כד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ומהרי"א חולק על הרשב"א וכ' דמחלוקת הרשב"א ומהרי"א הנ"ל הוא עפמ"ש בכלל א' אי אמרי' דאדם נאמן על גוף הענין יותר מעדים והרשב"א לשיטתי' דס"ל דנאמן על גוף הענין יותר מעדים כו' ומהרי"א ס"ל דא"נ על גוף הענין יותר מעדים כו' והאריך בזה ועי' בבני אהובה בהל' אישות שם שכ' ע"ד המשל"מ הנ"ל דיש מקום לספק בזה דהא באו' לא לויתי ועדים מעידים שפרע א"נ לומר אחר שבאו עדים נזכרתי שפרעתי והטעם התם נמי דהודאת בע"ד כק' עדים דמי והוא הטעם ה"נ והאיך יכול לחזור מהודאתו במה דשוי' אנפשי' חד"א עכ"ד ובאמת אין כאן מקום ספק בזה דיש לחלק דלא דמי להא דכל האו' לא לויתי כו' וכמ"ש בתשובות בית אפרים שם דודאי לענין ממון דקי"ל הודאת בע"ד כק' עדים וילפי' לה מדכתיב כי הוא זה וכיון שכבר נתחייב לחבירו שוב חזרתו כמאן דליתא דמי והכי קי"ל בסי' פ' דמחיוב לפטור אינו חוזר וטוען טענה הסוחרת לטענה הראשונה והחוב מחמת טענה הראשונה הוא ברור ומועיל יותר מעדים משא"כ לענין אי' ל"ש הודאת בע"ד רק שהוא נאמן ע"ע ואין אנו תופסין הדבר בבירור שהוא כך רק שאנו מאמינים למה שהוא מעיד ע"ע ואם חוזר בו ואו' שלא כך הי' אלא בענין אחר ג"כ יש להאמינו ע"ע ומה"ת נאמן לקול הראשון ולא לקול האחרון והדבר שקול אצלינו ואסרי' לי' מספי' ולכן בממון שכל הודאתו לחיוב מטון מטעם הודאת בע"ד ועל אמירתו לפטור אין לסמוך כלל והלכך אף עדים לא מהני משא"כ בהא דשוי' אנפשי' חד"א אם חוזר בו אין אנו אוסרין עליו בתורת ודאי ותופסין דבריו הראשונים אלא מתורת ס' דשמא דבריו הראשונים עיקר ומה שחוזר בו משקר ולכן אי איכא עדים המסייעים לחזרתו שפיר מהני להוציא אותנו מידי ס' זה עכ"ד יעוש"ה ושפיר ד' המשל"מ ולק"מ קושי' הבני אהובה הנ"ל וגם ל"ק קושי' השערי תורה הנ"ל ועי' בכתב סופר שם שכ' דהעיקר כהמשל"מ דהל' אישות הנ"ל וכ' דהמשל"מ בהל' יבום הנ"ל ס"ל דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם נדר כו' אבל כיון דהטעם הוא משום דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים מסתברא דדוקא כשעומד בדיבורו אבל כשחוזר מדבריו מעצמו אין סברא שלא יהי' נאמן כיון דעדים מסייעים לדבריו האחרונים כו' ותמה על הפרמ"ג הנ"ל שכ' שהוא חידוש גדול בעיניו דהא מלתא דפשיטא ומסתברא הוא כו' והאריך בזה וראיתי בערוגות הבושם שם אות ג' שכ' דמסתברא כד' המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דיכול לחזור ולהודות לד' העדים המסייעים אותו כו' ואח"כ כ' דיש להביא ראי' דלא מצי לחזור בכה"ג אף דאיכא עדים מהא דקיי"ל בסי' פ' דמחיוב לפטור א"י לחזור ולטעון וכ' הרמ"א דאפי' יש עדים על טענה שני' לא מהני כו' הרי דלא מצי לחזור מטענתו אע"ג דעדים מסייעים לדבריו האחרונים וה"ה לגבי איסורא דא"י לחזור מאי' להיתר אע"ג דעדים מסייעים כו' עכ"ד והיינו כד' הבני אהובה הנ"ל וכבר הבאתי ד' הבית אנרים שכ' לחלק דאין ראי' מהתם ולא ראה הערוגות הבושם ד' הבני אהובה והב"א הנ"ל שהרי לא הביאם ועי"ש עוד בערוגות הבושם שהביא ד' השעה"מ דהל' אישות שם שכ' דמד' המ"מ שם הל' ל"א מוכת דחולק על הרשב"א הנ"ל והשיג עליו והאריך בזה ועי"ש עוד בשערי תורה שכ' מתחלה דהתוס' ביבמות מ"ז א' ד"ה יש לך חולקים על הרשב"א ואח"כ דחה זה דאין מוכח דחולקים והאריך בזה אך מד' התוס' ביבמות כ"ד ב' ד"ה אמר רבי ומד' הרא"ש שם מוכח דס"ל דלא כהרשב"א הנ"ל שכ' וז"ל ואין לתמוה אמאי שריא כיון שאומרת טמאה הא שוי' אנפשה חד"א דלפי שראו חכמים שנתקלקלו הנשים ליתן עיניהם באחר ורוב האו' כן משקרות לכך נ' להם להתירן עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם הרי דס"ל להתוס' והרא"ש דאף נגד רובא לא אמרי' שוי' אנפשי' חד"א ומכ"ש נגד עדים דל"א שוי' אנפשי' חד"א דלא כהרשב"א הנ"ל וכן ראיתי בס' מנחת אהרן שכ' דהתוס' והרא"ש ס"ל דלא כהרשב"א הנ"ל ועי' בגליא מסכת חיו"ד סי' א' שכ' דדין זה אי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים תליא בפי' הגמ' בכתובות ט' א' אבל הכא מיקם הוא דלא קים לי' קמ"ל כו' והרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל כרש"י דאיירי בבחור דלא קים לי' וקמ"ל דמ"מ אסור דשוי' אנפשי' חד"א כו' ואפי' נגד עדים כו' והביא ד' השימקו"ב שם בשם הריטב"א דפי' בענין אחר ולדבריו לא מהני שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים כו' עכ"ד ומ"מ לענין דינא העיקר כהרשב"א והריא"ז הנ"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אפי' היכא דעדים מכחישים אותו וכן פ' הב"ש באה"ע סי' ז' ס"ק י' וסי' קנ"ו, ס"ק ט"ז דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אף נגד העדים אך היכא דחוזר מדבריו בזה נ' דהוי ספי' דדינא אי מהני חזרתו כיון דאיכא עדים המסייעים אותו או לאו וכן ראיתי בגט מקושר בסג"ר דין קצ"ה אות ו' שנסתפק בזה אי מהני חזרתו בלא אמתלא והאריך בזה ובדין מ"ח אות ו' מ"ש בזה ועי' ביד המלך פ"ט מהל' אישות הל' ט"ו ובש"ע מהרב בקו"א אות י"ד ובתשובת מהר"י הכהן מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בשערי תורה פרט ט"ו מ"ש להסתפק בדין זה של הרשב"א הנ"ל אם אירע כן בבהמה שלו והוא או' לא שחטתיו ועדים מעידים ששחטה אי מותרת לאחרים כו' והאריך בזה והנה כל זה הוא היכא דאינו חולה האי' בעדים אבל היכא דתולה האי' בעדים בזה הביא המשל"מ בהל' אישות שם ד' מהריב"ל ח"ב סי' פ"ה שנסתפק באשה שאמרה נתקדשתי בפני פ' ופ' ובאו פ' ופ' ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרי' דלדידה שוי' אנפשה חד"א כו' וכ' המשל"מ שהדין הוא פשוט מתשובת הרשב"א הנ"ל כו' והביא משם מהר"ם די בוטין סי' נ"ז שתמה על מהריב"ל דאיך לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל הנה מבואר מד' המשל"מ דאין חילוק ואף היכא דתולה האי' בעדים נמי ס"ל להרשב"א הנ"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים ומש"ה פשיט להא דמהריב"ל מד' הרשב"א הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' נ"ח שס"ל נמי כהמשל"מ הנ"ל דאף דתולה האי' בעדים נמי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הרשב"א והמשל"מ הנ"ל אך י"ל דאין ראי' מד' הרשב"א לד' מהריב"ל הנ"ל דיש לחלק בין תולה האי' בעדים לבין היכא דאין תולה האי' בעדים דמהריב"ל הנ"ל מיירי באומרת נתקדשתי בפני פ' ופ' והעדים מכחישים אותה בזה י"ל דל"א שוי' אנפשה חד"א כיון דתולה האי' באותן עדים והעדים מכחישים ואין דבר שבערוה פחות משנים ומש"ה מסתפק מהריב"ל הנ"ל והביא