יד אליעזר חלק א קלד

הלכות

מליחה

סימן סט

סעיף א (א) צריך להדיח כו'. הנה דעת רש"י בחולין ק"ט א' דיה הלב דדם שבשלו אסור מה"ת שכ' וז"ל אינו עובר עליו להיות בכרת ובמס' כריתות כ"ב מוקי לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חיוב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו עכ"ל הרי דס"ל דאסור מדאורייתא והתוס' שם ד"ה הלב הק' על רש"י וז"ל דא"א לומר כן דבהדיא אמרי' בהקומץ רבה כ"א דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפ' דם שחי' כ"ב בלב עוף משום דבכ"ע קתני מתני' דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל עכ"ל ועי' בב"י לקמן סי' פ"ז שכ' ליישב ו' רש"י דס"ל דההיא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ובאמת זהו דוחק דלמה דחה ההיא דהקומץ רבה מהל' ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' ליישב דרש"י אזיל לשיטתי' בהקומץ שם דר"ל דלפי המסקנא דאמרי' דלמא כאן בחטאת החיצונות כאן בחטאת הפנימית כו' דקאי על דם שבשלו הרי דאפי' בקדשים בחטאת החיצונות חייב עליו וכ"ש בתולין ופשיטא לרבא דאסיק דאפי' בחטאת הפנימית חייב דכ"ש בתולין ולפי המסקנא זו נדחה הך מימרא דזעירי דדם שבשלו ושמלחו א"ע עליו ומש"ה ס"ל לרש"י דדם שבשלו עובר עליו אבל התוס' אזלי לשיטתייהו שם דדחו ד' רש"י והק' עליו דדוחק לומר דלהמסקנא יהי' נדחה הך מימרא דזעירי לכן פי' הסוגיא בענין אחר דקאי אהקפה בחמה ומש"ה שפיר מקשים התוס' בחולין הנ"ל על רש"י כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בתולין שם ובבינת אדם שער או"ה סי' ל"ח שכ' נמי כן ליישב קושי' התוס' הנ"ל והאריכו בזה וכבר הקדימו בזה הרלב"ח בתשובה סי' קכ"א וכן משמע בסמ"ג מצות ל"ת סי' קל"ז ליישב כן ד' רש"י הנ"ל שכ' וז"ל שנינו בפ' כ"ה הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו א"ע עליו וגרסי' בפ' דם שחי' אמר ר"ז א"ר ל"ש אלא בלב עוף שאין בו כזית אבל בלב בהמה הואיל ויש בדמו כזית ענוש כרת ופירש"י שענוש כרת אף לאחר בשולו ור"ל שאינו סובר כאותו אמורא שאמר בהקומץ רבה דם שבשלו א"ע עליו שנא' כי בדם הנפש הוא יכפר לא חייב הכתוב אלא בדם הראוי לכפרה וזהו הואיל וקרוש ע"י בשולו אינו ראוי לכפרה לכל הפחות בחטאת הפנימית שנא' וטבל והזה ומתוך שקרוש הוא אינו ראוי לטבילה והזאה אלא סבר רב כאותו אמורא שאמר שחייב על דם שבשלו הואיל וראוי לכפרה בחטאת החיצונות שנא' ולקח ונתן והאי בר נתינה ולקיחה הוא עכ"ל הרי דס"ל נמי כן ליישב ד' רש"י הנ"ל ולא הביאו הפלתי והחוסן ישועות והב"א הנ"ל ד' הסמ"ג והרלב"ח הנ"ל ועי' במקמ"ח בפתיחה שהביא ד' הסמ"ג הנ"ל ומ"ש עליו והאריך בזה ועי' בבשמים ראש סי' ליד בכסא דהרסנא שם ובתשובות הרי"מ חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ברש"י חולין ק"כ א' ד"ה הקפה שכ' וז"ל הקרישו ע"ג האור עכ"ל והיינו דאזיל לשיטתי' דס"ל להל' דדם שבשלו עובר עליו והתוס' שם כ' וז"ל בהקפה בחמה מיירי אבל באור לא דדם שבשלו א"ע עליו עכ"ל והיינו כמ"ש בחולין ק"ט הנ"ל ובד' הרמב"ם עי' במ"מ פ"ו מהל' מכ"א הל' ו' שכ' דלא נתבאר זה בד' הרמב"ם איך דעתו אך הלח"מ שם כ' דמדלא כ' הרמב"ם אבל אם הי' לב בהמה חיוב כרת אם אכלו קודם בשול מוכח דס"ל דאפי' על דם בשול חייב והעד שלא כ' בשום מקום בספרו המימרא דהקומץ רבה דם שבשלו אינו חיוב כרת משמע דס"ל דאינו הל' ותימה על ה"ה איך כ' שלא נתבאר בד' הרמב"ם עכ"ד ובאמת י"ל דכונת ה"ה שכ' ולא נתבאר זה בו' רבינו היינו שלא נתבאר מדבריו לחלק בכך אלא משמע מדבריו דאפי' בשלו חייב וכן ראיתי בארוך מש"ך לקמן סי' ע"ב שכ' דיש לפרש כן ד' ה"ה הנ"ל וא"כ אין כאן תימה על ה"ה ועי' בפרמ"ג מ"ש ע"ד ה"ה הנ"ל ועי' בב"י לקמן סי' פ"ז שכ' נמי דס"ל להרמב"ם דדם שבשלו עובר עליו והוכיח כן מד' הרמב"ם פ"ט שם הל' ו' שכ' וז"ל וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבשל דם בחלב דפטור ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח עכ"ל משמע דאינו לוקה משום בב"ח אבל לוקה משום דם אף שבשלו כו' עכ"ד וכ"כ הפרישה שם והש"ך שם ס"ק ט"ו והארוך מש"ך בסי' ע"ב שם והפר"ת ס"ק א' והישוי"ע לעיל סי' ס"ז ס"ק א' כהב"י והיינו כהלח"מ הנ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דדם שבשלו עובר עליו וכשיטת רש"י הנ"ל ועי' ב"ח בקו"א ופרמ"ג בפתיחה ובעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה וראיתי בנחל איתן הל' מכ"א שם שהק' על המ"מ הנ"ל מד' הרמב"ם דפ"ט הנ"ל ולפמ"ש בכונת המ"מ הנ"ל לק"מ ועי' בנקוה"כ שם מ"ש ע"ד הרמב"ם ורש"י הנ"ל ועי' ביד אברהם סי' פ"ז שכ' טעם לד' רש"י והרמב"ם הנ"ל דמש"ה דחו לסוגיא דמנחות מהל' משום שסמכו עצמם אברייתא דחולין ק"כ א' הקפה את הדם ואכלו או שהמחה אח החלב וגמעו חייב וס"ל דהיינו הקפה באור דומיא דחלב דודאי איירי שהמחה באור דאי בתמה חי הוא ופטור כדאמרי' בפסחים כ"ד דאוכל חלב חי פטור והתוס' שם הרגישו בזה ונדחקו לומר דלצדדין קתני הקפה את הדם בחמה והמחה החלב באור אבל רש"י והרמב"ם לא ניחא להו לפרש כן אלא ס"ל דהקפה את הדם קאי נמי אאור עכ"ד וכ"כ נמי בספרו נחל איתן שם וכבר קדמו בזה בהגהות מנחת אהרן בסי' ע"ב שם ובנר תמיד כריתות כ"ב א' והאריכו בזה ולא ראה היד אברהם הנ"ל ד' המנחת אהרן והנר תמיד שכבר הקדימו בזה ועוד כ' הנר תמיד שם דמש"ה פ' רש"י והרמב"ם הנ"ל דדם שבשלו אסור מדאורייתא כיון דסתמא דתלמודא קא' בתולין קי"א א' כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא מש"ה פ' כסתמא דתלמודא והביא כן בשם הבית יעקב סי' קע"א והאריך בזה וכן הוא דעת הבשמים ראש סי' ל"ד שם דדם שבשלו אסור מדאורייתא שכ' שם לדחות דעת ר"ת שס"ל דדם שבשלו או שמלחו דרבנן וז"ל דע לך שהסוגיא שם לדעתי הוא להיפך מדבריו דלמסקנא אפי' דם חמור שקרש חייב עליו גם סוגיא דפ' העור והרוטב על ההיא דהקפה ואכלו לא משמע כדבריו כלל וכן בפ' כ"ה גבי דם שבשלו מבואר שהוא אסור דבר תורה וכן במשנה חומר בחלב מבדם לא אמר מן הבשול וכן כל תקנת מליחה לא תקנוה אלא בשביל אי' דרבנן לפי דעתו ועוד מקומות רבים מורים בהיפך וידעתי שיש לדחוק לקיים שיטתו אבל חלילה לסמוך עליו באי' כרת ואפי' היתה שיטתו יותר ברורה בתלמוד כ"ז שהיינו יכולים לאמץ אי' זה שהזהירה התורה עליו הרבה כו' לא הייתי סומך כלל להתיר עפ"י ראי' או ראיות הנראות בתחלה עכ"ל וכונת דבריו מ"ש דבפ' העור והרוטב לא משמע כדבריו היינו כמ"ש הגהות מנחת אהרן והנר תמיד הנ"ל דלר"ת צ"ל דלצדדין קתני אבל לרש"י והרמב"ם אצ"ל דלצדדין קתני ומ"ש דכן מבואר בפ' כ"ה שהוא אסור ד"ח כונתו מהא דקא' הגמ' קי"א א' הנ"ל דם דאורייתא וכמ"ש הבית יעקב והנר תמיד הנ"ל ועי' בכסא דהרסנא שם שכ' דלא ידעתי לכונו ד' הבשמים ראש מ"ש דמבואר בפ' כ"ה כו' אבל הדבר ברור דכונתו על הא לא הגמ'