יד אליעזר חלק א קלג

שמותר שם גם כאן מותר אכן המים והקדירה אסורים אבל במקום הפ"מ כו' יש להתיר עכ"ד ועי"ש בס"ק ק"ו ק"ז שכ' דדין זה תליא בפלוגתא דהט"ז והש"ך ומהרש"ל לקמן סי' צ"ת סעי' ב' אי אמרי' סלק את שא"מ כו' ומש"ה כ' דשלא במקום הפ"מ יש להורות כמהרש"ל והש"ך אבל בהפ"מ יש להתיר כהט"ז והב"ח והרשב"א דאמרי' סלק את שא"מ ומשמע דמתירים גם את שא"מ והמנח"י כלל פ"ה אות מ"ה מתיר בהדיא גם את שא"מ כו' והאריך בזה יעוש"ה וכ"פ בחכ"א כלל כ"ט סי' ח' כהלב"ש ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' תערובות סי' ל"ב דאמרי' סלק את שא"מ כו' ומתיר גם את שא"מ שכ' וז"ל ואי אתרמי שנפל אי' לקדירה שיש בו מינו ושא"מ ונאבד הרבה מא"מ דהיתר עד שלא נוכל לשער אי הוי ס' וידעי' שהי' בו רוב היתר ממין האסור אמרי' נמי סלק שא"מ כאלו אינו כו' דרוב ההיתר ממין האסור מבטל לי' מדאורייתא והא"מ מותר מה"ת ממילא כיון שהאי' מבוטל במינו ואף שמדרבנן צריך ס' והכא לא ידעי' אי הוי ס' ספק דרבנן לקולא עכ"ל הרי להדיא דס"ל כהרשב"א הנ"ל וס"ל דאף הא"מ מותר וכהמנח"י הנ"ל וא"כ יש להתיר המיבם אף שלא במקום הפ"מ ועוד יש טעם להתיר אף שלא במקום הפ"מ משים דיש לצרף ג"כ מאחר דנתבשל הוי דם שבשלו ולא הוי רק אי' דרבנן ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' ובמשב"ז ס"ק ה' כ' דהכא דדם ביצים דרבנן י"ל דאף הש"ך דסי' צ"ת יודה דאמרי' סלק כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' החכ"א בקונטרס מצבת משה אות י"ג שהק' על הבאר היטב ס"ק ז' שהביא ד' הט"ז כו' דאמרי' סלק כו' והא הבאר היטב גופי' כ' בסי' צ"ח ס"ק ז' דהש"ך ופר"ת חולקים על הט"ז וא"כ לא הו"ל להביא כאן ד' הט"ז בפשיטות כו' ע"כ קושי' ולפ"ד הפרמ"ג הנ"ל ניחא דהכא י"ל דאף הש"ך מודה דאמרי' סלק וא"כ יש להתיר המים והקדירה אף שלא בהפ"מ וכ"פ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דלא כהלב"ש והחכ"א הנ"ל וכן עיקר לדינא וכעת ראיתי בס' יד יהודא בפי' הקצר ס"ק י"א שפ' נמי כן ועי' בפי' הארוך שם ס"ק ז' ובס' דברי יוסף שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ז (ה) ימים הרבה. עי' ש"ך ס"ק, ט"ו שהביא בשם הש"ל דאוסר לאחר ג' ימים וכ' עליו דאין לדבר זה שורש בש"ם כו' ועי' בפר"ח ס"ק י"ג מה שהביא ראי' להש"ל מפסחים פ' מקום שנהגו כו' ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהביא ראי' להש"ל מב"מ ס"ח ב' אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי וביצים שליכי כו' ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה יעוש"ה

סעיף י (ו) בהג"ה אינו אוסר עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז שכ' דלענין איסורי אכילה ל"ש זה דכבר הוא חד"א אף בדרבנן ואף בחדרי חדרים עכ"ד וסותר דעת עצמו מהא דכ' לעיל סי' ה' במשב"ז ס"ק א' דשייך זה אף באיסורי אכילה וכן ראיתי ביד אברהם שהק' כן על הפרמ"ג עוד הביא הפרמ"ג שם ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שכ' דבהמור נוהגין היתר ומ"ש הוא עליו ועי' בעה"ב בסי' שאח"ז ס"ק א' ובת"י באו"ח סי' תס"ז ס"ק ט"ז ובמקו"ח שם ס"ק ד' ובמגן האלף שם ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן סז

סעיף א (א) ונבלע. עי' בפר"ח ס"ק ב' ובמטה יהונתן וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש ליישב ד' הרא"ש שלא תקשה עליו ממ"ש פ"ק דחולין סי' י"ט למ"ש בפ' כל הבשר סי' י"ט כו' והאריכו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים לקמן סי' ע"ו סעי' א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) לפיכך מותר כו'. עי' בתוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבון וברא"ש שם סי' י"ט שפ' דמותר לאכול בשר תי בלא מליחה והביאו ראי' מהא דאמר בפ' כל הבשר שהי' אוכלין כבד שלא פלט דמו דחלטו לי' בחלא ושרי הוא וחלא לפי שהחומץ צומת את הדם בתוך הבשר, ושוב אינו יוצא, אף ע"י בישול דאי חלא אסור לפי שנפלט הדם מן הכבד לתוכו איהו נמי אסור כי היכי דפליט הדר בלע עכ"ל ועי' במעדני יו"ט שם אות ת' שהק' דדילמא דוקא בכה"ג דנצמח הדם בתוכו שלא יוכל לצאת אח"כ כלל מש"ה שרי אבל כל שלא נפלט מנלן לאוכלו באומצא דראוי הוא לצאת ע"י מליחה וע"י בישול ואין לנו ראי' מהתם ע"כ קושי' והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דהתוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בחולין ק"ט א' ד"ה הלב דדם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן ולכך ס"ל דבשר חי מותר ולא גזרו שמא יבשלנו דאף אם יבשלו אינו רק מדרבנן לא גזרו בדרבנן והרמב"ם דס"ל דדם שבשלו אסור מה"ת מש"ה ס"ל דאף בשר חי אסור וכן ראיתי בישוי"ע ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ובס"ק ב' שם השיג על הכרחי ס"ק ג' שכ' דלהפוס' דס"ל דטעם הדחה ראשונה משום שיתרכך הבשר א"כ בחי דא"צ מליחה גם הדחה לא בעי והשיג עליו דודאי אם רוצה לאכלו חי בעי הדחה להעביר הדם שעלי' שאסור ועי' ביד יהודא ס"ק ד' ה' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן סח

סעיף י (א) א"צ קליפה. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ו מ"ש שאלה מענין ג' קדירות רותחים כ"ר כו' ומה שהשיב ע"ז ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו מד' הרמ"א בסי' שאח"ז כו' ועוד השיג עליו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (ב) בהג"ה בין כ"נ. עי' ש"ך ס"ק ל"ג מה שהק' על ר' ירוחם מזבחים צ"ה ב' א' שבישל בו כו' ומן הירושלמי פ"א דמעשרות ופ' כירה כו' אית לן למימר כ"נ בולע כו' ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב די"ל דר' ירוחם ס"ל כהרמב"ם דבשאר קדשים אף בכ"ח די במו"ש רק בחטאת גזרה תורה דכ"ת טעון שבירה א"כ נוכל. לומר דמתני' מיירי בשאר קדשים כו' ומ"ש ליישב קושי' שני' של הש"ך מן הירושלמי והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תנ"ב וסי' תרי"א מ"ש ליישב קושי' הש"ך הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה: