יד אליעזר חלק א קלא

צ"ו שכ' דבטב"ע כל דהו סני וכבר כ' דכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לי בו טב"ע ובלבד שהם חתיכות שבעתן העין אבל אם הם חתיכות שלא שבעתן העין אף לצורבא מרבנן לא מהדרי' בטב"ע משום דקטעי בנפשי' דכסבור דמכירן ואינו מכירן וכדאיתא בפא"מ גבי מציאה עכ"ד וכ"כ בשמל"ח סעי' ט"ז וכן מבואר בד' הרא"ש פא"מ סי' ה' שכ' וז"ל ואע"ג דדייקנא דרבנן פליגי ארשב"א נ' דהל' כרשב"א דמסתבר טעמי' ועוד דשקלו וטרו אליבי' עכ"ל הרי שפ' הל' כרשב"א דבלא שבעתן העין לא מהדרי' אף לצורבא מרבנן וכ"פ הרי"ף שם והרמב"ם בפי"ד מהל' גזוא"ב הל' י"ב והטור והמחבר בחו"מ סי' רס"ב סעי' כ"א כרשב"א ולמד הפר"ח משם דה"ה כאן גבי אי' לא מהני אף לצימ"ר היכא דלא שבעתן העין אבל באמת ד' הפר"ח תמוהין דהא אמרי' בב"מ י"ט א' ובגיטין כ"ז ב' גבי רבה בר בר חנה דאירכס לי' גיטא בי מדרשא אמר אי טב"ע אית לי' בגוי' אהדרוה נהלי' כו' הרי דמהדרי' גט בטב"ע ואע"ג דגט הוי לא שבעתן העין דלא משהה אינש גיטא בידי' וכ"כ התוס' בב"מ שם ד"ה ומודה וכ"ש כאן באי' בשר שנתעלם מה"ע דודאי מהני לצומ"ר אף דלא שבעתן העין ועי' בחמדת שלמה בחידושיו לב"מ שם הק' על הרא"ש הנ"ל דכיון דצומ"ר לא משני בדיבורי' ואו' שיש בו טב"ע למה לא נהדר לי' ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב ובאמת לק"מ וכמ"ש במשכנות יעקב חיו"ד סי' ל"ה דיש חילוק בין מציאה דיש בה דררא דממונא ובין דבר אי' והא דקא' הגמ' בב"מ שם כ"ג ב' לא שבעתן לא קים לי' ולא מהדרי' לי' אין הפי' לא קים לי' אי דידי' נינהו דכיון דאמר דדידי' נינהו מהמנינן לי' רק דהפי' הוא כך דכששבעתן העין ונאבד ממנו קים לי' דבודאי יכירן ואינו מתיאש מהן ולכן אח"כ כשמכירן מהדרי' לי' אבל כשלא שבעתן העין אף דאח"כ כשרואה מכירן בטב"ע מ"מ בשעה שנאבד ממנו לא קים לי' אי יכירן כיון שלא שבעתן העין ואף שאח"כ ניכרו לו לא מהדרי' לי' דהם של מוצאם כיון שנתיאשו בעליו כו' עכ"ד ולק"מ קושי' התמ"ש הנ"ל וא"כ י"ל דאף דהל' כרשב"א במציאה דאינו חייב להכריז וכמש"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והמחבר הנ"ל היינו מטעם יאוש אבל שפיר הוי טב"ע כאן לענין בשר שנתעלם מה"ע וכן לענין גט ומש"ה ניחא ההיא דרבב"ח הנ"ל דכיון שהכירו הגט שפיר הדרו לי' גיטא דלא שייך בזה סברא דיאוש כלל וכן כאן גבי אי' ל"ש יאוש שפיר מהני אף דלא שבעתן העין ואין ראי' מהא דמציאה ודלא כהפר"ח והתב"ש הנ"ל וכן מסיק המשכי"ע שם דמהני גבי גט וכן לגבי עיגונא וכן לגבי אי' טב"ע אף היכא דלא שבעתן העין ופ' כן יעוש"ה ולא הביא ד' הפר"ח והתב"ש הנ"ל וכן עיקר לדינא

הלכות חלב

סימן סד

סעיף א (א) שאר מינים. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הלח"מ פ"ז מהל' מכ"א הל' ב' דהוי אי' מוסיף למזבח וכ' ומיהו בבעלי מומין מאי איכא למימר וכן הק' בתשובת רע"א סי' קס"ט על התוס' זבחים ע' א' ד"ה יבא ועי' בסי' ק"ע שם בתשובת הגאון ר' שלמה איגר מ"ש ליישב בטוב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' זו

סעיף ב (ב) שאם שלמו. עי' בפלתי ס"ק א' ובתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובבאר יעקב ובס' דברי יוסף סי' תל"ב ובלב ארי' חולין ע"ה א' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ק"י ובהפלאה בסוף הס' בחידושים מבן המחבר בחולין פ"ט ב' ובעטרת חכמים חיו"ד סי' ט"ז מ"ש ע"ד הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) חלבו אסור. עי' ש"ך ס"ק ד' שהשיג על הב"ח בדעת הרא"ם בס' יראים וכ' דס"ל להרא"ם דחלב שליל אסור מדאורייתא ועי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש ליישב עפ"ד הש"ך ד' הגמ' בחולין צ"ב ב' והאריך בזה יעוש"ה

(ד) וחייבין עליו כו'. עי' בס' עין יצחק חיו"ד סי' ג' מ"ש ללמוד זכות על המתירים עגלים הנמצאים במעי בהמה שחוטה לאוכלם בלא ניקור משום דהוי ס"ס כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' ק"א שכ' דב"פ צריך ניקור מחוטי הדם והאריך בזה ובמהדורא תליתאי סי' קכ"א פ' דאסור לאכול ב"פ חלק אחורים בלי ניקור אך בדיעבד הכלים כשרים יעוש"ה

סעיף ט (ה) הדבוק לכרם. עי' בס' מלבושי יו"ט חיו"ד סי' ד' שחמה במה שמקילים הקצבים כשמחלקים חלק הפנים של הבהמה מאחורים לחתוך כמעט כל הבשר החופה את הכרם וכ' דבודאי מחויבים לתקן מכאן ולהבא שיחתכו בשוה כו' כי בהבשר יש חלב וגיד אחד של חלב אשר הקצבים אינם יודעים לנקר אותן כו' ועוד כ' שם ע"ד שומן הכנתא דמוכח מד' הרשב"א בחה"א שלא היקל לקדרה אלא ע"י הוצאות הגידין ולא ע"י חתיכה ומליחה ועל מה אנו סומכין עתה לבשל הכנתא ע"י חתיכה ומליחה והאריך בזה ליישב דעל מה סמכו להקל אך כ' דנהגו להקל למלוח הכנתא שלימה ואינם חותכים אח הגידים כלל ובפרט בעגלים כו' והזהרתי אח הנשים והקצבים לחתוך אותה בכמה מקומות והביא דגם בזבח שמואל כ"כ גם חמה על בעל אהל יצחק שהוא או' שהכנתא הוא מה שקורין ווייסלעבער ואינו כן אלא הכנתא הוא שומן שסביבה הולכין הדקין אך באמת גם על הווייסלעבער יש הרבה גידין של דם והשוחטים מקבלים אותו ואינם מנקרים אותו מגידי דם רק מפשיטין ממנו קרום מלמעלה ומולחין אותו שלימה והזהרתי את השוחטים שינקרו אותן מגידי הדם וגם לחתוך אותו בכמה מקומות והביא דבאהל יצחק כ' שהווייסלעבער נהגו לצלות אותו ואנו לא שמענו מזה כלל יעוש"ה

סעיף טו (ו) שראש המעי. עי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' שהמנהג שמחזיקים זה שסמוך לנקב הרעי כאורך אמה לחלב ולא למעלה בראש הטבחיא רק בסוף וכן נוהגים כל בעלי הוראה כו' דמכשירים נוה שלמעלה מאורך אמה מסוף הטבחיא כו' והביא ד' היש"ש בפגה"נ סי' ז' שכ' בהדיא כן והאריך בזה ועי' בס' עצי ברושים סי' כ"ט ל' ובשאילתות שאילתא ס"ח בהעמק שאלה שם ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קט"ו ובס' דברי יוסף סי' חל"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף כא (ז) מעבירין אותו. עי' פר"ת ס"ק כ"ו מה שהק' על הריב"ש סי' שמ"ט והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש להשיג על הפר"ח ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"א מה שהק' על הרמ"א בהג"ה שכ' ומנהג כשר כו' דהא מוכח מפ"ג דדמאי משנה ג' כל דבר כו' וממשנה ת' שם כו' דאסור מדינא ולא ממנהגא יעוש"ה: