יד אליעזר חלק א י

(ט) בהג"ה ואם בדקו כו'. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' שכ' להסתפק דאם נאסר דבר מחמת חזקה אם נגרר מזה עוד אי' ושם יש חזקה להיפך אם נגרר הדבר אחר הדבר הראשון שהי' אסור או לא כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו גינת וורדים כלל ס"ב מ"ש והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא בריטב"א בעירובין ל"ו א' ד"ה רבא בשם הר"מ בר שניאור דכאחר הדבר הראשון דיינינן שכ' וז"ל שבכ"מ אין לנו לידון חזקה אלא מדבר שהספק הוא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד אדם על חזקתו ולא אמרי' העמד טהרות על חזקתן כו' דטעמא דל"א בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו וכדאמרי' גבי שליא בבית עכ"ל הרי להדיא דס"ל דכדבר הראשון דיינינן לי' וכ' בתשובת הר"א מזרחי ליישב מה שקשה בריש נדה דאמרי' העמד אשה טל חזקתה ואמאי לא נימא העמד טהרות על חזקתן ותי' דהחזקה צריך להיות בדבר שנולד הס' והיינו כהר"מ בר שניאור הנ"ל ועי' במהר"ם לובלין בריש נדה שם שהק' נמי קושי' הרא"ם הנ"ל ועי' בריטב"א קידושין ע"ט א' ד"ה אתמר שכ' נמי כן ועי"ש עוד פ' א' ובחידושי הרמב"ן שם ובחידושי הרשב"א בחולין פ"ו א' ובחידושי הר"ן שם שמבואר נמי כן שהק' על רש"י דס"ל דרוב תינוקת מטפחים בשרצים ובעיסה ודאי נגע דכיון דודאי נגע שוב ל"ש כלל לצרף חזקת העיסה כיון דהתינוק בודאי טמא מחמת הרוב ובעיסה ודאי נגע שוב ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה ע"כ קושי' הרי דס"ל דכדבר הראשון דיינינן לי' וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג על הפרמ"ג מד' הריטב"א בעירובין ומד' הרשב"א והר"ן בחולין הנ"ל ולא הביא ד' הריטב"א בקידושין והרא"ם הנ"ל ועי' בישוי"ע באו"ח סי' תס"ז ס"ק י"א ובאה"ע סי' י"ז ס"ק ל' ובסד"ט סי' קצ"ט ס"ק מ' ובבנין עולם חיו"ד סי' א' ובס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' א' ובס' גנזי יוסף ח"ה אות ב' ס"ק י"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(י) ונמצא שאי' כו'. עי' ט"ז ס"ק ו' מה שהק' על הרמ"א ועי' בפר"ח ס"ק ט' שהסכים להט"ז ועי' בספרי תורת אליעזר על או"ח סי' תס"ז מ"ש והארכתי הרבה בזה בדברים נכונים יעוש"ה ועי' בש"ך ס"ק ח' שכ' דאם המיר אינו חשוד למפרע כו' והביא ד' הבדק הבית לקמן סי' קי"ט שכ"כ בשם א"ת בשם התוספתא ועי' בפר"ח שם ובפלתי ס"ק ז' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' ובתורת יקותיאל סי' י"ח ס"ק ז' ובדרך חיים ובערוגות הבושם ס"ק ה' ובש"ש שמעתא ג' פ"ד ובהיד החזקה סי' ו' ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' ד' ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' ט' וביד יהודא בסי' שאח"ז ס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ד' (יא) אם נגנבו. והוא מהתוספתא הובא בתוס' חולין י"ב א' ד"ה הרי ובב"מ כ"ד ב' ד"ה הרי ואף שהוא וחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ועי' ביראים סי' קל"ז שכ' וז"ל דאמר ר"נ האו' לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתן שחוט דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן ואע"ג דלא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו לקולא אימר אינש אחרינא שמע ואזיל שחיט ורוב מצויין כו' מומחין הן ומדאתי ר"נ טעמא אינש אחרינא שמע ואזיל שחיט למדנו דל"א רוב המצויין כו' אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר כו' דהוא דשחיט לאו גזלן הוא דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למתלי דשחט שלא בגזל בההוא ל"א רוב המצויין כו' דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעה הלכות שחיטה ותניא נמי הרי שאבדו לו גדייו ותרנגולותיו והלך ומצאן שחוטין כו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן עכ"ל הרי דס"ל דחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה דלא כהתוס' הנ"ל וצ"ל לדבריו דאף דבתוספתא קתני נמי נגנבו מ"מ כיון דבש"ס דילן לא הביאו הך תוספתא מוכח דלא ס"ל כהתוספתא בהא וגם מד' ל"נ הנ"ל מוכח להיפך דחשוד על הגניבה פסול לשחוט ולא ידענא אמאי לא הביאו הפוס' ד' היראים הנ"ל וכן ראיתי בס' עזרת יהודא סי' צ"ב שהביא ד' היראים הנ"ל ותמה על הפוס' שלא הביאו ד' היראים ועי' בס' בית הלוי ח"ב סי' א' שהביא נמי ד' היראים הנ"ל וכ' דגם הרמב"ם ס"ל כן והאריך הרבה בזה וכ' דשוחט שנשבע שלא ישחוט בלי עומד על גביו ועבר ושחט בינו לב"ע דלדעת הרמב"ם והיראים כיון דשחט באי' שבועה שוב יש לחוש דלמא בסכין פגומה שחט ואסורה עפ"י הדין וגם כ' דבהא דסעי' י"א גבי אם הטילו הקהל תרם כו' והביא הפר"ח שם ד' הרא"ש שכ' דראוי לקנסו שלא לאכול משחיטתו וכ' דהרא"ש אזיל לשיטתי' דמכשיר גם בנגנבה ומש"ה כ' רק דראוי לקנסו אבל להרמב"ם והיראים יש לאוסרו עפ"י דין כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' באו"ז ח"א סי' שס"ז שכ' וז"ל יש רוצין לומר דהא דאמרי' רוב המצויין כו' היינו בנאבדו דוקא אבל נגנבו שכבר באה לידי רשע אמרי' איהו לא גמיר ושחיט ואסור ותשובה לדבריהם דתניא בתוספתא פ"ב דחולין נגנבה תרנגולתו ובא ומצאה שחוטה נגנבה בהמתו ובא ומצאה שחוטה ר"ח בנו של ריה"ג מתיר ור"י אוסר עכ"ל והיש רוצים לומר הוא דעת היראים הנ"ל והאו"ז דחה דבריהם מהתוספתא והיינו כהתוס' והרא"ש הנ"ל ועי' בחידושי הרשב"א חולין י"ב א' ד"ה הא שכ' וז"ל לאו דוקא אבדו אלא אפי' נגנבו והחזירן שחוטין כשרין כו' עכ"ל הרי שכ' דדוקא כשהחזירן אז הוי בכלל רוב המצויין כו' משום דאהדרינהו מחמת תשובה הא לא"ה לא והיינו כהיראים הנ"ל אך מד' הרשב"א בתו"ה הקצר בית א' שער א' מבואר דס"ל דכשר שכ' וז"ל מצא תרנגולת שחוטה או בהמה מותר שרוב המצויין כו' וכן אם נגנבו או נאבדו כשהן שחוטין בביתו עכ"ל וכן משמע מד' הרשב"א בתשובה ח"א סי' ס"ד שכ' וז"ל גם מה שאמרת החשוד על דבר הקל לא חשוד על דבר חמור אפי' על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות החמור אינו מומר על השחיטה עכ"ל הרי דס"ל דחשוד על הגניבה כשר לשחוט וצ"ל דמ"ש הרשב"א הנ"ל והחזירן לרבותא נקטא דלא מיבעי מצאן כשהן שחוטין בבית הגנב דכשרין דנכרין הדברים דשחטו לעצמו ואף שהוא חשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה דהוי עשה ול"ת אלא אפי' החזירן דהו"א דאמרי' איטרופי ושריא ועל לפני עור לא חייש קמ"ל דאף אלפ"ע לא חשוד וכמ"ש התוס' בחולין ג' ב' ד"ה בודק וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא נחל משה סי' ד' שדייק כן מד' הרשב"א הנ"ל שכ' והחזירן כו' והאריך בזה אך מד' הרשב"א בתו"ה ובתשובה הנ"ל לא משמע כן וכמ"ש ועי"ש בתשובת הגאון ר' ראובן הלוי אב"ד דדענעבארג מה שהשיג על הנחל משה הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ג וסי' ל"ו מ"ש בזה

(יב) שרוב ישראל כו'. עי' פלתי ס"ק י"א שהק' על הסמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט שכ' דמש"ה ל"א רוב וקרוב הלך אחה"ר הואיל ואבידה במקומו ל"ש זה דהא בע"ע ג"כ החלל במקומו ואנו דנים מי הוא הרוצח שהרגו שם באותו מקום כו' ומ"מ קרינא בי' רוב וקרוב ע"כ קושי' ולא ידענא מאי קשי' לי' דכונת הסמ"ע הוא כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב כ"ד א' ד"ה אבל שכ' דבמקומו ממש אזלי' בתר קרוב אף לר"ח דכאן נמצאו כאן הי' וכ"כ הנ"י שם בשם הרמב"ן אבל גבי ע"ע החלל נמצא בשדה מחוץ לעיר רק דהעיר קרובה בזה אמרי' דרוב וקרוב הלך את"ר ושפיר ד' הסמ"ע ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר שם ס"ק ב' ובספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי ובישוי"ע ס"ק ז' ובחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב י"ג ובדרך חיים ובדעת קדושים ס"ק י"ב ובש"ע מהר"ב בקו"א ס"ק י' ובערוגות הבושם ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה: