יעב"ץ על סדר עולם רבה ו:ב

א] אחר עשרת הדברות כו', עיין פ"ק דיומא (ד' ב'):

ב] בענין חשבון הלז מצאתי ראיתי מבוכה בין המדרשים והמפרשים, כי לדס"ע עלה שנית בי"ח וירד בכ"ח אב, ועלה בכ"ט, ולדברי התנחומא שבידינו (תשא סל"א) עלה בעשרים, ועלה שלישית בר"ח אלול, ולרש"י פרשת כי תשא (פל"ג פי"א) עלה שנית בי"ט, ותוספות נסתבכו בענין זה בשלש מקומות, בפרק ר"ע (פ"ט א' ד"ה לסוף) הקשו על רש"י שאינו חושב יום שעלה מן המנין מגמרא פ"ק דיומא דבשתסר מלו להו מ' יום, איברא לק"מ דודאי לא מלו עד שבסר דנית, ואינהו דקטעו דסברי, בשתסר מלו להו, ולפום הכי קחשיב תלמדא שתסר אבל איהו מ' שלמין שהה. ומה שכתבו עוד שם, סותר לדברי תוספות במקום אחר, אך בתוספות דפרק מרובה (בבא קמא פ"ב א' ד"ה כדי), נסתבך מאד בהנחת חשבון מ' אמצעיים ואחרונים, גם כדי שיצא יום עליה אחרונה בחמישי, וירידה בשני. אולם המעיין יראה, איך נכנס בדוחקים עצומים שאין הדעת מקבלם, לא לבד מחמת שהוציא הכתוב כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה ממשמעו לגמרי, ומלבד שרצה להניח אב חסר ואלול מלא, כדי להוציא י"ב בשני, אלא שהוסיף צר להעיד בשם ס"ע, שעלה באחרונה בשלשים לאב, ובספרנו זה לא נמצא אלא בכ"ט, ובן שינה עדותו בשם התנחומא, שבי"ט עלה, ובספרי תנחומא דידן מפורש שבעשרים עלה, גם ריטב"א בפרק י"ג האריך בדוחקים, ומסיק בשם ר"ת דאלול מעובר היה, ואפ"ה לא סלקא ליה חושבנא והניח אחרונים חסרים, ומטעה למ"ש בס"ע, ובפרקי רבי אליעזר נוסף צערנו לכאורה, כי בפירוש נאמר שם פרק מ"ו) שעשה מ' יום אמצעיים במחנה, זה לפום ריהטא סותר דחז"ל בכל מקום כנ"ל, וכמעט מפורש שהיה ג' פעמים מ' יום בהר, כי בפרשת כי תשא (פל"ב) נאמר ויה ממחרת וגו' ועתה אעלה אל ה' וגו', וישב משה אל ה', ובאר במשנה תורה (דברים ט' י"ח) ואתנפל לפני ה' [כראשנה] ארבעים יום וארבעים לילה, אבל באמת מתוך ענין הקושי הלז, יופיע אור בחשכת מבוכת החשבון הזה. וטרם אודיעך מה שהביא כל צעד חשבון זה, לפי שמצינו בתורה ג' פעמים מ' יום ומ' לילות מפורשים, בסוף פרשת משפטים (כ"ד י"ח) ארבעים יום וארבעים לילה ראשונים, ובפרשת עקב ב' פעמים מ' יום ומ' לילה אחר שבירת לוחות, וכשתמנה משבעה בסיון עד יה"כ, לא תמצא כי אם קכ"ב יום עם יום וז' סיון ויו"ד תשרי, והם חסרים עכ"פ לילה אחת בראשיתם ומקצת יום אחרון, הרי אינן אלא ק"כ יום שלמים, וכשנפריד בין כל ירידה ועליה, לתת לכל אחד יומו, נמצא אין כאן אלא אמצעיים שלמים ארבעים יום ולילה, ויחסרו עוד שנים ימים, זה גרם קלקול ובלבול חשבונות הנ"ל, שכל אחד מהמפרשים לדרך הישר בעיניו פנה, ולדברי הכל פעם אחד מ' יום ומ' לילה הוא מתוקן, בשלמות עם לילותיו (חוץ מתוספות דפרק ר"ע), ובשני פעמים אחרים, נחלקו באופן החסרון שמגיע להם. אמנם פשטי המקראות צווחים שכל ג' פעמים שוים היו במ' יום עם לילותיהם בלי חסרון, שבכל אחד מהם נאמר בשוה לשון ברור באר היטב ארבעים יום וארבעים לילה, וכפתרון אחד, פתרון האחרים בהכרח, ואי אפשר לעיולי פילא בקופא דמחטא, או לאפסקיה לקרא בסכינא חריפא, אך זה ודאי צריך נגר להסכימם יחד להשוות התגר. עתה אומר את אשר הראיני מן השמים בזה, כי באמת אין סתירה בין (דפר"ע) [דפר"א] הנ"ל, למ"ש חז"ל שהיה גם מ' יום אמצעיים בהר, אבל הכל אחד, גם הפסוקים מסייעים ומכריחים אמתתו, שהרי בפירוש נאמר באמצעיים ומשה יקח את האהל וגו' והיה כל מבקש ה' (יבא) [יצא] אל אהל מועד וגו', והביטו אחרי משה וגו', ושב אל המחנה (תשא ל"ג), וכל הפרשה מכרזת ואומרת שהיה משה בפרק ההוא במחנה בדרכו, רק שהיה הולך להר אל מקום שכינה כשהוזקק לדבור, ומיד שב ביומו או ביום שלאחריו, וכמנהגו לפני מתן תורה, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, עלה וירד בו ביום, וכענין שכתוב גם בסוף פרשת משפטים, ויעל משה אל ההר, וזה היה קודם מתן תורה ולא שה בשום פעם מ' יום בהר, רק בקבלת לוחות ראשונות ושניות, אבל מ' יום אמצעיים היה נוהג כמו לפני מתן תורה עולה ויורד בכל יום או יומים, והוא שאמר אעלה אל ' וגו' וכוונתו לירד מיד, וכענין שכתוב ושב אל המחנה, וכל ענין הפרשה של אהל מועד נטה לו כתוב על הסדר, (ואם כן אין הכרח לפירש"י שם שזה היה מעשה אחר י"כ דוקא, וצ"ל אין מוקדם ומאוחר אלא ודאי מיד עשה זאת בכל מ' יום שהיה בכעס עמהם כפירוש רש"י עצמו), אכן מ' יום ומ' לילות רצופים היה ההתנפלות כמפורש בכתוב, אבל לא זכר שעמד בהם בהר. כענין שכתוב בראשונים ואשב בהר, ובאחרונים ואנכי עמדתי בהר, שאין ישיבה ועמידה זו אלא לשון עכבה, כלומר ששהה שם בהר מ' יום ומ' לילות בלי ירידה בנתיים, ולא היה לו עסק עם בני אדם למטה כלל, משא"כ באמצעיים שהיה הולך להר וחוזר לישראל לא נתעכב בהר לגמרי בכל אותן מ"י ומ"ל שהתנפל בהן, גם נראה שהתנפלותו לא היה בהר, כי לא נזכר כלל אצל ב' פעמים שכתוב ואתנפל שהיה בהר, גם אין שם מקום השתטחות והתנפלות, ששם היה דומה למלאכים דלית לון קפיצין עומד ומשמש, אלא ממעמקים למטה בארץ, היה מתנפל ומשתטח ומתפלל פעם או פעמים ביום וכן בלילה בכל אותן מ' רצופים לא הפסיק התנפלותו עד שנשמעה תפלתו, אבל לא כל היום וכל הלילה עמד בתפלה, ולא היה בהר בתוך הענן בעת התנפלותו, אלא באהלו היה עושה תפלתו והתנפלותו, ומה שלא אכל ג"כ באותן מ' יום, אע"פ שלא עמד בהם עם ה' תמיד, ולא הוצרך למירוק אכילה ושתיה לשומו במלאכי השרת (מה שהיה צריך אצל קבלת הלוחות, שיוכל לקבל כל מה שלמד עמו אז), אבל מ' יום הללו מיוחדים היו לתפלה, והיה נוהג בהן תענית מ' רצופים, הוא שאמר בהן לחם לא אכלתי וגו' על כל חטאתכם, נעשה כאומר אע"פ שהי"ל בפעם ההוא פת בסלו ומים בכדו, והיה יכול ורשאי לאכול ולשתות כי לא נפרד אז מעסקי הגופניות מכל וכל, כמש"ל, רק מפני חטאתכם עשיתי זאת להתענות כל כך בשבילכם, (והיה התענית ההוא קשה לו, לא כדרך שעמד בהר דומה למלאכי השרת, נהנה מזיו השכינה), ואחר שזכינו לכל זה, א"צ לכל הלבוט הנ"ל, ויצא החשבון מכוון אם תתחיל לחשוב מ' יום ראשונים כלו בי"ז כנ"ל, והתחיל ההתנפלות בליל י"ח, (ואין זה סותר לדס"ע שעלה בי"ח, וכל עליותיו בהשכמה היו, דאיתא להא ואיתא להא, כי בודאי ביום י"ח עלה להר כמ"ש ועתה אעלה וגו' אבל לא שהה שם כנ"ל, וכבר התחיל להתנפל בלילה שלפניו במקומו ובאהלו), והתמיד עד סוף כ"ח אב, נמצא שלמו ימי התנפלות ארבעים עם הלילות, (ומ"ש בו ירד, אינו סותר כנ"ל, שגם בו עלה וירד, אלא שזו ירידה אחרונה לאמצעיים, ועלה בכ"ט לקבל לוחות שניות, נמצא שהה בהר שנית ארבעים יום שלמים ולילות שלמים, ובינו שדס"ע הם החוורים אין בהם נפתל ועקש כולם נכוחים למבין, והיו לאחדים בידינו עם דפר"א הנ"ל, (אע"פ שאינן שוים בענין עליה אחרונה), כולם עולים בקנה אחד מלאים וטובים, וחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר, (ואותו מדרש דעלייתו לשניות היה בחמישי וירידה בשני, כרבי יוסי דנימוקו עמו), וזוהי דרך ישרה שתפס לו גם רש״י על התורה בפרשת יתרו (פי"ח פי"ג) ופרשת עקב (פ"ט פי"ח), ברוך שהעיר עיני, והוא מסור ה' ליראיו: