יעב"ץ על סדר עולם רבה ה:ב

א] ופרק הפסח היה, עיין מה שכתבתי בס"ד לעיל פרק ג':

ב] בט"ו בניסן, עיין מה שכתבתי לעיל פרק א' (ציון ד) בס"ד:

ג] בי"ד יום בו שחטו ישראל כו', בו ביום מלו כל העם הזכרים גדולים וקטנים בנים ועבדים שיהיו ראוים לעשות הפסח, וכמו שכתב רש"י על התורה (בא פי"ב פ"ו), וגדול היה נס זה שהיו יכולין כולם לילך בדרך מסוכנת כזה ובחפזון ובמנוסה ברגליהם כי לא יספיקו להם כל הבהמות שבארץ מצרים לשאת אותם אם היו כולם רוכבים או יושבים בעגלות, ויצאו למדבר שממה בורחים יום ולילה זהו ודאי פלא גדול עצום עם של נזכר בפירוש:

ד] ויום חמישי היה כו', עיין גמרא פרק רבי עקיבא (פ"ח א'), ותדע דהך פרקא דלא כרבי יוסי:

ה] שם נתנו לישראל עשר מצות, עיין פרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ו ב'):

ו] באותה שעה (כו') שבת, ל"ט מלאכות צל אתחומין לא אפקוד והוצאה בכלל, כי מפורש בכתוב וילכו שלשת ימים הרי נסעו בשבת, [צ"ע דוילכו שלשת ימים כתיב לפני בואם למרה, עיין שבת פ"ז ב']:

ז] ולמשכים לקטו את המן, עיין מה שכתבתי בס"ד בספר שאילת יעבץ (סימן ל"ג):

ח] נתנה להם השבת כו', צ"ל דס"ל כאן נצטוו על התחומין והוצאה, ואתיא כמ"ד ששי למסען שלא נסעו מרפידים בשבת, (ולרבא דאמר ששי לחנייתן ס"ל דלא אפקוד אתחומין עד סיני, או אחר סיני בכלל שאר מצות כמ"ש שם בס"ד, ופליג אתנא דידן), אבל לא שמרו שבת ראשונה ע"י שיצאו מן העם ללקוט, ובזה נסתלקה תמיהת התוספות פרק ר"ע (פ"ז ב' ד"ה אתחומין) כמ"ש שם בס"ד: