וידבר דוד צט

הנרצח וישיב גמולו בראשו ולזה ודאי שממית אותו מיתת עולם כמ"ש, וא"כ גם בנד"ז נאמר כן וכמובן: וכי יאמר האומר דעדיין יד הדוחה נטויה דשאני נדון מהראנ"ח ז"ל דעל הרוב דיבר העד או בלה"ק או בלשון תוגרמה דמצוי אצלם או בל' איספאנייא וע"ז פשיטא ליה לרב ז"ל דלשון בני אדם אינו כן אבל בנד"ד שדיבר העד בל' ערבי עדיין הספק הנז' במקומו אי לשון מדבוח הוי שחיטה גמורה או לא, גם ההיא דהרב פ"מ אפשר דשניא מנד"ד כי שם כתב הרב ז"ל שהיה אנגי'ל הנרצח מכיר לרוצח ויש חששא וכו' כאשר כתב הוא ז"ל, אבל בנד"ד של הרב לא היה מכירם הנרצח ומסתמא היו גנבים ורוצחים הנמצאים ביער כחיות השדה, ואזדא לה המצאת הרב פ"מ ז"ל שירא הרוצח וכו': לזה אמינא ליה דגם בנד"ד נראה מל' הקב"ע שהרוצחים היו רוצים להפשיט בגדיו מעליו דאל"ה למה היו עומדים ומשמרים על פתח המערה כמו שהגידה הגויה בקב"ע, וא"כ בשעה שיפשיטוהו ודאי ירגישו בו אם נשאר בו חיותא כידוע ויוסיפו עוד לחטוא לו ולשרש אחריו במיתה החלטית, ואם עד אלה יעלה על רוח הדוחה לדחות ולומר דלשון הגויה אפשר לפרשו דמילי מילי קאמרה, ותיבות באוועיה בעדו לחוד, והני מילי לחרמייה וואקפין לחוד, ומי זה אמר ותהי שרוצים להפשיטו, גם לזאת אשאלך והודיעני אימא לי למה היו עומדים על פתח המערה היפך טבע העולם והשערתו שהרוצח ירא ובורח ונחבא מן העין מאימת מלך ושרים, ומוכרח אתה לומר חדא מתרתי, או שהיו רוצים להפשיטו וכמדובר, או שהיו חוששים שמא יקום אחרי נפלו, א"כ איפה בכל חדא מהני יש סברא ואומדנא דמוכח דלא זז משם עד שמת ואבד מן העולם: זאת התורה לעולה כי דעתנו המעט הוא מסכמת להלכה עם מע' הרב מגן דוד הפו' הי"ו ותצא דינה דהאי אתתא להתירה מכבלי העיגון, ומי שחותמו אמת ינחנו תמיד בדרך אמת לכוון אל האמת, ויצילנו מכל שגיאה, כי דעת ממנו פליאה למעשה ראוי וכשר הדבר לצרף דעת רבנים אחרים עמנו כי היכי דלימטי לן וכו' נאם החו"פ עיה"ק טבת"ו בזמן הנז"ל ברב עז ושלם: הצעיר רפאל אברהם כלפון ס"ט הצעיר יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט עיין בצל הכסף הנ"מ בח"א ס"ז ובת"ב ס"ה וד' ותרוה צמאונך בהיתר עגונה הנז' בכמה וכמה צדדי ההיתר ע"ש באורך: הצעיר אהרן אלחדיף ס"ט