וידבר דוד סז

תשובה הגם שעפ"י הדין אין לה לא כתובה ולא מזונות וכמ"ש לקמן בע"ה מ"מ ממדת רחמנות אמרנו לבניה שיתנו לה איזה דבר משום עגמת נפש ולא קבלה דברינו והלכה והביאה לנו נייר מאחד אשכנזי שהפך לזכותה ואת שמו לא הגיד וז"ל כבוד הרבנים חכמי הספרדים הי"ו. בענין אלמנה שיש לה עדים שנשאת לבעלה כשהיתה בתולה ונעשית אלמנה, ונאבדה כתובתה ויש לה בנים מבעלה, וכל זמן שבניה היו מחזיקים אותה לא תבעה כלל, ועתה הבנים מדחים אותה ורוצים למכור הנחלה שהניח להם אביהם, והאלמנה כל זמן שהיורשים אין נותנים לה כתובתה היא תובעת מזונות, אעפ"י שהרב"י הביא בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף י"ח מחלוקת הפוסקים בזה עכ"פ כל המפרשים הרב בית שמואל והרב הט"ז כולם פוסקים כהיש חולקין שיש לה מזונות, ובענין מזונות פסקו כל הפוסקים שהיא כמוחזקת ולא כמוציא והיורשים דינם כמוציא ואף אם היא ספק השקול אין יכולים לדחותה בלא ראיה מבוררת, גם בעיקר הכתובה יש מחלוקת הפוסקים, בסימן ק' סעיף ו' וכל האחרונים פוסקים שעיקר הכתובה מגיע לה רק כל המחלוקת היא על התוספת כתובה, ובפרט בזמן הזה שכולם יודעים שמחיים אינם מסלקים הכתובה, מגיע לה עתה עיקר הכתובה והנדוניא אבל לא התוספת. עכ"ל הכותב הנז': והנה מ"ש שאפי' נאבדה כתובתה יש לה מזונות וכיש חולקין דסי' צ"ג, הא ודאי שלא עיין יפה דלא מלבד דאנן לא קי"ל הכי אלא בתריה דמר"ן ז"ל גרירנא דפסק ותני סתם אל' שאין שטר כתובה יוצא מתח"י אין לה מזונות וכו' ויש חולקין ע"כ, וקי"ל דדעתו לפסוק כסתם, אלא דבנד"ד כו"ע מודו דאין לה כלום לא מזוני ולא כתובה, מזוני לית לה כמ"ש מהריט"ץ ז"ל סי' רע"ח הבי"ד הרב בית יהודה סי' ט"ז וז"ל ועי' במהריט"ץ דבנד"ד שאמרה שנאבדה כתובתה כו"ע מודו דאינה ניזונית, דע"כ ל"פ אלא בסתם לענין שאין מזקיקין אותה להוציא שטר כתובתה כשתתבע המזונות דאמרינן חזקה דשטר כתובתה בידה, אבל אם נתברר הדבר כנד"ד שאין לה כתובה כו"ע מודו שאינה ניזונית כדמוכח מלשון הרמב"ם ז"ל שהביא סברת החולקים שכתבו בלשון. זה שאין מצריכין אותה להביא כתובתה, מזה מוכח דדוקא בסתם פליגי אבל בידוע כו"ע מודו כיון דעיקר כתובה לית לה מזוני נמי דאתו מתנאי כתובה לית ליה ע"כ: ומ"ש שכל האחרונים פוסקים שעיקר כתובה מגיע לה ולא נחלקו אלא על התוספת זאת אשיב שגם בזה לא עיין יפה כדברי הפוסקים ז"ל כי לא מלבד דקי"ל כמ"ש מר"ן ז"ל סי' ק' ס"ו דפסק כג' עמודי הוראה אשר הבית נכון עליהם דאינה גובה אפילו עיקר כתובה וכתב הרדב"ז ז"ל שכן נהגו, וכ"כ מור"ם ז"ל שכן נהגו אלא כתב דלכ"ע אם אין המנהג פשוט אעפ"י שכתובתה בידה רק שאינה מקויימת אינה גובה בה, אלא אפי' רוב הפוס' ז"ל כך ס"ל כמ"ש הכנה"ג ז"ל סי' ק' והרב יד אהרן סי' ס"ו, וז"ל הרב בית יהודה ז"ל סי' קל"ג הדין הוא כמש"פ מר"ן בש"ע ז"ל דאפי' עיקר כתובה לא גביא, וזהו סברת רוב הפוס' ז"ל ובפרט ג' עמודי הוראה שכולם מסכימים לזה הכי נקטינן וכן העלה הרב כמהר"י צרור ז"ל והביא תשו'