שינויי נוסחאות על סוטה יג
Variants on Sotah 13 · שינויי נוסחאות על סוטה · free full Hebrew text
Open in the reader →כי"ע משנבנה בית הראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ועמודיו, ואדניו, אף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשלחן, ומנורה, שעשה משה, ולא היו צריכין שמן המשחה, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. וכיון שבא יאשיהו גנז את הארון, וצנצנת המן, וצנצנת של שמן המשחה, ומקלו של אהרן, וארגז, שנ' ויאמר ללוים המבינים בכל ישר' קדוש' לה' תנו את ארון האלהים בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף, אמ' להם גנזו אותו שלא יגלה לבבל כשאר הכלים. ר' אליעזר אומ' ארון גלה לבבל, שנ' הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך לא יותר דבר אמר ה', אין דבר אלא עשרות הדיברות שבו. ר' שמעון אומ' הרי הוא אומ' ויהי לתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאם בבלה עם כלי חמדת בית ה', זה ארון. ר' יהודה אומ' במקומו נגנז, שנ' ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש אל פני הדביר ולא יראו החוצה.
וגו' פיקד ללוים | ד וגומר פקד ללויים.
שלמה | פ שלמה [בן דויד] ד שלמ'.
שתחזירוהו למקומו שנ' | ד שתחזירהו למקומן שנאמר.
ר' ליעזר אומ' | ד רבי אליעזר אומר.
ולתשובות | פ ולתשובת ד לתשובת.
ויביאהו | פ ויבאהו ד ויביאוהו.
נגנז במקומו שנ' | ד במקומו נגנז שנאמר.
כי"ע משחרב בית הראשון בטל מלכות מבית דוד, ובטלו אורים ותומים, ופסקו ערי מגרש, שנ' ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מק' הק' עד ע' כ' לאורים ותומים, כאדם שאומ' לחבירו עד שיבא אליהו, או עד שיחיו המתים.
הקדשים | ד הקדשים [עד עמוד הכהן לאורים ותומים].
כי"ע משמתו חגי זכריה ומלאכי, נביאים האחרונים, פסקה רוח הקודש מישרא', ואף על פי כן היו משמיעין להן בבת קול. מעשה שנכנסו חכמ' לבית גוריא ביריחו, ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין דורו זכאי לכך, ונתנו עיניהם בהילל הזקן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של עזרא.
האחרונים | כ"ה ד א . ב הראשונים.
וכשמת אמרו עליו | ד בשעת מתתו היו אומרי'.
עזרא | ב ד עזרא [שוב מעשה שנתכנסו חכמי' ביבנה ויצאת בת קול ואמר' להן יש כאן אדם ( ב מוסיף: ביניכם) שראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו זכאי ( ב זכיי לכך) ונתנו עיניהן בהלל הזקן וכשמת אמרו הא ענו הא חסיד ( ב הי חסיד הי עניו) תלמידו של עזרא].
כי"ע שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור זכאי לכך, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הילל. אף הוא אמ' בשעת מיתתו, שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין יהוון אחרי דנא. ובלשון ארמית אמרן. אף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר תלמידו של שמואל, אלא שנטרפה השעה
הדור זכיי | ד הדו' ראוי [לכך].
כי"ע יוחנן כהן גדול שמע מבית קודש הקדשים נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא, וכיונו את אותה השעה, וכיוונו שנצחו אותה שעה.
טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא | ד טלייא דאזלו לאגחה קרבה באנטוכי'.
כי"ע שמעון הצדיק שמע בטילת עיבידתא דיאמר סנאה להיתיה להיכלא, ונהרג קסגלגס ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען.
לאיתאה להיכלא | ד לתתאה להיכלה.
כי"ע כל זמן ששמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר. משמת הלכו ומצאוהו שכבה. מיכן ואילך פעמים כבה, פעמים דולק. והיה אש של מערכה תדיר, כיון שהיו מסדרין אותה שחרית היתה מתגברת כל היום כולו, והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהם, ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים של בין הערביים, שנ' ובער עליה הכהן. משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה, ואין נמנעין מלהוסיף עצים כל היום כולו. והיתה ברכה בשתי הלחם ובלחם הפנים. שתי הלחם מתחלק בעצרת, ולחם הפנים מתחלק ברגל לכל משמרות. יש מהם שאוכלין ושביעים, ויש מהם שהם מותירין, ולא היה מגיע לכל אחד ואחד אלא כזית, משמת שמעון הצדיק נסתלקה הברכה. הצנועין מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקין, ואין מגיע לכל אחד מהם אלא כפול.
מתחלקות בעצרת לכהנים | ד מתחלק' בעצר' לכהני'.
כי"ע מעשה בציפורי שנטל חלקו וחלק חבירו, אף על פי כן לא עלה בידו אלא כפול, והיו קורין אותו בן חמסן{על הסמ"ך נקודה, בגליון: צ, כלומר, קרי: חמצן.} עד היום. אמ' להם בשנה זו אני מת. אמרו לו מנין אתה יודע, אמ' להם בכל יום הכיפורים היה מִזדַמֵן לי זקן אחד לבוש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס עמי ויוצא עמי, בשנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו חביריו מלברך בשם.
חבירו ואע"פ | ד חברו ואף על פי.
[אלא כפול] | הושלם ע"פ א ד . ב ח'.
נמנעו | ד [פסקו מלברך בשם: בספרי' א'] נמנעו.
כי"ע מעוררין, אילו הלוים שהן אומרין על הדוכן עורה למה תישן ה', וכי יש שינה לפניו, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישרא', אלא כשישראל שרויין בצרה ואומות העולם שרויין בשלוה אומרין עורה למה תישן ה'.
כי"ע נוקפין, אילו שמושכין את העגל בין קרניו, כדרך שעושין לעבודה זרה, אמ' להן רבן יוחנן בן זכאי, עד מתי מאכילים את המזבח טריפות. עד ימיו היה מכה פטיש בירושלם בחולו של מועד, אף הוא גזר על הוידוי, וביטל את הדמאי. לפי ששלח בכל עיירות ישר' וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, מעשר ראשון ומעשר עני מקצתן מעשרין, ומקצתן אין מעשרין, אמר תרומה עון מיתה, ותרומת מעשר עון טבל, והיה אדם קורא שם לתרומה ולמעשר ונותנן לכהן, ומעשר שיני מחולל על המעות, והשאר מעשר, ומעשר עני, המוציא מחבירו עליו הראיה. סליק פירק' <נוסחאות נוספות
שמכין לע"ז | ד שעושין לעברה זרה.