ונגש הכהן ע

אינו מוכרח משעה ראשונה שכן היה צריך להיות הסוף. דאפשר שהוא ב"ק והיה תלוי ועומד אם שתפיל או שיצא חי בכה"ג לא אמרי' אמלמ"פ ובשעה שחלץ לא מקרי עובר שסופו נפילות רק עובר שהוא ספק מה יהיה בסופו ושיעור ד' הנ"י הוא כן משום דס"ל דקיי"ל גבי סריס ביבמות (פ) כרב דאמר נעשה סריס למפרע וכן בהא דחולין (סג) גבי יצא שליש ומכר לא"י ואח"כ יצא עוד שליש אחר ס"ל לנ"י דהלכה כר"ה שם דאמר למפרע הוא קדוש וס"ל כיון שיצא רובו מבורר דבשעה שיצא שליש היה מוכרח ועומד לכך שיצא שליש השני וכ"כ מהרי"ט אלגזי בפ"ג דבכורות שכ"ה דעת הרמב"ן וכן בעירובין (לז) קיי"ל כהא דתני איו באמר אם בא חכם למזרח כו' דקנה עירוב משום דאמלמ"פ כמו"ש רש"י שם והוק' לו דקיי"ל כר"ל ותי' דהכא לא דמי לכל הני דכל הני מוכרחין משעה ראשונה אבל הכא י"ל ד"א גרם ובכה"ג דאינו מוכרח מתחלתו שיהא סופו כך בזה פליגי ר"י ור"ל אי אמרי' גם בכה"ג דאמלמ"פ מה שהיה בסופו ומ"ש דאיהו חייש כו' אין כונתו דדוקא ר"ל חייש אלא בא לומר דכיון שיש לחוש שמא ד"א גרם משו"ה ס"ל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ

ומיושב השתא קו' הריטב"א שהבאנו לעיל (פ"ה) די"ל כמו"ש בשו"ת מוהרי"ם שהבאנו שם משום דרוב ולדות ב"ק הם ובשעה שחלץ מוכח מכח הרוב דב"ק הוא ולא תפס החליצה משום הכי פריך דאמאי פסלה לכהונה בשלמא לר"י דאמרי' אמלמ"פ כה"ג א"כ הוה כמו שהפילה בשעה שחלץ והוה ספיקא דהרוב ב"ק אין אמן מפילתן הוא נגד רוב ב"ק ותפס מספיקא מכח ממ"נ או משום דהפילתו א"פ מיבום אף אי ב"ק הוא וכמו"ש לעיל אבל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ כה"ג הרי בשעה שחלץ קם לי' ארובא ונתבצר ג"כ בזה חומת דברינו מ"ש לעיל (פרט א') בישוב קו' הש"ך ביו"ד (סי' קב) ונתיישב מה שהקשינו בזה לעיל (פ"ד) יעוי"ש

פרט ח

כתבו התוס' בר"פ החולץ בד"ה תיגלי וז"ל אע"ג דלקמן גבי ספיקות שקידש א' מב' אחיות חשבינן להו ב"ח ויבום כיון דא"י אלי' ויאמר דהא קדיש לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל והנה לפי מה שתפסו רבותינו האחרונים ז"ל המל"מ (פ"ו מה' גירושין) ובמהרי"ט אלגזי לה' בכורות (פ"ג) ובשו"ת צלעות הבית (סי' א') שהתוס' לא ס"ל כהנ"י שם שכ' שי"ל דד"א גרם להפיל אלא כיון שהוא עכשיו נפל הוא מבורר שהיה נפל מכבר ומשו"ה המציאו לחלק לר"ל בענין אחר וזה תמוה מאוד לפענ"ד לבד מה שכבר הוכחתי לעיל (פ"ו) דא"א לומר שמהנפילות מבורר שהוא נפל מעיקרו יעוי"ש שהוכחתי דע"כ האמת הוא כן לכו"ע כמו"ש הנ"י שי"ל דד"א גרם הנה בר מן דין קשה לי דלפי"ז אין פירוש לתירוצם שם דהא סו"ס גם בחליצת מעוברת הוא ספק של אותה שעה דהא אי ב"ק הוא מוכרח שיהיה נולד ויתקיים ואם נפל מיצירתו הוא מוכרח שלא יתקיים וגם הכא א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה. ועוד דאפי' לשי' הנ"י די"ל ד"א גרם ג"כ קשה. דמאי נפ"מ לנו במה שיהיה בעתיד אם תלד או תפיל הא ע"כ אין נפ"מ בזה אלא לענין מה היה בשעה שחלץ א"כ סו"ס א"צ לידע אלא מה הוא באותה שעה אם ב"ק הוא או נפל. ועו"ק דהא כבר נתבאר לעיל דמשום דרוב ולדות ב"ק הם מחזקינן להך ולד נמי דב"ק הוא רק דלר"י דס"ל דאמרי' אמלמ"פ והוה כמו שהפילה בשעה שחלץ. יש כאן רוב להיפך דרוב ב"ק אין אמן מפילתן והוה ספיקא אבל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ הוי הך ולד בחזקת ב"ק בשעה שחלץ ויעוין לעיל (פ"ה ופ"ז) ולמאי דמחזקינן ליה לב"ק ולא תפס החליצה מאי נפ"מ לנו מה שיהיה סופו דהך ב"ק אם יהיה נולד או יזדמן סבה ותפיל א"כ מה לנו להסתפק כלל בעתיד ואפי' אם יהיה נפל ג"כ הא לא אמרי' אמלמ"פ לר"ל

ונראה ליישב דבריהם דס"ל כמו"ש לעיל (פ"ז) לשי' הרמב"ם ושו"ע אה"ע (סי' קנ"ו) לפרש הא דר"י דא"י אלי' ויאמר דהך דמיעברא אפולי מפלה. היינו כיון דאף אי ב"ק הוא מ"מ כל שהפילתו א"פ מיבום וגזה"כ הוא מובן אין לו והא לית לי' כמוש"ש בביאור הדבר וא"כ העיקר תלוי בהנפילות שבסוף ואין נפ"מ מה הוא באותה שעה דאף אי ב"ק הוא מ"מ אם תפיל בסוף א"פ וב"ח ויבום היא א"כ היה רצון התורה שכל עיבור שבסופו תפיל אף אי ב"ק הוא וד א גרם לא יהא עיבור וכאלו לא היתה מעוברת כלל. ולר"י דמשום אגלאי מלמ"פ הוה כמו שידענו בשעה שחלץ מה שהפילה בסוף תפסה החליצה אז בתורת מחויבת ביבום וחליצה ודאי. ולר"ל לא אמרי' אמלמ"פ ומשו"ה לא הוית אז ודאי ב"ח ויבום וע"ז מקשו תוס' שפיר. דאף דלא אמרי' אמלמ"פ שיהיה תורת ודאי עלה בשעה שחלץ דב"ח ויבום היא. מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא מה יהיה בעתיד דשמא תפיל ושוב עפ"י גזה"כ הוית כאילו לא היתה מעוברת כלל והשתא בשעה שחלץ הוה ספק אם הוא עיבור שבסופה תפיל או שבסופה תלד ויתפוס החליצה ממ"נ כמו בקי' א' מב"א עי' לעיל (פ"ז) ד"ה הנה

והנה כבר כתבנו בכלל דין א"ה בממון אחה"ר (פ"ד) דהא דאמרי' בגיטין (כח) דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן דדוקא בחזקה מחלקינן בין עבר ללהבא אבל ברובא מחזקינן גם להבא דדוקא חזקה דילפינן מבית המנוגע כמבואר בפ"ק דחולין (י) ועיקר הא דנגע הוא דמוקמינן בשעת הסגר שהוא שלם כמו שהיה מקודם א"כ לא ניתנה חזקה אלא אם דנין על העבר אבל על להבא אין לנו לימוד דניזיל בתר חזקה. משא"כ ברובא אין הספק אם נשתנה רק איך הוא מעולם ואמרה תורה שגומרין הדבר כמו שמורה הרוב. ואין חילוק אם נפ"מ להדבר על העבר או על העתיד יעוי"ש והשתא לפי"ז כיון דאנו דנין על ולד זה שהוא ב"ק מכח הרוב וכמו"ש לעיל. ורוב ב"ק אין אמם מפילתם א"כ לכאורה יש לדון מכח הרוב גם על להבא שלא תפיל דאם תפיל הוא נגד הרוב

ועכ"ז י"ל בדעת התוס' דס"ל דיש לצרף מיעוט ב"ק שתפילתן אמן עם מיעוט דלאו ב"ק והוה מחצה כמבואר בתוס' ב"ב (צג) דתרי מיעוטי הוה מחצה. וכ"כ הר"ן בחולין (סג) גבי הא דלוקחין ביצים בכל מקום ובקדושין (עג) דמיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון הוה מחצה ועי' ברכות (נג) גבי מיעוט לגמר ומיעוט לכשפים וע"ז שפיר תי' דלא אמרי' א"י אלי' כו' למימרא דחולצת