ונגש הכהן קיד

ד"ה בזיון ושם (כד) תוד"ה וכי מטית. ושם (ס"ו) תוד"ה הא. ועירובין (יג) תוד"ה אבל בסוה"ד ושו"ע אה"ע (סי' קמא סמ"ה). ועי' שו"ת מהרי"מ (סי' ל"ח) דדעתו ג"כ דהוה שני שליח בעל וא"י ראשון לבטלו

והשתא לפי"ז דשני הוי שלוחו דבעל. א"כ הי' הראשון בזה שליח דמילי. דאותו המינוי ודברים שהי' לבעל לאמר לשני שממנהו שיהא שלוחו הי' בזה הראשון שלוחו דבעל במקומו על דברים אלו א"כ באומר לשנים כתבו ואמרו לאחרים הוו הראשונים שלוחים על מילי כמו באומר לשלוחו הקדש וע"ז אמרי' בגמ' דלא מהני משום דמילי ל"מ לשליח. והוא כשי' מהרי"ט דלא מהני למנות שליח על מילי כמו להקדיש וכה"ג. וזמ"ש מילי ל"מ לשליח ולא אמרי' מילי ל"מ משליח לשליח. א"ו דהרצון בזה דעל מידי דמילי שאינו מוסר חפץ לא שייך ע"ז מינוי שליחות. אמנם זהו דוקא בשליח לכתיבה ושליח קבלה דאשה דבזה נמצא שהראשון הוא שליח על דברים. אבל בשליח דמסירת חפץ שמוסר הגט שפיר הוה שליח דמעשה. ולא מיבעי לשי' הסוברים דבהגעת הגט לשליח הולכה בעינן שליחות. והוא ברמ"א באה"ע (סי' קמ"א) והוא דעת בה"ג שהובא בר"ן וברא"ש סופ"ב דגיטין (סי' כ"ט) ומבואר הטעם בס' מכתב מאלי' שער שליחות (סי' י"ג) דאם שולח הגט לשליח הולכה ע"י כותי וקוף הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. ובעינן מסירה. דגט מבעל לאשה ע"י שליחות. אלא אפי' להסוברים דהגעת הגט לשליח הולכה לא בעי שליחות ואפי' ע"י כותי וקוף מהני והובא ג"כ בשו"ע אה"ע (סי' קמ"א). מ"מ כיון דאי לא מסר לי' הגט אין כאן שליחות כלל. דהא עיקר מה שממנהו לשליח הוא למסור הגט. משו"ה הוי שליחות דראשון שעומד במקום הבעל על מינוי דשני שליחות דמעשה שהוא מסירת חפץ. כיון דאי לא מסר לי' אין כאן שליחות. וכה"ג כ' בשו"ת חת"ס בחיו"ד (סי' שכ"א) לענין הפרשת תרומה ע"י שליח יעוי"ש. וא"כ ראייתו דמהרי"ט מהא דמילי ל"מ לשליח נכונה וברורה

פרט ג

ראיתי בס' בית מאיר בחאה"ע (סי' ק"כ) שהק' על המהרי"ט מהא דהפרת נדרים ילפינן בנדרים (עב) וב"מ (צ"ו) דלא מהני ע"י שליח דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו ולא השליח. ואי כמהרי"ט למה לי קרא נימא מילי ל"מ לשליח א"ו דלשליח ראשון מהני במילי. אמנם קו' זו תמוה דהא שפיר י"ל בהיפך דמהכא ילפינן זה לכל התו"כ. דהא מבואר בש"ס בכ"מ דהיכי דגילתה התורה דבר חדש בחד מקום הוא לימוד לכל התו"כ אם לא במקום שיש ב"כ הבכ"א דא"מ. עי' קדושין (כד) ושם (מב) ונכתוב רחמנא בתרומה ונגמור מיני'. וכן שם (מג) בסוגי' דמעילה וטו"מ. ועי' חולין (קי"ג) גבי לא תבשל דפריך וניליף מיני'. ועי' פסחים (כ"ו) ושבועות (כ"ו) ועוד מקומות בש"ס כן דקאמר וניליף מיני'. ונראה דבהכי פליגי בזה שם בגיטין (כט) אביי ורבא בטעמא דאמר לשנים כתבו דאין מוסרין שליחותן לאחרים. דאביי סבר משום בזיון דבעל ורבא ס"ל משום דמילי ל"מ לשליח. דמבואר בתוס' יבמות (ג) ד"ה טעמא וכן שם (י') כ' התוס' דהיכי דאיצטריך קרא לגופי' דקרא הוא נגד הסברא אז הוא לימוד לכל התו"כ. והיכא דהסברא הוא כמו הקרא אז הוא מיעוט דדוקא הכא אבל בעלמא לא יעו"ש היטיב. ולפי"ז י"ל דבהכי פליגי. דרבא ס"ל דאין שליחות למילי דלאו מעשה דילפינן מהפרת נדרים דאיצטריך לגופי' דבאמת מצד הסברא אין לחלק בזה. ואביי ס"ל דמן הסברא באמת יש לחלק. דבשליחות דמילי לא נתפס מינוי שליחות והוה הא דהפרת נדרים מיעוטא. ועי' בר"ן סופ"ק דקדושין בשם הרמב"ן דמהא דשריא תורה ספק ממזר ילפינן דספד"א לקולא מה"ת. וכ"כ הר"ן בתשו' (סי' נ"א) ודחו הרשב"א והר"ן דאדרבה מיעוטא הוא דדוקא ספק ממזר שרי הא שאר ספד"א לחומרא מה"ת. ועי' בסו"ס כפו"ת ובפר"ח ביו"ד (סי' ק"י) ומהרי"ט חיו"ד (סי' א'). שוב מצאתי בשו"ת חת"ס (סי' שכ"א) שכ' בפשיטות כן וז"ל ואפשר לומר דילפינן זה מהפרת נדרים דכתיב אישה יפירנו ולא השליח כו' ומה"ט נמי אין מתירין בחרטה ע"י שליח להרמב"ם. ועי' בשו"ע יו"ד (סי' רכ"ח) ובט"ז שם (סק"כ). אך לפי"ז יש להבין הא דפריך שם בנדרים (עב) דאמאי בעי להא דאישה יפירנו ולא השליח והא בלא"ה לא שמיע לי'. וכ' הרא"ש שם דסברת המקשה דשמיעה דמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות. ובנ"י בשם הריטב"א כתב דאין עושין שליח על שמיעה. והשתא לפי סברת המקשה דאף דעושין שליח על הפרה מ"מ על שמיעה לא מהני צריך להבין דמ"ש שמיעה מדיבור. ועכצ"ל דס"ל למקשה דשמיעה גרע מדיבור. ובס' שושה"ע (כלל כ"ג) כתב שלא הבין מ"ש הרא"ש דמידי דממילא אינו נעשה בשליחות. ולהמבואר יש לפרש דרצונו דמשום דשמיעה הוה ממילא ואפי' בלא דיבור גרע ממילי. מיהו עכ"פ למסקנא דלא נעשה שליח להפרה משום הא דאישה יפירנו ולא השליח הוא ילפותא לכל התו"כ דאין עושין שליח על מילי

עוד הק' בס' בית מאיר שם דאיך עושין שליח על ביטול הגט. והוא תמוה דהיכן מצינו דעושין שליח על ביטול הגט. ומ"ש בר"פ השולח (לב) או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט שנתתי לך בטל הוא היינו שהשליח מודיע לה שהבעל ביטל הגט ולא שהשליח עומד במקום הבעל על הביטול וזה פשוט

ובמחא"פ בה' שלוחין (סי' ו') הק' על מהרי"ט מהא דתמורה (י') דבעי רמב"ח מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי כו' ע"כ. הרי דיכולין לעשות שליח על הקדש שהוא מילי ודלא כמהרי"ט. וראיתי ג"כ בשו"ת חת"ס חאו"ח (סי' קט"ו) שהביא קו' זו בשם גאון אחד יעוי"ש. והנה ביותר יקשה לפמ"ש לעיל דהא דאמרי' בגמ' מילי ל"מ לשליח הוא עצמו הא דמהרי"ט שאין עושין שליח על מילי כמו הקדש ושאר מילי שהוא בדברים בעלמא. וא"כ הא רבא בגיטין (כט) איהו הוא דסובר דמילי ל"מ לשליח. ואיהו הוא דקאמר בתמורה שם דשוו שליח לאקדושי. אמנם לפענד"נ ליישב. דהא לפמ"ש לעיל הוה הך מלתא אי שייך שליחות במילי פלוגתא דאביי ורבא