ויוסף אברהם ו

הקדמת רבני אר"ץ מסתייה. אשרי מי שעמלו בתורה בהא סלקינן ובהא נחתינן: אף שמיו. יזלו בשמיו. ויאמרו לו חכמיו. כל מין דין סמוכו לנא מדוע אחרו פעמיו. שמנו אגור בתוכו זית רענן: מאשר שמנה לחמו. טעמו ונימוקו עמו. כל חיך שטועמו. מתניתא דמר מתנינן: לחם חמודות. מדובר בו נכבדות. וקבע את קובעיהם גם במדרשים ואגדות. אי משכח רברבי שקיל ואי משכח זוטרי שקיל עושה אותם אגודות אגדות. בקומתן ובצביונן: יוצאה בסימנים. ומראה להם פנים. מינים ממינים שונים. ובצל שדי יתלונן: העמק שאלה. דגמר לה לה. זכה למעלה תבענה שפתיו תהלה. אף אנן נמי תנינן: חזו מאן דקמן. מעשה ידי אומן. זרע המיומן. דחיל ומוקיר רבנן: אחד היה אברהם

מאן דבעי למיחזי. מה נאה אילן זה. עינא דשפיר חזי. כל העם עונין אחריו תוכו רצוף אהבה: כי ישאל איש מעם רעהו ספיקא דדינא. עמד וימודד אר'ש דרך לימודו קרא ושנה. קורא ופושט הפותח יד בתשובה: ברוך מרחיב אמרות טהורות. כסף צרוף באות סדורות. לשלם במיטבא: לן בעומקא. עד דאשכח פרוקא. ומוציא כאור צדקה. מעשה ידיו כוננה גדולה תשובה: שט בים התלמוד בדרישה וחקירה. עבד לחם רב עד דאשכח הלכה ברורה. כהווייות דאביי ורבא: וידו אוחזת בעקב הפוסקים. גדולים צדיקים. ומהם מוציא משפטים וחקים. מפני חומר שבה: דקביע ליה עידניה. זה דרכו כל הימים וכתב לו את משנה. לילה כיום יאיר לא זז מחבבה: ואסף איש טהור כמה הילכתא גברוותא. נפק דק ואשכח מהני מילי מעלייתא. אתיא זכירה זכירה לא תחסר כל בה: מנ"ר הרב הכולל בישראל להלל כמה"ר אברהם דיין נר"ו כל שישנו בחיבורין. עומדין ומזהירין. ולנפש הם מאירים. כל חיך שטועמו ברבות הטובה: וכבר השמש יצא על הארץ בספריו הנחמדים. ויד הכל ממשמשת בהם חכו ממתקים וכלו מחמדים. ששון ושמחה ימצא בה: ג' ספרים נפתחים. ובעיני העם הם משובחים. ובתורתו יהגו ליוצא ולבא. ואתיא תוך תוך כמה תשובות את מי יורה דעה. והיום הוסיף על השמועה הכי קרא שמו ויוסף אברהם ולא יקרא חפצי בה: ואת שם השני קרא טוב טעם אשר פריו יתן